ההכנה : ציונים, דתיים, סוציאליסטים קוראים מעבר למצב הקיים. לגלות התנגדות למצב הקיים.
הציונים עשר שנים קודם מקיימים כנס בכפר גרמני טיפוסי עם כתובת קלאסית על כל בית ' העולם הוא ביתי' על ידו כתובת מרוחה יהודים החוצה.

קריאה מתנגדת יצירת מערכת החינוך. העפלה. הגירה. מילוט ילדים. תנועת נוער. נוער סוציאליסטי מחפש דרך לברוח מן האירועים. אי התנגדות בדרך של הזדהות עם האידיאולוגיה. הכוח המניפולטיבי של המיתוס.
הגירה לארץ ולעולם המערבי עם שרידים של תרבות אירופה. אימפריאליזם במהופך. רוצים לשמור על תרבות שהולכת ונחרבת. וולטר בנימין בפאריס. עם התרבות הגרמנית. כוחו של הרגל.

ההבנה כי אויבי הנאציזם אינם דווקא משוחררים מאימת הדין. משפטי הטיהור ברוסיה. מגבלות ואירופה הנשבית על ידי פאציפיזם הומניסטי שהוא העלמת עיין.

חילוקי דעות בקרב הציונים. ז'בוטינסקי וארלוזורוב. האם אפשר להיאבק למען פתיחת שערים. הוויכוח על החלוקה כברירה נוראה בין שער ללא בית לבין בית ללא שער.

תחושה כללית של הומניזם במצור. ינוש קורצ'אק מבקר בארץ. סטפה חוזרת מעין חרוד לוורשה.
תנועת הנוער מתארגנת יותר. בוגרי התנועה וההכשרות. היחס המיוחד של הקהילות לתנועת הנוער: אנחנו נשארים אתם הולכים לסלול לנו דרך. הכשרות וקיבוצי הכשרה. ההכנה : צריך ללמוד איך לא להיות עם הורים, להסתפק במועט, לחיות למען משימה.

רגע פרוץ המלחמה. מה עושים הציונים מה עושים הקומוניסטים. מבוכת הסכם סטאלין היטלר.

ההבנה האיטית כי אין זמן או יש זמן. הבעיה: אין פתרון. רק בכוח מעצמתי ניתן להכריע את הכף אך כוח זה לא מסוגל לשים דגש על הבעיה היהודית הצומחת והולכת. הסמל הצנחנים: פעולה סמלית לשלוח 1000 צנחנים. הוויכוח בין הבריטים והסוכנות על הגיוס. 26000 מתנדבים מול 1.300.000 חיילים יהודים מתוכם 300.000 נפלו במלחמה. האם יכול להיות דגל יהודי.

אחרי הכיבוש הנאצי דעיכת המנהיגות היהודית. חנה ארנדט : הארגון יכול היה להיות מכשיר של השלטון. דעיכתה של המנהיגות היהודית . הוכחות לשיתוף פעולה של מנהיגות יהודית עם הנאצים וירידת רמת המנהיגות.

חסידי אומות העלם ותנועות המרד. ההבדל:
לתנועות הנוער עמדה פומבית. השקפת עולם. ניסיון להשפיע על הקהילה הבוגרת. חסידי אומות העולם להם ולמצפונם. שניהם יוצאים ממסגרת החברה הקיימת. גילוי בנוסח הפרטי של בגידתו של העולם. המיוחד לשתי ההתנהגויות זיקה עמוקה לזיכרון. אנו זורעים מעשים למופת. קרבנות הרשע. מאמינים שמישהו ירשום מעשינו או בספר ההיסטוריה או בסידור, בתורת המידות העולמית או ישמר את ההוקעה העולמית.
ההבנה של משפחות שיש חובה אלמנטרית להתקיים כמרד.
להתרכז בעיקר.
גילוי הפיתרון הסופי. הפיתרון הסופי האם צריך להודיע עליו. איך להבין את שקורה. אבא קובנר ואנטק צוקרמן : התגלות האסון. להתחייב לחיים.
הקשר בין יצחק כצנלסון לבין המורדים.
תרבות היא מרי או הסחת דעת. הוויכוח בווילנה סוצקובר וקלמנובסקי.נגד המרד. בעד המרד.
מה אומרת הגבורה ומה אומרת ההתנגדות. ההמלטות האקטיבית .
כיצד אנו תלויים במערכת ומתי יש להשתחרר ממנה.
ארץ ישראל והשואה. הצנחנים
אחרי השואה. הנקם. הבריחה. עמידת הפליטים
היכולת להעיד והיכולת לשתוק
מלחמת ההעפלה ומלחמת העצמאות. 247 הנשים בהריון: ההתנגדות בעיצומה.
אין צורך להיות בר הכי בתורת מארקס ובורוכוב ולהתעמק במיוחד בבעיות המורכבות והמסובכות המטרידות את לבם ומחשבותיהם של טובי צעירינו כדי למצוא בימי אין חפץ אלה נחמה פורתא במחנה החלוצים. בימים אלה של דלות ועזובה ימי תוהו של כחש ועריקות. מבליח אורם של נחשונים נלהבים וצעירים, זכים כבדולח המאמינים בעתיד טוב יותר והולכים לקראתו באומץ ובמסירות נפש… הם מבקשים להציל עצמם מגוויעה, הבית גווע, שוב אין אל מה לקוות. אין שום סיכוי להמשיך ולהתקיים. ההורים מיואשים למחצה או לחלוטין . ואילו בילדים לוחשת גחלת של נצח ישראל. הם יעשו נפלאות… משה רבנו שעקר את בני ישראל מסיר הבשר והדגים, החזיק אותם ארבעים במדבר קיבוץ ולבסוף לא סיפק להם סרטיפיקאטים לארץ יישראל. מן הסתם היה מעניק להם זאת אלא שהוא עצמו, לא עלינו חיסר אותם אפילו לעצמו… תורה כן! הסובר אתה הנך מר יאושזון כי בני ישראל היו צריכים לחזור הביתה, למצרים? אינני מעלה על הדעת כי אתה סבור כך… כאשר מקבלים תורה, תורה של חיים חדש מחזיקים בה … שוב אין דרך חזרה למצרים. תורה, סוף סוף, עדיפה על סרטיפיקאט. תוןרה שנכבשים לה נותנת כוח, ממריצה, מעודדת למאבק, למאבק הצודק על ארץ ישראל.

54

תפקידם של המתכוננים למות הוא לצוות את החיים לשארית באשר היא אותה שליחות שממנה ברח המשורר במודע כל ימי חייו שוב לא יתכן לברוח ממנה כשאין כבר אפשרות להמשיך את חוט החיים
' עת לומר : תחי נפשי עם פלשתים ועת למות נפשי עמהם!'

אנו נכונים למות… ואם גם היום הלילה. ברגע זה אם תדפוק יד רוצח על דלתנו. יש שהם באים יחד הרוצח ואליהו הנביא. הרי כך, נכונים אנו! הרי כך נכונים כך, נכונים אנו! ובמותנו – נצווה את החיים לקיבוצי עמנו באשר הם שם. דעו, ו
תהי זאת נחמתכם : אנו מפרים אותם יותר במותנו על קידוש השם, על קידוש העם מאשר בחיינו… 55

את אשר ראיתי ביום מילא לא אגיד… אני ירא שאשתגע. את אשר ראיתי לא העליתי גרה זה קרוב לשנה הלא זה קבור עמוק בנפשי מבלי העבר זאת לנגד עיני אני. הרי זה קבור אתי עם שגעוני. אני לא אעלה זאת. אם אחריד את הצרור הקבור במעמקי ועלה גם השיגעון והקדיר את מוחי ואת לבבי יכה.

בר יחזקאל המחבר השתגע תוך כדי כתיבת יומן ספרותי בימי מלחמת העולם השנייה. עניינו המרכזי של היומן הוא חשבון נוקב של מחברו, חייל בבריגדה היהודית ותושב ארץ ישראל., עם המציאות הסובבת אותו על רקע רצח העם היהודי באירופה ההולך ומתבצע ואין מושיע ומגיב לא בין יהודים ולא בעולם. דעו של המחבר נטרפה עליו כאמור תוך כתיבת היומן תוך כדי כתיבת היומן. 84

מפעם לפעם היינו נפגשים בחדרי, הוא היה סר בלווית צביה , יצחק צ ועוד חברים ממפקדת הארגון הלוחם. הוא היה מתרפק ונצמד אליהם כאל הנחמה האחרונה, כאל התקווה האחרונה. הודות להם ימותו היהודים מהיום והלאה אחרת משמתו.'

הלוואי ולא היו! לא נולדו על פני האדמה הזאת! ואם כבר נולדו הלוואי והיו באים קודם לכן לקבר ישראל. במקום להגיע אליו בחיים אליו לרחוב מילא… רחוב כזה בוורשא. שמעו הכל. שמעו: עוד טוב לנו שאין בנמצא אלוהים… אכן רע בלעדיו. הו רע מאד בלעדיו. הו רע מאד מאד. אך אם תאמרו ישנו זה רע עוד יותר! גם אלוהים וגם רחוב מילא… צמד שכזה! הו הוציאו ילדיכם המוצפנים במזוודות, השליכו, נפצו אותם אל הקיר! מדורות ענק וקיפצו שם לתוכן בידיים רפויות, שערות ראשיכם תלשו: אלוהים ישנו! אי צדק שכזה! שנינה כזאת! וכלימה כזאת גדולה ! 350

ב1937 כותב יצחק קצנלסון
אכן מצאני אלוהי, בשעת חירום זו, בקלקלתי במעשה זמרה… אכן אין קהה הנפש ומטומטם הלב אלא בעל השיר! עוד ישאלני הקדוש ברוך הוא… הוא שואל על מעשי ידיו על המצרים, על הרודפים, כשהם טובעים בים, אתה הנרדפים אין הוא אוהב, לנעלבים ואינם עולבים לא ישים לב. וכאילו לא בניו אנחנו, שהוא מתנכר לנו… לדידיה – אשב אחרוז את שירי לאור האש, ששולחים במושבותינו, ואטבול את העט בדם אחי השחוטים לעיני… לא ייגב הקדוש ברוך הוא על שום אז ישיר משלנו, לא יקשה לא יבוא בסימן שאלה, לא אלוהי ולא עמי… לא יעמדו על זה גם בני עמו: לשירה זו מה היא עושה שני עמי אוהבים לשיר… בחיי שלווה וישיבה לבטח- לאו דווקא, בחיי שלווה – יש ויסתובב עליהם ראשם, והם מתכחשים לעצמם… לא נאה עשירותא לישראל! אמנם לא נסינו בחיי שלווה והשקט אולם למות מתוך שיר אנו אוהבים. אנו אוהבים ללכת לקראת המוות, כלומר, היותם מובלים לגרדום ולשיר… גם בשעה שאנו מעמדים אלי קיר, אנו רגילים לשמוע אל ההרינה ואל התפילה. הרגל זה כבר נעשה אצלנו טבע, אנו שרים ועולים בדם ואש ותמרות עשן. אנו שרים ועולים מאז ומעולם ועד ימי הביניים של שנת 1937'

מתוך הקדמתו לשלת כרכי שירתו העברית יצא לאור 1937 אחרי פוגרומים של 1935 1937 בשלוש ערים ערים בהם נפלו יהודים חללים ונפצעו רבים