בדגניות התעוררה שאלה גדולה : איך גזבר צריך להודיע לחבר שלא יסתפר ? המצב בקופה היה קשה אך החבר חש כי גם מצב השיער קשה ויש ללכת לטבריה על מנת לערוך שיפוצים דחופים. .
המסורת שעברה בין הגזברים היתה כי יש שלוש דרכים להגיב על פנייתו הפרועה של החבר.

דרך ראשונה :
בא נראה את מצב השיער שלך. (התבוננות עמוקה )…לא. השיער שלך לא זקוק לתספורת . (מסר סמוי: מה אתה מביא את שערך אל הסבך של בעיות קיומנו ? ) . רגע של שתיקה נוקבת. כשבאמת תצטרך נבוא לעזור לך ולעת עתה…
דרך שנייה :
אין כסף. אני במצוקה כל כך קשה ואתה מבקש להסתפר ? האינך מבין את מצב ההתיישבות העובדת הנאבקת על קיומה ?
דרך שלישית :
שמע אתה ממש צודק. מצב שערך ממש שערוריה !איך התאפקת עד הלום ? הרי לשם כך נולדה הקופה של הקומונה! שם בקומה השנייה במשרד יש שולחן עם מגרות. במגרה השנייה נמצאת הקופה המשותפת. עלה לשם וקח את אשר נחוץ לך.

החבר עולה פותח את המגירה ואין בה כסף.

איך שומרים על כבודו של החבר במצב של מצוקה ? ואיך שומרים על כבודו במצב של רווחה ? ואיך שומרים על כוחו של הגזבר לנשום ?

היו בקיבוץ שיטות שונות .
הנועזת שבהן היתה שיטת הקופה הפתוחה. הכסף של הכלל היה מוכן לשירות הכלל. כל אחד היה צריך להחליט מה הם צרכיו ועד כמה הוא יספק אותם מקופת הכלל.
ומי מחליט מה הוא צורך לגיטימי בתקופה מסוימת ? האם כל חבר, האם כולם יחד? האם הצרכים שונים לכל אחד או משותפים לכולם או שחלק משותפים וחלק מחולקים לכל אחד ?

אוכל יש לתת לכולם..האם לכולם אותו תפריט ? ומה עם הילדים? מה עם החולים והעובדים עבודה גופנית קשה? ומה עם האורחים? ואולי הפטנט הוא הגשה עצמית שכל אחד יוכל לקחת מה שהוא רוצה? ייקח הרבה וימלא את הכלבויניק על גדותיו.
ומה עם מי שמתגעגע לאוכל של אמא שבאה מהאימפריה האוסטרו הונגרית או מתימן ?
"לכל אחד לפי צרכיו' כשמרקס הזקן כתב על כך הוא ניסח את הדברים קצת באירוניה. 'לפי צרכיו' לדעתו זה יהיה בזמן האוטופי. אך מה עושים עכשיו ? הנה הגיעה עת ההגשמה ואיך מגשימים ? לעתים קרובות הדבר נראה כל כך מסובך שגסות הרוח מנצחת. היא משרתת כל שיטה. היא אוהבת להציף בכאבים אך לא בכאבים לשם ריפוי אלא בכאבים מתוך ייאוש מריפוי. והפשרות האלימות שהולכות על פי הרוב או על פי הממוצע אינן תמיד טובות . לפעמים דרך אמירת 'אנו לא יכולים' או 'בקופה אין כסף' מחזקת ולעתים מחלישה. לעתים היא מוסיפה בטונים שלה אמירת משנה שאליה מאזינים באמת (- אתה ננס וקטנוני. -אתה גדול ומתחשב).

מסורת זו הסבוכה כל כך עוברת מדור לדור. זה הדור הצורך חצילים וזה הדור הרוכש בתשלומים מסכי טלוויזיה ענקיים. זה הנזקק לסירי לילה וזה המודד את גודל גינתו. זה המתנדב לשליחות נעלמה וזה הרוכש רכב מנהלים קדורני.
לא מגיע לך !
אין. פשוט אין !!
לך למגרה ותיקח את מה שאין.
ובינתיים. אין מקום להתייאש. רק לחגוג את היופי האנושי בריבוי גילוייו.