מוקי צור -עין גב
מוקי צור -עין גב
mukitsur.co.il
לאמנון שפירא
תודה על המתנה העמוסה כל כך והמסכמת עבודה של הרבה שנים. זוהי עגלה מלאה וגדושה. מעניין שמחלוקת גדולה, ויכוח על גבולותיה של הריבונות, במיוחד הנסיגה גרמה לחשיבה אנרכיסטית. כמובן שהשורשים של תנועת הנוער, של התנועה החלוצית, של תורה ועבודה היו כבר שתולים קודם אך החשיבה של המתח בין הריבונות הפוליטית לבין האנרכיה, התחושה כי מדינה יודעת לפצוע, נחשפה בקטע הקשה של הפינוי ויכולה לצוץ שוב עם מה שמתרחש בפוליטיקה הישראלית. הדילמה היא גדולה ולצערנו הטכניקה המשוכה בכל תנועה היא לעמת בין עובדות והשקפות, בין שמחה לאיד על העובדות ובין התנשאות בהשקפות.כשזה טוען לעובדות זולתו עונה לו בהשקפות וכשזה מדבר על ההשקפות זה מדבר על העובדות. פחות נעצר כל אחד ומנסה לראות היכן שגה. לאן הגיע לאן האו חותר בעתיד.
כשטבנקין ביקש את ארץ ישראל השלמה הוא ביקש פרוייקט אנרכיסטי של התיישבות שיוויונית, שיתופית. לא היררכיה ולא שלטון אך גם מעשה זה של התיישבות נעשה תחת כידוניה של מלחמת אזרחים על כל הקופה שניהלה ריבונות יהודית עם תותחים וכידונים מול תנועה טרוריסטית שלא גילתה את הדיאלקטיקה של התקוממות טרוריסטית המבקשת חירות אלא מאיימת על כל אזרח בסכינים ולא לשם אנרכיה אלא לשם פתרון טוטאליטארי. הטרור מוצב נגד כל אזרח, זה האחראי על המדיניות וזה התמים. המנהיג או המונהגים.
האם האנרכיה היא הדמוקרטיה במיטבה או דרך מילוט מאתגריה ? כיצד מתקיימת אנרכיה תחת כנפי אימפריות ריבוניות, מלמות עולם, לאומים המקימים גדרות , כיצד היא מתקיימת תחת שוק 'חופשי' שהוא היררכי באופיו ובכוח ההדף שלו? בספרך הגעת לרבים וטובים, העמקת בתורות ובדרשות, בכתיבה על אנשי שוליים שהפכו מרכז ובאנשי מרכז שהיו לשוליים. חילוניים שאיבדו יחד עם אלוהיהם את היסודות הדמוקרטיים שלהם ודמוקרטים שברצון או בתת הכרה הגיעו למחוזות חפץ לא צפויים.
יש טוענים שגורדון , אנרכיסט גדול סרב להודות שהוא אנרכיסט מסיבה מוזרה : הוא טען שאנרכיסטים כל הזמן חושבים על שלטון . צמחונים כל הזמן על אוכל, אנשים במקום להפוך מורכבים יותר ומבינים את הרבגוניות האנושית את אי האפשרות לחזות בצפוי ובתוך כך הם מעדיפים לראות את האדם החד מימדי. המצומצם בחזיונות הרוח בהם הוא חי.
הנקודה היסודית לדעתי היתה זו של לנדאור. הוא האמין כי הדרך לחרות עוברת דרך הזיכרון. שהזיכרון אינו כבד כעופרת הצוללת אל מי התהום. דווקא הזיכרון הוא המוביל אל הלא צפוי, אל המקצב של הטופיה והאוטופיה שאליו יש להיצמד אם רוצים תיקון חברתי אנושי. כמה קל להפוך פילוסוף לדחליל וכמה קשה להפוך בעל נפש לשליט. בכל אופן לנדאור האמין כי רעיון היובל מדגיש כי האדם צריך להבין שחוקיו ישתנו וייזונו מניסיון העבר שהוא חווה ומפתיחת כל החשבון מחדש. לחוקים חדשים לחקיקה חדשה אך לא לברית חדשה בנוסח הנוצרי. לדעתו בכל רגע מתרחשת תרבות ואין היא משועבדת אל תוצאותיה בקץ הימים. הוא הבין כמה קל להפוך שמיים ריקים לעבודה זרה. בקיבוץ ובתנועת העבודה היו הרבה יסודות אנרכיים אך הם העדיפו להישאר במתח בין צידם האנרכי לבין מחויבותם לפעול בעולם פוליטי.
בציונות ביקשו במידה רבה להפוך את הסכסוך ערבי יהודי לסכסוך פוליטי כדי להימנע מהיגיון של מלחמת אזרחים טוטאלית. האם הצליחו בכך? האם אנו מעדיפים מלחמת מדינות של חיילים מול צבאות , של דיפלומטיות עם דלתות מסתובבות או מלחמה של איבת עולם של קהילות מושרשות?
בן גוריון ביקש למסגר את הסכסוך לסכסוך פוליטי. על כן היה איש של חלוקת הארץ. אריק שרון ביקש להשתמש בכוח הפוליטיקה וליישב באופן של אנרכיה.
חשובים הבירורים הללו. במיוחד לנוכח העובדה שכמו שאתה מסביר פרק אחרי פרק עד כמה יהודים היו חשדניים לגבי שלטון ועד כמה הם הורחקו ממנו לא מעודף מוסריות אלא מחוסר כוח. חנה ארנדט כתבה כי היהודי יכול היה להישאר פריה, מודח, ועל כן תלוי בהגשמת הבלתי אפשרי ועד כמה הוא יכול היה להיפרד מרשת חברתו על ידי שמצליח להיות מגיען כיחיד בחברה שאריגתה החברתית נפרמה על ידי המודרנה. אתה מדגיש עד כמה ביקשו הכתובים את הכריזמה הגלויה של השופטים אך גם של השפעתם הנסתרת של הל'ו צדיקים . אך כמה מהר הם מיסדו את החירות גם מתוך שהאופציה ובה הנטיות האנרכיות והריבוניות נדללו מהם שנים ארוכות.
האם האנרכיזם היהודי נובע ממצב הגולה או הוא צומח מתפישה הבתר גולתית. .
בגלל הכתוב כאן המעורר כל כך הרבה שאלות לא הייתי רוצה לפרסם את דבריי אלו.
דומה כי יש מקום לדיאלוג למרות שגרשום שלום תמיד היה מזהיר אותי שהדיאלוג הראשון בתנ'ך מסתיים ברצח ובגלות.
בכל אופן אני מאחל לך הצלחה רבה ודיון פורה גם אם שמחת התרת הספקות תצטרך להידחות בפני החקירה הנמשכת של האמת.
שלך
מוקי, עין גב
דרך אגב
אני מציע לך לעיין במסכת החדשה של יריב בן אהרון על שירי עיר היונה של אלתרמן.
יצחק נבון
כשרונו הפדגוגי של יצחק נבון התגלה לי רק בדיעבד. בימים ההם חשבתי כי הכישרון הפדגוגי הוא שלי. הייתי ילד בן עשר שיצא לפאריס וחיכה לאוניה שתיקח את הוריו ואותו לדרום אמריקה. אבי יעקב צור מונה כנציגה הראשון של מדינת ישראל בדרום אמריקה. כמה ימים נשארו לנו בפאריס וההורים שהתחתנו כסטודנטים לפני שנים בפאריס הראו לי את העיר בגאווה רבה. אני רציתי חברים ואבא הבטיח שבעוד כמה ימים יגיע בחור צעיר והוא יהיה לי לחבר. 'הבחור הצעיר' היה יצחק נבון. כשהגיע הוא היה צמא לראות את העולם ואני כבר הייתי מנוסה בפאריס כמה ימים. הייתי למדריך התיירים שלו. הייתי משוכנע כי אני מדריך התיירים הטוב שבפאריס. בכל אופן הוא נתן לי הרגשה שכזה אני. על כן אני יודע היום כי פדגוג היה האיש.
חמישה ישראלים הפליגו ממרסיי בצרפת לדרום אמריקה להיות דיפלומטים. הורי ואני יצחק נבון ויהודית ברגמן. יהודית ברגמן ידעה ספרדית. יצחק נבון לאדינו, אבא שלי איטלקית ואמא צרפתית . 21 יום היינו על המים ולמדנו ספרדית. הצוות הדיפלומטי גם קרא ספרים כיצד מתנהגים דיפלומטים. יצחק נבון היה חברי למסע. כל יום שיחקתי עמו דמקה. הייתי משוכנע שאני יודע את כל מהלכיו. אך כנראה שוב הדבר נבע מיצריו הפדגוגיים. יחד צלחנו את קו המשווה . זה היה לי אירוע מאכזב. הספינה לא קפצה ולא רעדה. נבון הסביר לי כמה שיעורים בגיאוגרפיה שלימים היו לדידי דווקא שיעורים בהיסטוריה: אין קופצים כשעוברים מימי הביניים לעת החדשה.
הגענו לאורוגואי. שם הפכנו לדיפלומטים. לא אני. הגדולים. יצחק נבון היה מזכיר ראשון של השגרירות. הוא שחה כדג במים.
יום אחד נסע אבא שלי ארצה. באמתחתו היה ספר של מלומד יהודי מארגנטינה דוחובנה. הוא נשלח לבן גוריון כי היה ידוע שבן גוריון מעריץ את שפינוזה. אבא סיפר לבן גוריון על המתנה אך העיר כי הספר כתוב בספרדית. בן גוריון התלהט וביקש מורה לספרדית. כך הגיע יצחק נבון לבן גוריון. הוא היה מואה כל כך טוב שבן גוריון קרא את הספר שהביא אבא שלי ואפילו ציטט את דון קישוט בספרדית. עכשיו אפשר לתלות את הדבר לא רק בתלמיד אלא גם במורה.
עברו שנים ואני כבר בקיבוץ. פורצת הפרשה הידועה ובן גוריון מזמין אליו כמה צעירים מהתנועה הקיבוצית לשיחת מרתון. אני משתתף בשיחה ויצחק נבון משקיף על השיחה. השיחה היתה קשה מאד. היא נמשכה שעות רבות. אנו שומעים את גרסתו של בן גוריון פעם אחרי פעם. הוא מוכן להראות לנו את הפרטיכל של וועדת השבעה. יצחק נבון שולף ניירות ואנו מסרבים לקרוא :לדעתנו סוד הוא ולנו אסור להיחשף. משום מה לא הצלחנו לשכנע זה את זה אך יצחק נבון ליווה אותנו בפתיחות.
עננה עמדה לשבש את יחסינו. אבא שלי היה מועמד להיות נשיא והעדיפו את יצחק נבון. הכל היה במחילות מפא'י הסוערות. אמא שלי נעלבה הרי אבא גדול מיצחק נבון ! לי זו היתה בשורה. רק זה היה חסר לי שאבא יהיה נשיא! פיתחתי אלרגיה חמורה לחיים הדיפלומטים. אך אבא שלי התגבר מהר על הקנאה והאהבה הישנה שלו ליצחק נבון , והגאווה שלו עליו כשותף וותיק גאתה.
בהיותי שליח בארצות הברית הייתי נתון לקרב על הנפש היהודית של הסטודנטים בקמפוסים. הימים היו ימי השמאל החדש . והנה היתה הזדמנות להקים תערוכת צילום של צלמי הקיבוץ יצחק נבון ששהה אז בניו יורק היה צריך לפתוח את התערוכה לקראת האירוע נפגשנו לשיחה שבה הסביר לי את סוד אהבתו לקיבוץ. הנימוקים שהעלה היו לא צפויים. הוא אמנם דיבר על חשיבותו ההיסטורית של הקיבוץ, על מקומו בהשגת העצמאות, בעבודה, אך הוסיף לכל הסיפור תבלין מיוחד. הוא דיבר על כך שקיבוץ הוא כמו שכונה בירושלים. שיש בו שפע של סיפורים, קשרים אינטימיים, שיש לו שפה פנימית. הוא ראה בקיבוץ שילוב של משימתיות עם סיפורי אנוש בנוסח יוסי בנאי. עם ריח ושיר: בוסתן קיבוצי.
לא הרבינו להיפגש אך כל פגישה היתה של מורה טוב עם תלמיד שהיה משוכנע כי המורה ממש מוכן להקשיב לו… נדמה לי כי זה היה סוד קסמו הציבורי.
קבוצת אחווה
חצר הקיבוץ ערכים ונכסים – עירית עמית כהן
לפני כמה שנים מצאתי בארכיון קיבוץ שריד את יומנה של קבוצת אחווה. זהו מסמך יוצא דופן של קבוצה נודדת מהעלייה השלישית המחפשת את דרכה משך שבע שנים. יומן אינטימי משפחתי כמעט מצד אחד ויומן המתעד דמוקרטיה צומחת בלבטיה. בזמן שגיליתי את היומן (אני מניח כי רבים רבים ידעו על קיומו לפני) למדתי פרקים מהיומן עם קבוצה צעירה שחיפשה את דרכה המשותפת .השוואה של היומן הישן עם לבטיה של החבורה בת זמננו היתה הרפתקאה מיוחדת. חברי הקבוצה חיפשו אז דרך לגיבוש קבוצה לומדת, עובדת, פעילה, מחנכת. ככל שנחשפה הדרמה ההתרגשות גברה. לבטי השותפות, החיפוש אחרי היחד וייסוריו ליוו אותנו. נדדנו למקומות בהן שהתה . יחד עם חברי קבוצת אחווה התאבלנו על כך שדווקא כשהגיעה למנוחה יחסית ולנחלה אמיתית התפזרה לכל רוח: כנראה שצלקות הנדודים היו קשות מדי.
עתה פורסם היומן ביוזמתו של דני נמרי ובעריכתה המעמיקה של אביבה אופז שליוותה וערכה לדפוס יומני קבוצה נוספים. חברי הקבוצה שלמדה אז את היומן נמצאים בנצרת עילית ובנערן. עתה יכולים חברי שני קיבוצי המחנכים הללו יכולים ולקרוא את המסמך המופלא בפרספקטיבה של ההיסטוריה והזיכרון הפעיל שלהם. שני הקיבוצים הללו מצאו מקום ולא התפזרו לכל רוח.
שלושה חברי קבוצת אחווה נשארו בקיבוץ שהתהווה במקום שקיבלו הוא קיבוץ שריד. המקום שמר על היומן. נראה לי כי היומן נסגר להרבה שנים מחשש שבני הקבוצה יעיינו בו…
והנה בעצם הימים הללו הופיע ספרה של עירית עמית כהן על גלגולה ועיצובו של המקום : של חצר הקיבוץ בעידן החדש. לא העדר המקום מהווה כאן בעיה אלא עיצובו וגלגולו התכנוני כשחבריו מבקשים לעצב אותו כחלוף השנים בזמן של שינוי..
במסורת היהודית יש פרק שנקרא גניזה. אין משחיתים כתבי קודש שנקרעו אלא מצפינים אותם ומסתבר שכמו שאמרה רחל 'כל שאבד לי קנייני לעד' . דווקא החומרים הנגנזים נותרים בידינו ואנו לומדים אותם והופכים אותם לחלק ממסורת חיה. האם הקיבוץ הגיע לכך? האם בצד מסורת הפינוי- בינוי יכולה להתקיים גניזה המעוררת השראה, חיפושי דרך, גניזת עבר המצביעה על אופקים רחוקים? הנה יומנה של אחווה שהסתיים בפיזורה של רוב רובה של הקבוצה הוליד בניית בית קיבוצי מיוחד. מקום הבודק מה להרוס, מה לשמר. התכנון המחודש של הקיבוץ בתמורותיו עלול לציין תחושות סופניות המבקשות לעצמן מונומנטים או מצבות במקום מה שהקיבוץ ביקש : חברת אנשים החיה את חיי היום יום ואת היכולת לחרוג מציוויו.חברה שהמראתה אל הלא ידוע לא מבוססת על הרס חלומות ישנים ורצח אבות אלא על זיכרון ביקורתי, חיה בתהליך של בירור מתמשך הדואג ברצינות ששדה ההמראה לא יתמלא בטון חונק ולא רווחה מדומה המקימה חומות מסביב. לא זיכרון שרירותי ולא מחיקה של דרך. הספר עוסק בעיצובו הארכיטקטוני החדש של הקיבוץ שיאפשר להיזכר ולבקר, להיות עדות מתמשכת אך לא חונקת, המחברת חוקרת ושואלת את חברי הקיבוץ על פיתוח המקום בחיפושה אחרי פיתרון לא אלצהיימרי בו שוכחים. היא מבינה כי מדובר על חברה שצריכה לגלות אחריות לאנשיה החיים בה בשותפות גורל, לחברה שיודעת את נחיצות הקידום הטכנולוגי צרכני שלה ללא פולחן השינוי הטכנולוגי עד אין קץ וללא אחריות לרוח האדם.
צריך לקרוא את שני הספרים הללו יחד.
מסע בעקבות תנועת הנוער
תנועת הנוער
טיוטה לראשי פרקים למהלך תחנות למסע בעקבות תנועות הנוער בגבעת חביבה
ההנחה היא שההולכים במסע הם בוגרי תנועת הנוער או חברי תנועות הנוער.
המסע מתרחש על פני תחנות המקדימות שתי תצוגות גדולות האחת ביד יערי והשנייה במורשת. האחת תביא ממצאים אותנטיים המשולבים בשאלות שבהם ייפגשו המבקרים בתחנות והשנייה תעסוק בתנועות הנוער בתקופת השואה.
כל תחנה תציג גם מצגת הנוגעת לעניין בצורה טכנולוגית מקובלת, גם דילמה עליה ניתן להתדיין ברמות שונות לפיהם של מבקרים וגם יומן מצטבר הנכתב על ידי המבקרים ונאגר.
אני מציע את התחנות הבאות
ההתנגשות בין הורים לילדים.
מרד הנעורים בתנועת הנוער תלוי גם לא מעט בתמיכה ממסדית הקבע של הממסדים של
הקהילה , של המבוגרים שכבר הגשימו ובכל זאת נוצרים דפוסי לבוש, שירה בצוותא, טיול, שיחות נפש והתנגשויות עם הבית והממסד.
התא היסודי של תנועת הנוער היא הקבוצה המחנכת ומדריכיה, אנשים קרובים בגיל המתמודדים עם חלומות ומעשים. מה מתרחש בקבוצה המחנכת ? מי מחנך את מי ? מקומו של החזון ושל הפדגוגיה והקשרים ביניהם.
תנועת הנוער קשורה עם חזון תיקונה של החברה בעולם. היא עוסקת בשאלה עם מי לתקן את העולם? מה לעשות עם הפוליטיקה, יש המבקשים להביא את חניכיהם לפוליטיקה בבגרותם ויש המבקשים לחיות מופרשים מהפוליטיקה כדי לשמור את זהותם החינוכית.
הרעב של חברי התנועה למצוא שורשים שילוו אותם ויחזקו אותם אך זאת כדי לעצב עתיד שאליו מכוונת תשומת הלב.
לקראת העלייה לארץ יש תקופת ביניים. לפעמים קצרה לפעמים ארוכה של הכשרה לפעמים קצרה. תלוי בנסיבות הפוליטיות והארגוניות המשתנות.
בתקופה שלפני פתיחת שערי המדינה ההכשרה היתה בעיקר בחו'ל. מה היו סדריה ולמה התארגנה. בין הכשרה של חלוצים לבין חינוך של נוער מתבגר. קיבוץ ההכשרה.
שכבה מיוחדת של הכשרה היא המכון למדריכי חו'ל ושנות ההכשרה בארץ אחרי קום המדינה.
אקט העלייה, דרכי העלייה מכשולים ועזיבת הארץ.
גם בהגנה וגם בשירות הצבאי מבחן השייכות , ההתנדבות, לפנים משורת הדין והתארגנות ספונטאנית של בוגרי תנועת הנוער השפיעה עמוקות. גם על הפלמ'ח, גם על הנ'חל אחריו. (כולל מפה אינטראקטיבית של התיישבות תנועת הנוער בארץ.
.
האם הקיבוץ הוא מסקנה הגיונית של הנעשה בתנועת הנוער או תנועת הנוער מקבלת השראתה מן הקיבוץ. הרצון לשמר את ערכיה של תנועת הנוער בחברות של מבוגרים.
חקלאות , שמירה על הטבע, אמונה בחינוך, בדמוקרטיה ובצדק חברתי – תשתית וחזון של תנועת הנוער בישראל.
דומה כי צריך ללוות את התחנות הללו שהן נושאיות בתחנות על פי המקומות מהם באים בוגרי תנועות הנוער
ימים של שקט וסער
עמוס שיפריס הוצאת פורת
מכתבים היום יצאו מן האופנה. נדמה שאפילו המשטרה מזלזלת בהם ובודקת מחשבים. אך הנייר לא הולך לאיבוד והוא מתגלגל מדור לדור ותוהה. מה מעמדו של מכתב שאינו מסמך רשמי, שלא נכתב להמון גועש ולא לציבור מאמינים המצפה לבשורה? למכתב יש ממוען. הוא התרחשות. להציץ להתרחשות האישית של מכתב ולקרוא את סיפורה של נען דרך מכתבים זוהי התנסות מיוחדת.
אהרון דוד גורדון כתב כי בשבילו לכתוב מכתב זה כמו להיות בטבע. כנראה התכוון למה שמשתקף מקובץ מכתבים זה מעשר השנים הראשונות של נען : ביטוי כן המבקש אמת. ביטוי אישי. לא מכופתר. ביטוי של רגע, לא של ראייה ארוכת טווח מכלילה הכללות. אך מתוכו בוקעת צעקה. למה המעטתם לכתוב מכתבים? יש המסבירים: לא היו בולים. אחד החברים כותב כי הוא מקבל שלושה בולים בשבוע מהקיבוץ ואיך יוכל לבחור למי להקדיש אותם? אחר כותב כי הוא עייף מדי לכתוב מכתבים והשלישי מאיים שאם יכתוב מה שהוא מרגיש משהו כאן יתמוטט.
עורך הספר הנאמן עמוס שיפריס מביא לנו מכתבים של חברים, הורים, שותפים. מתוכם ניבטת גלריה מגוונת של סבל בגלל תנאים וקוצר יד. עוני ולהט מכפר. רוחות המכתבים מגיעות מפינות שונות של העולם היהודי: מהנוער העובד כאן בארץ ועד עולים מפולין, גרמניה וסוריה. הם קשורים לנען אך נשלחים מקצווי ארץ וגלות רחוקה. בהם יש מכתבי עולים ומכתבי שליחים, מכתבי אבות ואימהות, מכתבים קולקטיביים ואישיים.
המכתבים משקפים קיבוץ עם חלונות פתוחים לעולם רועד, קורא, מצוי בחוסר אונים לנוכח אירועים דרמטיים בהיסטוריה. אנו מדברים על העולם שהיה בנען עוד לפני מלחמת העולם השנייה.
חיים יחד ולא פעם פוצעים איש את רעהו. במכתבים יש ביטוי לימי התעלות והשפלה. לרעב ולעבודה. ויכוחים על בעיות מסורת וחירות, בין מרכסיזם אדוק לשירים חסידיים. מכתבים המבקשים פרספקטיבה (איך זה יהיה כשיהיו כאן אלף אנשים?) ואנשים שאיבדו אותה מרוב עייפות. הם מספרים על רגעים ועל תקופות. על מרק מעורב בגשם המתמזג עם שובבות נעורים ועל ענני מלחמה הרובצים ומותחים לבבות. מכתבים רעיוניים המבקשים תשובה במהפכה הסובייטית ומכתבי חיזוק האמונה בדמוקרטיה הקיבוצית . מכתבי תביעה מותחת ומכתבי אהבה אנושית.
החיים הפנימיים בקבוצת צעירים מעוררים את שאלת המשפחה. האם טיפוחה אינו מסכן את אופייה מהפכני של החברה ? האם השיגרה המשקית מרדימה את היכולת לעמוד בשליחות? דומה כי החבורה מותקפת מכל עבר בקריאות סותרות . הולכים לסמינר רעיוני של הקיבוץ המאוחד שצריך להעניק אופק רחב וכללי על מנת לשבת עם מנהיגי התנועה ולזעוק את מצוקת הקבוצה המאיימת על האפשרות לבנות מקום לבנות בית. קיבוץ העומד כל הזמן בסימן עזיבות מערערות, תחושות של נטישת שותפים ותביעה לא לגנות אותם , לשמור על שפיות עצובה השומרת על ליברליות ועל דמות אדם.
התכתבות קורעת לב של כסניה אותה מהפכנית רוסיה שהתחתנה עם מהפכן יהודי הרתה לו ונפרדה ממנו בטרם הוצא להורג. היא, בת דור המהפכה הראשונה ברוסיה, מגיעה לקיבוץ יחד עם חברה לתנועה מרדכי רוזנבאום בן דורה שיהיה בין קוני האדמות של נען. בתה כסניצ'קה פוגשת את אנריקו סרני אחיו של אנצו סרני והולכת אחריו לאיטליה. אנריקו הופך למנהיג המפלגה הקומוניסטית באיטליה והבת כותבת לאמא שלה היושבת בנען כי היא אוהבת אותה אך מכיוון שהן חיות בשני עולמות פוליטיים היא חייבת לנתק עמה מגע עם אמה . המהפכה נוגסת באהבה.
לאט לאט מצטרף הפאזל של סיפורה של נען בספרים הנערמים על המדף. אך הסיפור עדיין מתגלגל בחצרה של נען , בנופה המרהיב בשיגרתה ובילדים המסתובבים בחצר.
