גלגולה של ספרייה.
בציונות הקמתן של ספריות משכילות. עדות לציונות התרבותית
הספרייה היא מקום המפגש הרוחני
למעשה הספרייה היא מקום מקלט לפליט למחוסר כל שמבקש קצת חום ואוכל.
ברנר מופיע בספרייה שבלונדון
הספרייה הלונדונית של גולה רוסי
הספרייה כארון הנוסע
מציץ משה עם הלוחות השניים
בירושלים לנוכח הספרייה
המעבר בין הספרייה לעריכת העיתון
הסמל לא מחזיק את תוכנו האנושי
הספרן, הדמויות האנושיות לא מתאימות לספרים שהם משרתים.
תמונת משה מוסר את הלוחות מסתתרת מאחרי הספרייה.
השעה העשירית… הביבליותקה נסגרת

אל המטרה בעל חנות ספרים
בטרם הגיע מביאליסטוק קשר קשר עם אהובתו בתשבע. הם הבטיחו זו לזה כי יעלו ארצה אך לא עלו. היא נתנה לו ספר שיבת ציון של מוהליבר הוא מכר את הספר בעת מצוקה וקנה את החנות שרכשה ממנו את הספר.
והחום יתנדף… הלילה יתחיל… הלא אז יתחיל הלילה… וממחרת יבואו ויספרו, הלילה לא היה קר ביותר… כלומר: אתם משווים לכם בנפשכם… היאך, ללון כל הלילה על פני חוץ… פוגשים בנדודי ליל… נלחמים עם השוטרים, נאבקים עם השינה… מה מעניין הדבר ומה נורא.. לא, דווקא לא נעים ודווקא לא מעניין.. אין זה כמו שאתם משערים…

יצחק ריבקה'ש היה מן הציפורים החדשות והראשונות בא. העיר הגדולה לציוניות ולעירוניות ולהשכלה עברית. ראשון היה לאסוף ברצון אל חדר- הלול שבביתו את הארון הקטן של הספרים העבריים, אאשר כארונו של דוד, נטרד ונטלטל מיריעה ליריעה ומפינה לפינה ימים רבים ואיש לא רצה לאוספו הביתה; הוא היה הראשון גם לייסד, עוד לפני שנים מספר, עוד לפני שנים מספר חדר חדש…עברית

יפה ומלאת זוהר היא שירת התקווה, תקוות החיים! יפה ומזיל עדן הוא הרעיון כי המונים המונים, בריות אנשים, אשר היו מאות מאות שנים מרמס רגליים, שפלים בעיני עצמם. נמקים ברעב. זבל שלא נברא אלא לדשן כרסים מנוולות של חזירים אכזרים הולכי בטל,, מתעוררים לתקומה, להכרה, להסרת עול ולהתחלה של חיי אנוש, של חיים מלאים שובע נעים ודעת מענגים; לא עוד הייסורים המשפילים, המדכאים, האיומים… מזהיר וממלא את הלב הערצת האלים היה הרעיון על דבר אותם הצעירים והצעירות האמיצים, הטהורים השמחים וצוהלים הנושאים את דגל החופש ברחובות מול טעוני רצועה נמשלים לבהמה, אותם בני העלומים, הרכים ככבשים והנוקמים כנמרים, אותם הצדיקים הגמורים, המוסרים את עצמם ועולים על עצמם… כיסתה לרגע בצעיף את פניה האמת הערומה, נשכח לרגע כל אותו הניגוד הפנימי, נשכחה לרגע כל אותה הבהירות על דבר התמדת הייסורים המוכרחת, על דבר אפסות ההמונים אשר מימי עולם. על דבר מארת ההפכים הרובצת על כל בני השכל תמיד ותדיר…

שלשה פרקים 268 א'
דמות הספרן על כל אלה קרום איזה רוך, של איזה טוב לב וצדקת נפש; השנייה- בשעת דיבור אל הממונים מטעמו בחדר המקרא או אל המורדים בו ודורשים ממנו במפגיע את הספרים הגנוזים באוצרותם. שלשה פרקים

גלגול ארון הספרים

אבא קובנר והספרייה של סטרשון בעת המרד של גיטו וילנה
הארכיון של המחתרת
שירו של יצחק קצנלסון באדמה בויטל

תל אביב מפגש בין האשליות הגדולות
אמת אמת מה יהיה עם החלום

היסטוריה של קודש והיסטוריה חילונית: התפישה של אוגוסטינוס.
מרקס : היסטוריה של חול היא ההיסטוריה של הקודש האמיתי
פריצה של כלי האשלייה : להאזין למצוקה הרוחנית והקיומית שיש לתקן.
לא ניתוץ פסילים ופסלים תבטיח את הופעת הקודש אלא פיתרון של הבעיות הכלכליות יפסיק את פעולת הדת כאופיום. גם האידיאולוגיות החילוניות משמשות לעתים קרובות כמחסום בפני האמת
יש לסרב להיסטוריה ולמה שההשגחה חשפה.
יש לסרב לקבל את גזר דינה של ההיסטוריה ולנסות ללכת בדרך אלטרנטיבית שאין לה סיכוי.
ההיסטוריה חושפת את אי התגשמותן של הציפיות
הזירה במקום שההיסטוריה נוגעת אך במטודה אחרת:
גילוי הזירה הריאלית לקדושה חשיפת הריאליות שבקדושה.
מרד במה שנראה שהוא התהליך האישי : הליכה אל המוות
ההכרעה שלא להתאבד אלא להיות פעיל

הדיאלוג בין אובד העצות לבין המאמין האמיתי.
התלמידה שלו ברוסיה הקוראת לו לצאת מקליפתו היהודית ולתרום למהפכה העולמית לה היא מתמסרת. היא מנסה להבין מה קורה אתו וכיצד יכולה לחלץ אותו מן המלנכוליה הציונית שלו.
היא בשורת הדרור האוניברסלי הנרצחת בידי הגרזן הלאומני של אנשי אוקראינה
רבקה צ'יזיק
דרכה הוא מגלה את השואה היהודית
הדיאלוג השני הוא עם א. ד. גורדון הוא אריה לפידות
הדיאלוג השלישי עם ברל כצנלסון
הדיאלוג הרביעי הוא עם מנחם איש הקבוצה
הדיאלוג החמישי הוא עם טרומפלדור החייל אחרי מותו.

ברנר עומד על משמר הכתיבה העברית : הפורצת בלב פועלי ארץ ישראל : צבי שץ , לואידור, עגנון, חיה רוטברג.
תנאים לעלייה ארצה 1
ארץ ישראל האם תהיי שלנו? 2
ד' אלוקים אמת! 3
כל העולם בורג'ואזיה ופרולרטריאט 4

אורחים 5
למעלה מייאוש 6
קרבנות הרשע 7
על המעורר 8
על האדמה 9
להקריב את נפשותינו 10
להשאר אחרונים על החומה 11
בלונדון שניים או שלשה קוראים 12
מה לי לונדון מה לי ירושלים 13
בריא ונגוע באימת החיים והמוות 14
יכול להיות שנעשה חיל 15
מחשבות זרות בלבי 16
לא שופר אך לא נותן מקום למי שאין לו כאב ציוני 17
מיסטיקה, בריאות וחיים פילוסופיים 18
שופמן יצירה שמסלקת רעם לא מגבירה פחד 19
אלוהים עמי, אלוהי הזעם והצער 20
ביאליק לא שב 21
יהודי המשבר 22
הזיקנה קפצה 23
ענייני האישות נוגעים לעומק ולעומק שביש 24
אני נוסע לפלשתינה כמתגעגע אל השמש 25
ששה מיליון 26
השמש 27
אנא יש אלוהי צבאות 28
המצב הקיומי 29
הוא חינך 30
להקריב את נפשותינו 31
שאלות על הארץ 32
ארץ ישראל האם תהיי שלנו 33
תהום הפחדים לא יתגשר גם בתפוחי זהב 34
השיגרה הקשה של פועל חקלאי 35
מחשבות על המוות המשונה 36
מצב המיסטי לא מנווט ציבור 37
על כרחך אתה חי 38
קולך שמעתי בגן 39
הבעש'ט קרוב ליהודי המודרני 40
הספרות תטהר את הטבע 41
המודה של חיפוש האלוהים 42
נטייה למיסטיקה ובריא 43
כאב לב תוסס 44
גן האביב והמוות 46
צוואה 47
חנוך עושה המנעלים 47
חנוך על פי עגנון 48,49,50
חנוך על פי ברנר 51
חנוך על פי ברנר 52
חנוך על פי ברנר הסוף 53
לא יראו את האר'י אלא את גולדמאן 54
בראשית? ברא? 55
הבן עוזב את אביו ואמו – חנוך 56
חולמים ולוחמים צדיקוב- חנוך א' 57-58
הוא סיפר לעצמו 58
אדם , לא חי ,לא צומח 59
לעמוד על משמר של חשיבות האדם אב ליתמות 60
תמיד בין המיצרים 61
כרוז לאיחוד 62
אחרי מות מיכאל הלפרין 63
נזיר טהור געגועים 65
שני גופים ונשמה אחת – קרבן מנוחין וטאלר 66
כל הנשמה תהלל יה 67
בארץ אחרי המלחמה מה זכותנו לחיות ? 69
האם הבריטים לא מבקשים את נפשנו 70
לא רוכב על סוס אביר יבוא משיחנו 71
בעיית הגדודים הסיף יורד רק אחרי יצירה גדולה 72
ביאליק יסוד המציאות ויסוד הרומנטיקה 74
מה יהיה בסופנו 75
סוקולוב והפראזה 76
האדיאליסטים האמיתיים נתונים לצרכים האמיתיים 77
אף על פי כן 78
האזרח תוקף את הקבוצה 79

נחפזים בעשיית היסטוריה ב'
להם אין פרספקטיבה של זמן אך יש פרספקטיבה של מקום ב'
אסור להרגיל לראות את העולם דרך עיניים של תיירים ופובליציסטים
מעשים ממשיים בלי כוונות יתירות ומכוונות מעט דברים הסמויים מן העין ב'
הקובר את התינוקת היפה –המוצא ג'
כל החשבון עוד לא נגמר ד'
בראשית ברא את השמים ואת הארץ ה'
הלאה כל העולם והלאה כל הסתר שכול וכישלון ה'
מפעל חשוב עשתה אניטה שפירא. 'ברנר' כביוגרפיה הוא מעשה חרוץ הכולל הרבה חומרים שאינם ידועים לחובבי ברנר. אניטה לקחה על עצמה לחקור את נמעניו של ברנר ואת האנשים בהם הוא פגש בדרכו הקצרה הארוכה. מעשה כזה מקביל למאמציו של מנחם ברינקר בחקירתו את הספרות הברנרית, לבועז ערפלי המתעמק בספרותו של ברנר כדי להגיע לחשיבתו הפילוסופית ולמפעל לחיים באר שארג אמנותית את ברנר עם ביאליק ועגנון ולמעשה הנועז של יריב בן אהרון שמתוך קריאת י.ח. ברנר כטקסט המשוחח עם טקסטים אחרים ומתוך לימוד משותף עם אנשים צעירים מגיע לעומקים חדשים ההופכים את דרכו ואת ספרותו של ברנר למקור עדות והשראה.
אניטה שפירא בעוסקה בברל כצנלסון , יגאל אלון ויוסף חיים ברנר, לקחה על עצמה להגיע לא רק אל העימותים המבניים והפוליטיים של תנועת העבודה בארץ אלא לתהומות נפשה. היא הבינה היטב כי שם טמונים גרעיני העשייה וגדרות המצפון של מי שניווט את חיי הארץ משנות השלושים ועד סוף שנות החמישים. היא לא כתבה את הביוגרפיה של בן גוריון לא רק משום שזו נכתבה קודם. גם לא משום שזו לא היתה זרועה בעלילות גבורה או ברומן אישי אלא משום שחשה כהיסטוריונית כי עליה למצוא את מקור האנרגיה.
על קברו של ברל כצנלסון אמר רבין ערב בשנתו האחרונה כי טראגי הדבר שלמדינת ישראל לא הגענו עם מורה ומנהיג כמו שהגיעה ארצות הברית עם וושינגטון וג'פרסון. ברל כצנלסון נפטר ונותר בן גוריון לבדו. במציאות בה הוא חי רבין ביקש לעצמו מורה. בזוגיות שהוא ביקש הוא היה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד של בן גוריון.
אניטה שפירא לקחה על עצמה את התפקיד של בן גוריון בשטח של ברל כצנלסון : לפרש את אנשי הרוח כאנשים הפועלים במרחב תרבותי, כאנשי מעשה. על הביוגרפית להוריד מעליהם את האיצטלא של יצירתם ולהפוך אותם לברי השוואה, לבני הנוף, לפועלים במסגרת סביבה . הם יכולים להיות עבדים לשפתה של תקופתם ולפעול בה כאחד האדם. כביורפית החושבת על קוראיה , ביניהם היא עצמה , היא מבקשת לספר את סיפור חייהם של גיבוריה . היא סומכת על שפתה ועל יכולת התבוננותה כחוקרת, מבלי לערב את עצמה בווידוי או תפילה, בתענוג או בדחייה. זה קובע אפילו את ספרי העזר בהם היא נעזרת. אנו נהנים מכך. מהלכים בין כתביה בביטחון של היודעים כי אי שם נמצא הפתרון לחידת ההיסטוריה. אנחנו כבר קראנו את סוף הבלש ואותנו המחבר כבר לא ירמה ולא יוליך אותנו בסימטאות שווא.