מדלגים על הטרמפולינה

 

סוף  סוף  לא נהיה  המדינה  המטורפת ביותר אמרתי לעצמי כשפניתי אל תלמידיי  המבכים  כיהודים רבים  רבים  באמריקה  על שקרה.  עוד  שבר  בחלום  האמריקאי. עוד  טעות  בראייה. האם אלו  גם  סימנים  למצב  חלומנו אנו ?

תלמידיי  צעירים מהיהדות  האמריקאית שבאו ללמוד  בארץ ויצאו לחגוג  כאן את  הלילה  בו  תנצח אמריקה של  האידיאלים  של  הצעירים  היהודים  באמריקה, את  ניצחון שוויון  האישה, האקולוגיה, הראייה  הפתוחה  לכל  אדם לא ידעו  כי אמריקה זו  שהאמינו בה  שתנצח היא  אמנם   אמריקה  האתית  אך היא גם  אמריקה המצביעה למען  הון המתעלם מאדם, הזורק בני אדם מכבודם וכבוד  קהילתם, המאמין בשלטון  באמצעות  מיתוס  העשירות והפער. האם טרמפ לא מייצג  את אותה  אתיקה ? הוא מייצג אותה  כמיתוס משתלט על הדמיון, חופשי מצביעות, לא כשיר  הלל למצב  הקיים, מיתוס  המכנס קהילות להמון כועס .

את הטקסט הזה  גם אנו צריכים לקרוא הוא  הטקסט  המערער  על  האמון  באתיקה  הדמוקרטית כי היא שרה שירים של צביעות ואיבון. של פתרונות של כלי תקשורת המהווים  קול נאמן לאדוניהם  his  masters  voice    מצד  אחד ומצד  שני שופר  אוליגרכי.

הטקסט  שנשמע בארצות הברית  משקף את  המטוטלת  האמריקאית  משקף את הסערה  הכבושה  בתרבות  הפוליטית  הישראלית.

עלינו להיערך לאותו מסע של גיבוש חברתי חדש שדרך  קהילות פתוחות, לומדות, יוצר קשרים משמעותיים בין אנשים שונים, אחריות משותפת , תהליך של יצירת ראייה של  אדם שווה ערך וחופשי המעוניין בזולתו, רוקם  רקמה של זיכרון משותף לקראת תקווה. חברה  המהווה  תשתית לתרבות פוליטית דמוקרטית בעולם  קודח.

התנועה  הקיבוצית צריכה לתרום לכך את חזונה  לא רק את מודעות השבר שלה אלא גם את נחישות התקווה. עליה להרים את נס  החינוך החברתי, את תשומת הלב והראש לשינוי כלכלי רחב שיאפשר  לקוות לתיקון חברתי. להתקדם לחברה  שתוכל  לעכל שלום לא פחות מאשר לקדם  שלום.

אנו צריכים  לנסות לגבש תמיכה ויצירה של  צעירי יהודי  אמריקה התוהים על דרכה לתיקון תרבותי חברתי  כאן, לפיתוח מנהיגות  ופעולה  קואופרטיבית ואישית  שתוכל  להיות  נושאת  תקוות  דמוקרטיה ויהדות המותאמים לעידן וחורגות ממנו.

ההיסטוריה  איננה  מתעייפת מלהביא  אותנו למצבים של חרדה ותקווה.  כדי  שנוכל לעמוד בסערות צריך לפתח שורשים עמוקים וכמיהה  בלתי   נלאית לאור.

 

מוקי צור