לאליזבט

תודה רבה מקרב לב על הספר 'רווח בין האותיות' הוא ספר בהיר ומבהיר, מעורר הרבה שאלות וניכרת בו תחושה של מעורבות אישית שלך בתהליך ובעשייה הפדגוגית שלוינס מציע. המפגש בין לימוד התלמוד הסדנאי של בתי המדרש הישראלים של התלמוד הלוינסית טבעי. שניהם מניחים משתתפים המביאים עמם רווחים בין האותיות גם תרבותיים, גם קיומיים, גם היסטוריים ובמיוחד מוסריים. התרגום העברי לתהליכים שלוינס משתמש בהם כתהליכים פוסט טמיעתיים, כלומר כתהליכים המכוונים לאנשים ספוגי תרבות צרפתית והגות צרפתית ותרבות יהודית דלה מיוחדים. בלימוד הוא מקפיד לשים בסוגריים את הקונטקסט ההיסטורי של יהדות צרפת אליה הצטרף ובתוכה חי בתוך ואחרי הימים הארורים של מלחמת העולם השנייה והימים שקדמו לה (איך אלי בן גל נוהג לומר ? 'בכפר שהסתיר אותנו, הכפר היחידי שזכה לאות חסידי העולם, הוסתרו אלפי ילדים יהודים . אם כל כפר צרפתי היה מסתיר משפחה יהודית אחת היתה יהדות צרפת ניצלת…) לוינס מביא לקהל האינטלקטואלי היהודי את המדרש התלמודי שהוא יצירה של הקהילה היהודית אחרי החורבן, קהילה שלא יכולה היתה לדבר נבואית. כך הוא כבר שובר מסורת יהודית צרפתית שביקשה לקרוא את ההפי אנד של היהדות הקהילתית באמנציפציה הגואלת בטונים נבואיים. לוינס מצליח במאמציו ליצור רצף פילוסופי מוסרי בין התלמוד לנבואה וכמעט קורא את הנבואה כמסכת דרשנית.

בבתי המדרש הפלורליסטים בארץ יש ללימוד המדרש 'שכנים' חשובים והם מקרינים על הלימוד בבית המדרש של טקסטים תלמודיים. . מצד אחד הם ארוגי פסיכולוגיה חברתית ואישית א- היסטורית ואוניברסליסטית במבע ומצד שני מלווה את לימוד התלמוד המדרש ציוני והאתוס החלוצי. גם הם העתקו מהרטוריקה הרווייה מהטון המקראי שהיה נהוג בימיה הראשונים של הציונות לטון מדרשי וענו יותר. בגלל סבך ההגשמה, בגלל ניצחונות שהיו למפלה מוסרית ומאוויים שטרם עברו במבחן ההגשמה. מאחורי הדלת של הדיון המדרשי בישראל עומדת ההתנסות החברתית הכלכלית המדברת עברית והקיומיות הנובעת מהשירות הצבאי ומההכרעות הפוליטיות המדברות בשפה העתיקה חדשה.. לוינס מדבר אל קהל אחר ונצחונו הגדול שהוא מצליח לקעקע את המובן מאליו אך לא קורא להתחבא בחורים דיאלקטיים מרופדים היטב בנוחות הזעיר בורגנית. הוא קורא לבדוק לעומק את טענותיו הבלתי מפורשות לחיים ברווח שבין האותיות. הוא מתנזר מקולות פוסט תלמודיים כמו קבלה חסידות וספרות עברית . כנראה שהוא הוא חושש מערי המקלט הנבנות ללא הרף כדי להדוף את האפשרות להגיע לירושלים. בתוך כך הוא מצליח לקרוא לאנשים לבחור באחריות המורכבת כל כך של ימינו כשהם נשענים על תביעה יהודית מפורשת : לא לאומנית ולא תלושה. גם בתי המדרש הישראלים צריכים לתבוע את הראייה המורכבת והנחושה, את הרגישות התובעת מעשים. את היסוד האנכי המרכיב אישיות המחויבת ליסוד האופקי ואת הדיאלוג האופקי המגייס אוצרות תרבות וזירות חברתיות תרבותיות הבונות אדם היכול לעמוד בטלטלת האופקיות הסוערת והנוקשה.
למסכת התלמודית יש בעיני אופי של טיול על פני ארץ מגוונת. מתגלים בטיול נופים שונים וחולפים במהירות. הם קוראים ללומד לשוטט בשבילים שונים, להתעכב ולהיקרא להרפתקאות אינטלקטואליות, ללכת שבי אחרי סיפור, לקבל הכרעה כיצד לנהוג. ללכת שבי אחרי עלילת וויכוח. הכל ערוך כפסיפס. אנו הלומדים צריכים להיענות לכל הנוף הזה שאינו מוביל למטרה ספיציפית, לא להתרת חידה אחת ולא לסיפור עלילה קורע לב. שפע המסתיר אפשרויות בלתי מוגבלות לפירוש נוסף ורב מימדי. זה לא דומה לסיפור או לשירה התנכי'ת. התוכחה הנבואית גנוזה בו . הספרות התנכית נולדה ברעידות אדמה היסטוריות גדולות, בסערות עלילה, בקינה ובהודייה.
הנוף התלמודי מחנך חשוב בימינו במיוחד לאחר ימי הטוטאליטאריות הרצחנית והכובשת ובימים של עוול ידוע ומעולף על ידי תעשיית התרבות והצריכה. אולם מבחינה ישראלית הוא פועל בתוך אחריות מדינית , תרבותית, אמנותית עצמית המשוחחת בגווניה עם העולם כולו לא רק בהישגי יחידיה אלא כשפה, כקהילה, כמדינה. מטרת הלימוד הוא ליצור קהילה היודעת את אחריותה כחלק ממדינה דמוקרטית על סדריה, חוקיה וכוחה אך תובעת לעצמה צמיחה מוסרית ותרבותית שאינה זהה עם תהליכים פוליטיים ומדגישה את המתח בין המוסר והמדיניות לא על מנת להפריד ביניהם אלא על מנת לתרום לתהליך של תיקון חברתי והעצמת היסוד המוסרי בתוך המערכות הגדולות שמסביב.

אז שוב תודה רבה. תרומתך חשובה ביותר.