בבית העלמין האצילי שבקיבוץ אפיקים נשמע השיר 'אלי אלי' שכתבה חנה סנש בראשית שנות העשרים שלה בעת הוטמנה גופתו של ישראל חופש בן ה106. זוהי תרבות. חופש שנולד לתנועת צעירים בטרם היה קיבוץ זכה ל85 שנים של חברות פעילה בקיבוץ.סיפרו כי בזמן האחרון עסק בהקמת קיבוץ וירטואלי בגולן. אני לא יודע מה זה בדיוק קיבוץ וירטואלי בגולן אך הוא ידע ורתם לכך את כל סביבתו : בגילו כבר לא יכול היה לעבוד בבננות…
ישראל חופש היה מהאנשים שהאמינו כי באחרית הימים, בימי המשיח הטובים, לא נאבד את הזיכרון ונמחק את הסיפור הקשה אלא נזכור את הכל. הוא האמין כי זיכרון אינו נוסטלגיה סכרינית המתגוננת נגד עתיד שחצני. על כן משנות הששים כשהחל לעבוד כארכיונאי היה משוכנע כי העבר יכול לתת מעקה לעולים אל חיק הלא ידוע. שנוכחותו בחיי ההווה אינה משתלטת וסמכותית. שאפשר לנהל עם העבר דיאלוג פורה ועכשווי.
בימים הראשונים של קיבוצו , קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר , החליטו החברים להלאים את צילומיהם הפרטיים של החברים לאלבום אחד. למה שלכל אחד יהיה צילום כתינוק שוכב על פרווה ושני הוריו מציצים עליו מלמעלה? המון שנים אחרי שהאלבום הופרט ושב אל החברים קיבץ אותו שוב ישראל לארכיון הקיבוץ כשהוא אוסף ואוצר, אוסף ואוצר. חוברות מלאות מסמכים הודפסו על ידו מתוך הארכיון כשהוא בטוח בחצי כוסו המלאה של הקיבוץ.
בית הקברות של קיבוץ אפיקים, אותו בית קברות המאויים תמיד על ידי סחף הירדן שמע בלוויה מיוחדת זו דברי חכמה השזורים באהבה גדולה של חברי קיבוץ ובני משפחה. לוי חופש הבן סיפר ששנים היה האבא והוא עסוקים כל כך שלא יכלו להיות זה עם זה, להתוודע זה עם זה והנה הגיעו השנים האחרונות , עשר שנים בהם השיחה לא התרחשה תחת צל המשימות. כנראה שמי שאין לו זמן פציעות ותפוש בעשייה מוצא את זמן האיכות הכל כך דרוש לנו.

מוקי צור