אנו נפרדים היום מיוסי. יוסי נשמתו של הקיבוץ כפי שהיינו רוצים לראות אותו. נבון. רגיש . נכון לעשייה.איש שהמוסיקה מתנגנת בתוכו תמיד יחד עם האחריות.
יוסי נולד בוינה אוסטריה. וינה היהודית שוחרת הדעת, הטועמת טעם מר של אנטישמיות אך וינה היוצרת, וינה הפועלית והלאומנית. הוא הרבה לספר כיצד כילד לבית ספר יהודי פגש את פרויד הגדול.הפרופסור הישיש והנער ראו בפלישת היטלר לאוסטריה.הם ראו את ההמונים המריעים לשטן.שניהם גלו מוינה. פרויד הזקן המפורסם , החריף והמר היה לפליט באנגליה, יוסי הנער האלמוני והתמים כחלוץ לארץ ישראל. הוא היה חבר תנועת תכלת לבן .
עם הגיעו לארץ הסיק את המסקנות ומיד התגייס להגנה. הוא היה פועל בעל הכרה. עבד בגאווה.
היה לנוטר ארץ ישראלי ומפקד על 33 נוטרים חברי עין גב שפרנסו את עין גב הענייה במשכורותיהם מאוצר ממשלת פלשתינה א'י.
שנים היה יוסי המוכתאר של עין גב. אז התגלה הקסם המיוחד של האיש. איש השלום. ההבנה.מפקד אחראי הרואה לנגד עיניו אנשים גם בצד העשוי להיות אויבו.ב1944 הקים משפחה שהיתה לו תמיד מקור השראה למה שניסה לבנות בעולם. דגל שמעולם ללא החביא. אהבה גלוייה וישרה.צילה היתה לשותפה הנאמנה, הנחושה, היודעת למשוך חבל ולאפות עוגה, להפעיל אנשים ולשאת באחריות.
יוסי עבר קורס מם פאים בחיפה ויצא למלחמת השחרור עם פלוגה מגויסת לעזור לגליל. הוא השתתף בקרבות גורליים בצפת ובמלכיה. במהלכם נפצע ושב אל חייליו. הוא קיבל על עצמו לסגת ממלכיה בקרב אכזר. ממאה ועשרה פיקודיו 36 נפלו בקרבות. את העובדה הזו לא שכח אף פעם.
עם תום המלחמה היה יוסי נציג ישראל בוועדת שביתת הנשק סוריה ישראל ולבנון ישראל. ההסכם עם סוריה היה כל כך רע לעין גב שטדי קולק ביקש שלפחות כאן, ביישום ההסכם, יהיה איש עין גב קרוב למוקד. יוסי היה איש שביקש כל חייו לבנות גשרים בין אנשים. דווקא משום כך כשחש בעוול היה ממוקד ונחוש בדעתו.נאבק עד הסוף. כשוועדת שביתת הנשק החליטה להוריד את האון מאדמתה נלחם יוסי להחליף את ראש הוועדה והצליח.
אנחנו קראנו לו וועדת שביתת הנשק כי האיש היה מכבה האש של הקיבוץ. הבין את כולם. בנה כל ימיו גשרים בין אנשים. ניהל את הקיבוץ בשעות קריטיות בענווה שלעתים הרגיזה את מי שראה כמה מחירים לקח על עצמו.
הוא היה איש ביטחון. ראש וועדת הביטחון בעמק הירדן ובתנועה הקיבוצית. ועדה זו היתה לדידו תמיד הזדמנות לקרוא לאנשים . לתת בהם אמון. לדאוג לביטחונם אך לשמוח בצמיחתם.
הוא היה מרכז ענף המדגה בעין גב. יצא לקורס מג'דים . היה מג'ד בגדוד מילואים אך אז קיבל על עצמו תפקיד קשה מזה: מרכז המשק של עין גב אחרי הפילוג. חמש שנים בהן היה צריך לטפל בפצע הגדול שהשתקף בכלכלה, בניהול . המתח היה גדול הרגישות של החברים ואדישותם היו חומרים מסוכנים בהם טיפל בענווה ובהבנה יוצאי דופן. הוא לא עמד בפודיום המנצחים. טיפל באבל של הציבור ברוך ובתבונה.באיכפתיות לא מובנת. אני זוכר את התמונה איך הכל גועשים ורוגשים סביבו והוא עם הסיגריה הנצחית מצדיק את כולם ומפרק את מרעומיהם. אם היה מפאיניק
אמיתי בעולם זה היה יוסי. לראות את הדברים בתמונה רחבה. לדאוג לאנשים בתוך התמונה . לא להתבייש בפשרה. לנסות למצוא את הלב של הדברים מסביבו יוכלו היחידים לחיות. אך הוא היה טהור מכל המחלות ששורבבו לתוך המפאיניקיות. השררה, המניפולציה, הסלחנות כלפי אי הצדק.
כשנפטר הבן יאיר בסרטן הוכתה המשפחה מכה נוראה. דומה היה שהלב לא יוכל לשאת זאת. האהבה היתה המרפא היחיד. היופי היה המחסה היחיד.
יוסי היה למרכז ענף הבננות, הגזבר וללא שכח לציין כי עבד גם בחדר האוכל.
אחרי כניסתו למסעדה ושיבתו למזכירות היה שנים המוכתאר של המסעדה. דואג לארח את האורחים.טיפל במדריכים. העניק למסעדה מותג היסטוריוני לא צפוי. יידעו כי לא רק אוכלים דגים אלא נפגשים עם ההיסטוריה נעימת הסבר.
עד סוף ימיו טיפל באנשים. כעס על קיפוח. דאג לחבריו הוותיקים. הוא ראה את גלגולי הקיבוץ והאמין כי אסור לאבד את הגרעין האנושי.

באמצע חייו סבל מכאבי ראש קשים. בתאונת דרכים קשה נפצע אך החלים. כשכבה פתאום לנגד עיננו חשבנו אולי יקרה עוד פעם מין נס כזה ונוכל לשבת בחדר האוכל ולנתח את הקרבות של 1948 ואת השלום שיבוא.

יש להניח כי שם למעלה יש בעיות. צריך גם שם לפתור סכסוכים.גם שם יש ללוות אנשים במצוקה. נראה כי קראו לו משם.

הוא הותיר אחריו ירושה ענקית מטענים עודפים של אהבה לאחות ולמשפחה המורחבת,לנכדים לבנות ולצילה . וכל אלה החזירו לו אהבה בשעות הקשות וטיפלו בו במסירות. כאן המקום להודות לאנשים בבית הסיעודי שראו אותו במורד חייו ועמדו עמו בחזית האחרונה.

לנו חבריו ואוהביו יהיה יוסי פנינה בזיכרון . כל אחד מאתנו הרי בטוח כי הוא היה הידיד האמיתי של יוסי. והוא לא היה מכחיש.
מוקי צור