מאיר יערי כרך ב'

כתיבת כרך ב' של הביוגרפיה של מאיר יערי נראה בעיני מטלה מסוכנת. בפרק זמן זה שלאחר הכרזת העצמאות ועד לסוף ימיו יש לעקוב אחרי מאיר יערי כמנהיג של תנועת נוער כשהוא מבוגר, מצולק, לוחם על מעמדו ועל כבודו המתעמעם. הימים ימי פרוזה מעיקה. שלום ומלחמה, הגנה על להקה של ציפורי נפש המצייצות באופן מוזר. מגינות על פרוייקטים יפים שלא יוצאים לפועל ועל עניינים שלא יפה לסנגר עליהם.

אביבה חלמיש החוקרת החרוצה עשתה בכרך הראשון של הביוגרפיה של מאיר יערי דיאטה נועזת. במחקרה לא ראיינה , לא הפעילה מומחי ספרות . היא עשתה מעשה היסטורי חשוב כשהורידה את האגדה על אודות מאיר יערי מהכן , אותה אגדה שנרקמה בחריצות על ידי אוהביו, אויביו , חסידיו ועל ידו. המחברת הפכה את סיפוריו לארוגים בפרוזה של מסמכים. הם רשת הביטחון האוחזת את המחקר . היא לא נתנה למחקרה לגלוש לסמלים תלושים, לפולחן אישיות או לשק חבטות . בכרך השני המשיכה באותה דרך.

לפני שנים הפגשתי את בני החלוצים של קבוצת כנרת עם בני החלוצים שהגיעו לכנרת מתימן. זה היה מפגש טעון מאד. ביקשתי מהם שיבינו את מצבי כהיסטוריון. טענתי בפניהם שאנשי העלייה השנייה ממזרח אירופה הותירו אחריהם מכתבי אהבה לרוב אך לא היו להם הרבה ילדים. חלוצים מתימן לעומתם לא כתבו מכתבי אהבה אך ילדים היו שם רבים. שאלתי עצמי למה צריך ההיסטוריון לשים לב למסמכים או לילדים ?

אינני יודע אם הטקטיקה שנקטה אביבה חלמיש במחקרה על מאיר יערי טובה לכל מחקר היסטורי אך לי נראה כי דווקא כאן המעשה נכון. למה ? כי מאיר יערי כתב את עצמו לדעת במסמכים. נאומיו טובים כשהם נכתבים. הוא רהוט במסמכיו. בעיית ההיסטוריון היא לקרוא אותם באופן ביקורתי. לא ללכת שבי אחרי קסמם. אך צריך גם להדגיש שמסמכיו של מאיר יערי לא פשוטים ואי אפשר לקבל מהם מסר חד משמעי. בדרך כלל אנו חושבים שמי שחושב מסובך יהיה לו קשה לקבל החלטות. יעקב חזן חברו של יערי לדרך דיבר וכתב יותר בפשטות ממנו. אך בין שניהם מי שקיבל את ההחלטות הקשות היה דווקא מאיר יערי.

אם לסטות מן מהמתודולוגיה של אביבה חלמיש אני יכול להעיד על פרק אחד הנוגע בדיוק לעניין זה של מסמכים ומאיר יערי:
תאיר זבולון אז חברת רמת יוחנן כתבה יחד עמי את הספר 'כאן על פני אדמה'. ספר מסמכים , צילומים וזיכרונות לקורות התנועה הקיבוצית עד 1939. בביתה ברמת יוחנן נמצא ספר הנהלת החשבונות של הקיבוץ שחבריו ייסדו את בית אלפא. חברי הקבוצה הזו כידוע פרסמו את הספר 'קהילייתנו' בעריכתו של נתן ביסטריצקי. באותם ימים שהספר פורסם יצא מאיר יערי את הקבוצה. הספר קהילייתנו לא כלל רשימות שלו למרות שהוא נזכר בחיבה. אין זה עניין פשוט למצוא דברי התפעלות למי שעזב, או אפילו גורש במרי . בספר הנהלת החשבונות של החבורה נמצאה רשימה בשמו של אחד מאיר. חשדנו כי המדובר במאיר יערי. מישהו לחש לו כי נמצאה רשימתו לקהילייתנו. הוא קרא לי לשיחה וביקש לא לפרסם.
למה? שאלתי אחרי שהעתקתי לעצמי את הרשימה כי חששתי שתיעלם.
– כתוב שם שנסעתי עם שני חברים מחפציבה כדי לגייס אדמה לחברי לקבוצה. אנשי קבוצת חפציבה שבאו עמי מתוארים ברשימתי כמי שבאו מהמערב ו'אינם מסוגלים לנהל משא ומתן עם ריבונו של עולם'. אני לא רוצה שתפרסם זאת. יחשבו שאני חוזר בתשובה. אני לא יוסף ברגר!
יוסף ברגר היה איש השומר הצעיר שהצטרף בארץ למפלגה הקומוניסטית, נקרא לעבוד בקומינטרן במוסקבה ונשלח ל'השתלמות' ארוכה לסיביר ביותר על ידי סטאלין . כששב ארצה אחרי המון שנים חבש כיפה, לימד באוניברסיטת בר – אילן והאמין בלנין… מאיר יערי מול יוסף ברגר כשהיה קומוניסט בימים ששניהם היו צעירים כשהתבגרו שוב עמדו זה מול זה מאיר יערי התנגד לחזרתו בתשובה. יערי תבע ממני את המסמך שהבאתי . שאלתי אותו היכן לשים אותו והוא ענה לי כאילו ידע על מפעלה העתידי של אביבה חלמיש.
-ליעקב חזן יש ארכיון מסודר של מסמכים. לי יש מזוודה.רק מזוודה. תשים את המסמך במזוודה. אחרי קריאת ספרה של אביבה חלמיש, התברר יחסו האדוק של מאיר יערי למסמכיו. לא 'רק מזוודה'. מסמכיו של יערי עשירים, סבוכים, לעתים מרים. בהם הוא מרגיש בבית. אך האם גם שאר המשתתפים בשיחה עמו כשותפים להנהגה, כיריבים פוליטיים קשים וכחניכים ושותפים לתנועת הנוער וההתיישבות אגרו מסמכים באותה רמה ?

בשנות המדינה היה מאיר יערי מנהיג כריזמטי שהלך ואיבד את הכריזמה שלו אך לא את הכבוד לו רחשו רוב חברי השומר הצעיר. המעטים ביקרו אותו, רבים תהו על תפקידו אך אחרים ראו בו סמל לזהותם הנתונה למתקפה של הפוליטיקה והגיל.
במחקריה של אייל כפכפי היא התקיפה אותו כשותף סודי של בן גוריון גם כשהותקף על ידו בלי סוף. אחרים תקפו אותו על שהגן על ברית המועצות כקמע חינוכית המסמלת אפשרות שהסוציאליזם יופיע אי פעם לא רק כצודק אלא גם כמנצח. הם חשבו כי אין להשתמש במיתוס של ברית המועצות כתרגיל פדגוגי אלא אם הוא אמיתי.

השנים שחלפו רק הבהירו עד כמה סיפור התנגדותה של ברית המועצות לעניין הציוני איננו תאונה מצערת כפי שנאמר לא פעם במצעי תנועות שמאל, אלא חלון של אמת לעובדה כי ליהודים אין מקום במשטר טוטאליטארי. כי הימים חולפים אך הטוטאליטאריות זקוקה ליהודים כשמן למהפכתן. מעובדת הקשר בין דמוקרטיה לקיום היהודים והיהדות מתעלמים עתה דווקא חוגים מהימין. הניסיון של מאיר יערי לבנות תשתית ציונית לצמיחתו של הסוציאליזם העברי לא הצליח לשכנע את הסובייטים ולא את הציונות הממוסדת . אבא קובנר טען כי לא יוכל לסלוח למאיר יערי ולחבריו בתנועה שהיו צריכים לחכות עד שכרושצ'וב השיכור יגלה להם מה שגילו להם מזמן חברי תנועתם שהכירו את ברית המועצות. גם הפגישה עם הנשק הסובייטי בידי מצרים וסוריה, גם הידיעות הגוברות על המשטר בברית המועצות , גם פרשת אורן לא הביאו לפרידה סופית מהרומאן למהפכה הרוסית. תהליך הפרידה התבטא שנים מסוימות באורתודוקסיה חמורה ובשנים אחרות בבנין של תרבות חינוכית מלאה סדקים ושאלות . גם בתקופה שהשומר הצעיר התמתן והחל לדבר בשם הומניזם כללי, אפילו עם פזילת מה לאקסיסטנציאליזם שגונה שנים קודם, המשיכו לדבר בכמה מן הסיסמאות הישנות. כאשר כבר היה ברור כי הפרידה הכרחית החיפוש אחרי האתוס שכבר לא קיבל גיבוי מלימודי ליסנקו, ממשפטי ראווה ופילוגים קשר את אנשי השומר הצעיר עם השמאל החדש בארצות הברית ובאירופה. ממנו למדו צעיריו את הקשר בין תרבות מתירנית יותר של מימוש עצמי אל ערכי הסוציאליזם שבדור הוריהם נחשב נזירי ומחמיר. התפילה לעתיד הפכה לתביעה לעכשיו. אין פלא שבני המפלגות שחינכו להגשים ולהתמהמה עד שיבוא הזמן, הפכו לאנשי גוש אמונים ושלום עכשיו.

השומר הצעיר כתנועה מגשימה ותובענית וכתנועה חינוכית דיאלוגית המציאה את המטבע של קולקטיביות רעיונית . הדיאלוג היה צריך לחולל הסכמה והזדהות רעיונית. ההזדהות הרעיונית היתה צריכה לתמוך בדיאלוג. מאיר יערי היה הסמל של התהליך הזה. הוא שכתב את התזיסים. הוא ביקש להיות במרכז ולא תמיד הצליח. ההיסטוריה , אם יש דבר כזה, איננה שעון שוויצרי ואף לא לוח אסטרולוגי. החזון והחיזוי לא כל כך אוהבים איש את רעהו. דווקא משום כך תנועות עם מתח פנימי ואי וודאות שקוראות יפה את הפערים ביניהן לבין הציבור הרחב יודעות להצטופף מסביב למנהיגן, גם אם הוא נתקל בהתנגדות. גם אם הוא בוחר את הרכב הייצוגי שלו בקפידה. דבורה שכנר מקיבוץ גזית שהגיעה ארצה ב1949 במכון למדריכי חוץ לארץ כתבה לחבר בגולה שלא יגלה בתנועה החינוכית בדרום אמריקה מה שהיא כבר יודעת : בניגוד למידות התנועה מאיר יערי מעשן…
ככהן הקולקטיביות הרעיונית היה מאיר יערי צריך להיות האיש שמגלה אמפטיה לחברי תנועתו. להאזין להם, לנהל דו- שיח מתמיד שמתוכו יוכל לדלות את רוח הציבור המתפשרת שתאפשר לו להיות במרכז. כל ימיו חש כי אין לבנות על סוציאליזם הבנוי על ייאוש מציונות או לציונות הבנויה על ייאוש מהומניזם . אך מטלה זו נראתה כעיני רבים כבלתי אפשרית. הוא עצמו התרחק והלך מהידברות יוצרת ופתוחה . לאט לאט נפרד מהסכמות ופשרות ופנה אל הסמכות האישית שלו. הגיל, התמורות החברתיות והפוליטיות הם ששכנעו אותו יותר ויותר כי בחברה הישראלית בכלל וגם במחנהו אבדה האפשרות לבנות קונצנזוס על בסיס של הדברות . אובדן זה התרחש לא רק במחנה שלו. תרחישים מקבילים התרחשו גם בקיבוץ המאוחד שהאמין לפני פילוגו בפלורליזם וגם במפא'י בה בן גוריון הנהיג דפוס פוליטי של גיוס תמיכה ללא הדברות. רבים מן המנהיגים חשו כי הם פועלים בחברה שלא תמיד הם מבינים את זרמי העומק שלה, שהם חיים בדיסוננס קוגניטיבי עם סביבתם , שעליהם לפעול יותר ויותר באופן סמכותי. בתנועות פוליטיות של הימין שהאמינו בשלטון כערך אלו היו תרבויות וותיקות. אך היתה ציפייה שבתנועות היורשות את דפוסי תנועת הנוער יתרחש משהו אחר. הקמת המדינה והחברה הישראלית ההמונית השפיעו על מנהיגים שצמחו ביישוב הציוני הקטן והאינטימי. הזיכרון הנצבר של החברה הישראלית הרחבה ותרבותה המתהווה לא היה יכול לדלות פתרונות שלמים מהניסיון היישובי . בחברה הריבונית דמוקרטית לא התקיימו אילוצי שמירת סוד של מחתרות הפועלות בתוך שלטון שהפך ליותר ויותר שלטון זר . הדמוקרטיה הישראלית השבירה צומחת עם הרבה קשיים ונסיגות . היא היתה צריכה לרכוש דפוסים חדשים של קשר עם הציבור הגדול של חברה דמוקרטית. המנהיגים הפעילו סמכות וגייסו תומכים לא מתוך הדברות אלא באמצעות לחץ חברתי וכלכלי ובתרגילים של יחסי ציבור.
השנים שחלפו הדגישו את שרשרת העובדות שפגעה ברעיונות של הקולקטיביות הרעיונית שתחזקה את המחנה של השומר הצעיר פנימה.
במהלך חייהם התפטרו מתפקידם הרבה מנהיגי תנועת הפועלים. ברל כצנלסון, דוד בן גוריון, יצחק טבנקין, יצחק בן אהרון. 'רצינו יותר מדי, תבענו יותר מדי' התוודה יצחק בן אהרון באחת מהתפטרויותיו. מאיר יערי לא הרבה להתפטר אך הפעם שהתפטר לא ציפה שיקרה מה שקרה : קיבלו את התפטרותו. הוא היה אז איש זקן, כמעט עיוור, כועס על גופו שלא החזיק אותו כמו שכלו. התגלו בו כמה יסודות של הרבי מקוצק שהסתגר שנים ארוכות ומשם ירה את מימרותיו המושחזות.

אישיותו של מאיר יערי הכה יוצאת דופן חושפת בפנינו דילמות חריפות של הסוציולוגיה של הפוליטיקה הישראלית. ליריביו המסורתיים מימין ומשמאל קל לשמוח לאידו אולם אולי טוב נעשה אם בעקבות הביוגרפיה של מאיר יערי נשאל את עצמנו כמה שאלות על החיים החברתיים , האישיים והפוליטיים של הישראלי והיהודי בן ימינו.

אביבה חלמיש מזכירה לי בספר כי מאיר יערי ביקש ממני לכתוב עליו ביוגרפיה. סירבתי ועתה כבר אפשר לומר שלא שגיתי . בחיים לא הייתי מצליח לכתוב ביוגרפיה כגון זו שלפנינו.