כעין שיחה.

בדרך העולה למחוז חפצם חמישה אנשים ישבו לנוח. ויפתחו בשיחה.

השתקן והחולם פתח ראשון: "לו להרדם לשבעים שנה, כחוני המעגל ולהתעורר בסוף שבעים שנה, לו לשעה אחת בלבד ולראות מה היו חלומותינו. הייתי נותן בעד שעה זו כל שבעים שנה: 'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה'."

השני לאחר הרהורים פקח את עיניו למרחב בעצב:"תישן שבעים שנה או שבע פעמים שבעים שנה לא תראה כלום מלבד החלום. גם כשתתעורר, הנפש ריקה, ובידך אין מאומה. אבל פ ע ל שבעים שנה או שנה אחת, כמה שניתן לך להועיל, יבוא הגמול לפועל."

אם נדחוק את הקץ או נתאזר בסבלנות, נחישנו או בעתו. אם נזכה בו אנחנו או הבאים אחרינו. בוא יבוא.

השלישי רצה לאמר, אין חלום שאין בו דברים בטלים אולם התאפק.

"האין כל פעלינו חלום יפה? האם יספיקו טיפות המים שהשנים הביאו לכבות את שריפת בית המקדש ?"

השני אמר : "כל החלומות הולכים אחרי הפה."

הרביעי, כמי שנתעורר פתאום בתוקף: "כל החלומות הולכים אחרי היד, אחרי היד הפועלת. היד הפועלת הופכת חלום לממש. אם מימשת חלום, אשריך. אף לו גם לא הפכת חלום למציאות, גדולה היא זכות עצם הפעולה, זכות היא לה."

אמר השלישי : "אין החלום נפתר כרצון החולם. הפה קל פתרונות, על היד נדרשים מכשירים. האם ישנם?"

והשני:"יש מעמד הר סיני ויש מעמד הר נבו. סיני הוא צו. נבו- חזון. בכדי להגשים את צו סיני באים ארבעים שנות נדודים תוהו, ילל ישימון. רק אחרי שנות נדודים בא מעמד הר נבו. מעמד הר נבו הוא גמול לנדודים. סוף סוף רואים את הנכסף מרחוק. גם אם אין בא לשם."

חמישה אנשים נפגשו בדרך העולה למחוז חפצם האחד וישבו לנוח. ישבו ושתקו. האחד הפנה מבטו לאחור, לדרך שעבר, השני נשא עיניו קדימה, לדרך שעליו עדיין לעבור. השלישי נשא עיניו קדימה לדרך שעליו עדיין לעבור. השלישי תלה עיניו למרום, הרביעי הקיף במבט את המרחב, החמישי העמיק לתוך נפשו.

כתב יד של איש העלייה השנייה, נוח נפתולסקי. משורר . בוטניקאי. פועל . ידיד של המשוררת רחל.