כשנכנסים לחדר הלימוד שלכם  בנטור עומדים הספרים על השולחנות ושולחים אנטנות לשמיים כדי  לדוג מהם דעת, חזון או לספק את  הסקרנות הכובשת.  לעתים  אפשר להניח את הראש מאחרי חומת הספרים  ולקרוא קריאה חשאית למרות הקולות והברקים המככבים  מסביב.

הרבה אור  בוקע מתוך חומות הרוח החשופים הללו  הן גם חושפות הרבה כרטיסי ביקור מתנופפים: עם אלו הסופרים וההוגים, הפרשנים והחכמים הייתי רוצה להיפגש ולדון עמם על חיי, על העולם, על  המסורת והמהפכה.  כשאני צץ  ומשקיף לכל אלו  מעל  לעמוד ממנו אני מגייס  את הקולות מימים עברו אני חושב מה  תהיה הדרך שתיסלל מכאן הלאה. כיצד יוכלו חומות הספר להיות אבני דרך. אני תוהה לאן יגיעו החיפושים ואני נזכר בדברי  א. ד. גורדון שאמר כי דרך אינה נבנית רק מהסתכלות אל הדרך שעברנו היא מכוונת  אל האור הקורא לה מן העתיד. היסוד  העמוק של התרבות היא  ביכולתה  לבשר לנו אמון  בחיפושי דרכנו  בתוך אי הוודאות. כמו ילדים ההולכים בחושך ומעיזים לעשות זאת מפני האמון שרכשו  אצל הורינו. הם  העיזו  לרוץ אחרינו  כשאנו  נוהגים  לראשונה  על אופניים ולעזוב  ברגע נתון.  הילד הרוכב לראשונה לבד יודע כי יש  מי  שנמצא מאחריו, יש מי  שמאמין בו. אך אין הוא נוסע אחורנית אלא  קדימה.

קדימה  אמרתי ?  לא כל מסע בזמן הוא מסע קדימה לפחות לא מוסרית.  גם כשאנו נוסעים אל מטרה, ונראה לנו כי  טובה  היא לא תמיד אנו נוסעים  אל הקידמה.  לשם כך צריכה להצטרף  אלינו  הביקורת, הבחינה  העצמית, לימוד מעמיק של סיבה ותוצאה. וכדאי להיאחז בדברי ההוגה  היהודי שטען שאצל רוב האומות כשמגיעים לשלב חשבון הנפש וההרהורים העצמיים הגענו אל קו הסיום אצל היהודים  הרפלקטיביות מציינת את ההתחלה.

לחלוצים אותם אני מביא אליכם בשמחה רבה היתה  תכונה זו של חשבון נפש המוביל ליציאה לדרך עיקרון חשוב. לא תמיד  הוא  הוביל אותם לניצחון. לעיתים קרובות נגררו של כך לייאוש עמוק אך הם ידעו מה עושים  עם החומר העכור שספקות שמו. הם ידעו כי ברגעים כאלה יכולה להיוולד גם יצירה חשובה וגם  אהבת ידידים המוכנים  להקדיש מחייהם לבנייה  מתחדשת.