ביום קיץ חמים יצא רועי לטיול בגן. הוא טיפס על עץ התות ובנה בנייני בוץ, התנדנד בנדנדה וקרא לילדים לזוז מהמזגן הקריר ולצאת יחפים אל השמש.
– מה לך ולשמש?
– אני אוהב את האור שלה וגם את החום. כשהמדרכה חמה אני רץ עליה ומבטל את הקיץ.
רועי הוא הילד הגדול ביותר בגן רקפת. כבר שבע עונות ירדו עליו טיפות של גשם, פרחו עצי התות, הפליג אל הים שלנו, אל ים כנרת, מזיע כמו שצריך.
אוהו! אמר רועי לעצמו. משהו מוזר קורה פה.
בשמים החל לעופף לו ענן חצוף. לא קשור לקיץ ולא לחום. הוא שוטט והתקרב לרועי.
– מה אתה עושה פה ? שאל רועי. אתה שייך למטריות ולמגפיים ואת אלה כבר אמא שמה בארון עד שיבוא חזרה הסתיו.
הענן המשיך להתקרב ובכלל לא ענה אך משהו בו חייך . עננים אוהבים סודות מיוחדים. כדי לשמור על הסודות הם לובשים בגדים משעממים. אף פעם לא תדע אם הענן מתכונן לשפוך עליך מים או ברד או שסתם הוא מתרוצץ לו בשמים כדי לבלבל את המגפיים.

לפתע היו השמים שחורים. רועי קצת נבהל כי בדרך כלל בקיץ השמיים אוהבים לחייך בכחול. והנה הוא רואה כי גשם משונה מתחיל לרדת. כל טיפה שונה מחברתה. טיפה עם כתר ושרביט של מלכים טיפה עם שורש בחוץ, טיפה עם נקודה ועם קו.

מה קורה כאן? שאל רועי. אני הכי מבוגר בגן ולא ראיתי אף פעם טיפות גשם שכאלה. אולי אבא ראה אולי סבתא אבל אני לא.
הרוח שנשבה לחשה לרועי: זה לא גשם חביבי. זה גשם של אותיות. יש פה אלף עם דגלים, ואו רזה מתמיד. יש פה יוד מתחבא ופא סופית שחצנית. יש כאן פה כף מפהקת ובית שאוהב להישאר תמיד בבית.

האותיות נפלו לרועי על הראש ועל האף, על המצח והגופייה.
-אנחנו לא סתם אותיות. אנחנו שם של ילד, גם פרפר, אנחנו אמא עודרת בגינה. אנחנו אוהבות ילדים , ילדים רבים.
אז למה הגעתם דווקא אלי? שאל רועי
-כי אתה בגן רקפת. ומי שצייר הרבה, והשתולל בריקוד ובעוגות יומהולדת, מי שצילם והציג מגיע לו כי נגיע גם אנחנו האותיות כגשר אל ספרים, אל חלומות וסיפורים. הגיע הזמן ללוות אתכם לכיתה א'.

רועי קרא לכל ילדי הגן. בואו! בואו! מחלקים סימניות לספרים. כל ילד ישים את הסימניה בספר הזה ואחר כך בספר אחר, ואחר כך בספרים שמנים שהם בעצם טילים העפים לחלל ופצצות עומק בים. שהרי הסימנייה היא כמו המצופים בים: היא מצילה אותנו מטביעה בעמודים הרבים.

הסימניות האלה הם קיצור של הספרים שקיבלתם ביום הולדתכם על ידי צוות הגן. אם רוצים אתם לדעת מה סימנה הסימניה- לכו לברכה שקיבלתם מן הגננת האהובה שלכם.

סימניה לרועי

בוגר ונבון
יודע המון
אך סודות בלבו
מתגלים בציוריו
אחרי שיצייר
ישחק עם חבריו, ישתולל
יתבדח ושמח

סימניה ליהלי

ילד קסם – כך אומרים,
רובוטים ובקוגנים ועוד מיני יצורים.
הם אוצרותיו האהובים.
צחוקו הרם מתגלגל עד לב השמים
ועם החברים אוהב לשחק ולהשתולל כפליים.

סימניה לשלי

אוהבת לאסוף מציאות,
למצוא אוצרות,
ובמיוחד היא אוהבת חיות.
לו רק יכלה-
העולם כולו היה מונח תחת ידה.

סימניה לרז

כמו אביר על הסוס הלבן
כמו פירט עם חרב של ממש.
הוא גיבור אמיתי שחזר משדה קרב
כשיפתח עיניים יראה כי אין זה חלום:
הרפתקאות של ממש מחכות

סימניה לטל

בחוטי זהב היא רוקמת חלומות.
פרפרים באים אליה, ציפורים ואפילו דובים.
מבקשים את ברכתה .מבקשים טיפת טל .
מצמרות העצים היא מביטה
ומגלה סודות שאיש לא ידע
סודות רקומים חוט זהב.

סימניה לים

בכל העולם כבר היה-
עכשיו הוא רוצה לירח
להתארח
לטייל בנחת, ללא מורא,
אבא! אבא! אני רוצה ספינת חלל!
בטח עונה אבא, בטח ,כשעוד קצת תגדל

סימניה למיה

עולמה קסום, חכמתה רבה
ויודעת מה טוב ומה נעים
הלב מלא אהבה
ובדרכה המופלאה
חלומותיה מתגשמים

סימניה לנוגה

כוכב זורח מחייך ושמח
אור גדול לכולם שולח
חיוך שובבים
לבבות רבים ממיסים.
העיניים מתבוננות, נוצצות-
עמוק שם בלב הן נוגעות.

סימניה לרוני

שמה הולך לפניה
כל חבר חברה מתחברים הם אליה
והשמחה רבה
לפעמים יש לה שמש בלב,
לפעמים גשם בעיניים
תופשת פרפר, רוקמת לו בית,
בטבע שוקעת, וחיוך לא שוכחת.

סימניה לליאן

כנסיכה מיוחדת יושבת ומציירת
אנשים , פרחים וחיות
והמון דברים באמת
וגם כאלה שלא יכולים להיות.
אם נפקח עיניים
נגלה את כולם כתומים, כחולים , וורודים
שהרי בזכותה התמלא העולם בצבעים

סימניה לאור

עיניה עמוקות – מבקשות לדעת.
לבה הקטון מלא בסודות.
פניה מאירות – היא הרי באה מארץ אגדות
את סודותיה תגלה בדרכה המיוחדת
בצניעות אצילה, בקלילות , בשמחה.

סימניה לזוהר

היא חורזת חרוזים, בנדנדה מתנדנדת,
כסייח מנגן היא מדלגת.
יודעת המון והלב כה מלא
צחוקים וריקוד, משחק ויצירה
ובזכות כל אלה פוגשת חברים.

סימניה לאלה

אלה- כמו עץ האלה,
מתנת טבע – ועל הטבע תגן.
בידה שומרת מפתח
שומר על יופיו של עולם