גרסאות שונות  שמעתי לסיפור שאספר. זוהי נחרתה  בזיכרוני.

דוד ירמנוביץ היה חלוץ שהגיע  מסיביר וחיפש  אדם. כאיש בעליה  השנייה  התגלו געגועיו  לאדם מוקדם ולא   זנחו אותו.  זוהי כנראה  הסיבה  שבגללה הגיע לדגניה. אך הקירבה היתרה   עם חבריה  הוותיקים ממנו בשנה שנתיים לא סיפקה את געגועיו. הם היו קרובים מדי.

בלה  היתה  חברה בקבוצה אחרת קבוצת מגדל. זוהי הקבוצה שבראשה  עמדו יוסף טרומפלדור הבוגר האחראי למשימות ולבהירות המחשבה, לעבודה כמירוץ מכשולים בגלל ידו האחת ולהשכלה מתרחבת  של חבריו בתביעתו שילמדו   כיצד  יש לבנות את חברת העתיד. לידו פעל צבי ש'ץ הרגיש, המתוודה, הכותב שירים והמבין כי בלי אהבה זה לא ילך.

בלה  היתה אחת מ'שלושת הגראציות'  של מגדל, שלוש  הנשים שמסביבן  הסתובבו  חיי הקבוצה. היא שבתה  את לבו של דוד והתעניינותו  במגדל גאתה.

יום אחד נודע לו כי  במגדל יש אדם.

יש אדם ? צריך לראות.  יצא בסירה הקטנה מדגניה והגיע למגדל.

על אחד הגגות  ישב הוא י. ק.  הוא היה  לבוש בחולצה רוסית רקומה ונאם. נאם על האדם המתחדש ועל הדחיפות למצוא  אותו. מדי פעם נאנח.  היה לו רובה ומסביבו דאגו הגראציות  שלא  יתייאש. דוד התבונן ארוכות  בי. ק. הוא רצה לפענח את החידה.

דוד  שב לדגניה הפעם על סוס.

שאלו אותו חבריו הקרובים : נו?

זה האדם, סיכם, לא אדם.

והמשיך להתגעגע.