לבינה לחג של תשעים
מגליציה המקיאה את יהודיה לווינה הרוקדת וחושבת, עטורת הארמונות והדנובה. אותה וינה המקבלת בתרועות את הרוצחים. מווינה לתלפיות ילדה קטנה שנשבתה על ידי ההיסטוריה והתמרדה.
בשורת מות יורו אחיך בעין גב קראה לקיבוץ הצעיר לאמץ אותך ואת חבריך ואותך לאמץ את המפעל.
חייך נקשרו לאפוס השובב, לאחראי להלחמות , למלחמות ולסיפורים, לסוסים ולפטישים. לים וליופי. ואת אלחוטאית אגדית בזמן קרבות. מטפלת לילדים שכבר לא טמנו מכתבים אבודים במזוודות סגורות. עושה ודואגת, מאמינה וחוששת ומקדישה למשפחתך המנצחת לדורותיה.
כבר לא ילדה ועדיין בלב רוחשים רגעים רחוקים ותקוות נעורים. עתה הכל לאט- הזמן לפניך. מורגש נטל הזמן אך הנוף והאהבה עוד קוראים.
הרבה ברכות
מאמי ומוקי