בגיטו וארשה עמד  המשורר יצחק  קצנלסון ותרגם את ספר יחזקאל  לאידיש. ליד  המטבחים שהוקמו בעיר שהכינו אלפי מנות ליום עמדה להקת  נערים והציגה לאוכלים פרקי תנ'ך. זו  היתה דרך התנגדות מיוחדת. אחת  השחקניות  היתה ילדה עם צמות והיא  דקלמה  את ספר יחזקאל  בתוך  הגיטו. דומה  כי יצחק   קצנלסון המשורר ידע יפה  כי יחזקאל    ראוי לקריאה דווקא  בנסיבות ההן. הרי בו כל  האימה, צער  הגלות, התחושה  של  קץ  הימים המחפשת ביטוי בסמלים מקוצר  יכולתן של מילים. מסעם הפנטסטי של אנשי הגטו לארץ ישראל לא היה מסע  של כוהנים כיחזקאל . מסע  כזה יכול להיות לא  פחות פנטסטי אם  הוא  מלווה בפולמוס  עיתונאי, או  בצילום. ובכל זאת  הוא נאחז בפנטזיה  המעופפת של יחזקאל הוא חש  בו את אותו  קצב  אפוקליפטי

ואוטופי . הוא לא התרכז במקדש ירושלים ובחזונה הפולחני , גם לא בייאושם של אלו שאיבדו את  אלוהים ומבטאים את אובדנם   בדרך  של פולחן.  הוא  התרכז  בחזון. המסע התקשר עם הפנטזיה  של יחזקאל  במילים  החוצבות  כפירה  בהגיון  המילה ומבקש לה ביטוי  אלטרנטיבי. האם מתוך ייאוש מהמילה מתחיל המסע  הפנטסטי הזה  והופך  לשפת המראות?  שם, בגיטו היתה  הפנטזיה לא פנטזיה  של כוהנים ולא פנטזיה  של תוכחה. שם ראו ילדים, מוות, חורבן בית וחיזוק הצימאון לבית קונקרטי בארץ ישראל. במסעם הפנטסטי הם  ביקשו  בית שהוא שדה, מטע,  חרושת שיוכלו לתקן משהו באי הצדק  בעולם ובעם. יחזקאל שהבין את העונש  שבגלות  ולא שר על מכמניה הרבים  הבין את הגלות  המשתקמת  בבתי פולחן זמניים. במקדשי מעט. הוא  ערך את מסעו לא  כתייר ולא  כצליין אלא כמי שיודע כי הוא  מגיע לבית המשפט.  לעת הדין.

הפנטזיה  של  החלוצים , העולים והמהגרים  לארץ ישראל היתה  כתב ערעור

לאפוקליפסה. ביטוי  לתקווה הנולדת במרד  של  האף  על פי כן. למסע כזה  כיוון יצחק  קצנלסון  כשקרא מחדש את חזונו של יחזקאל הנביא.

לפתיחת גני טבע

 

אחרי  עבודת  קיץ ממושכת  נחנך  חדר  האוכל והאולם של בינה  בגני טבע.

 

המשורר אבא  קובנר  כתב פעם  שהוא לא  מבין מדוע לא מתחילים את בניית הבית  בחלון. הבית הזה שאנחנו  חונכים  היום בגני טבע  החל  בחלון.  בחלון אל  הטבע, אל  האדם, אל החבורה, אל החלום ואל המציאות התובענית.

לא חומה  הקימה  אותו ואף לא  גושי  בטון מגוננים אלא  פתיחה אל.

 

באחד  המדרשים  נכתב   כי שלושה  אבות  היו לעם ישראל אברהם היה  הר, יצחק שדה ויעקב  בית. אפשר לסמוך על המדרשים כי סמכו את  קביעתם על פסוקים הרבה אך מה  שנותר  היא  הקביעה הר, שדה ובית.

ואכן הר  האמונה  הנישא  תובע שדה בו  יושקע  כל החזון והשדה  הרחב קובע  מקום לעשייה , לתשומת לב לצרכי  הקיום . הבית תובע מקום להניח את הראש, לתת אהבה, להעניק  קשר ומשמעות. גם ההר, גם השדה וגם הבית קוראים להרבה לימוד.

הציונות ביקשה לשוב  אל המתח הזה  בין ההר , השדה והבית.  לדעתה מי שוויתר  על  הסיכוי לשדה לא יוכל להחזיק בבית או בהר אמונותיו. לדעתה  אין להיכנע  ולוותר על החיים בשדה,  שדה  המתח של הבית וההר. הגלות  וויתרה  על המתח וגנזה את השדה. היא  הורידה את  היסודות הללו  למחתרת. עתה בבואנו  אל ההר, השדה והבית  אנו זקוקים  לכל שנוצר  במחתרת הזו אך  מה  שגובש שם צריך עתה לפתוח חלון ולפרש את כל שהיה בסימן הגעגוע אל עמידה מתחדשת במתח בין  היסודות.

כיצד  מגיעים לשם ?  זירות אלו בעלות   המשמעות בפגישתן מחייבות .לא רק מדרש אלא גם מעשה, עבודה ביקורת, מעורבות. לא לתת  שמעורבות ועשייה יעמעמו את  הרעב  לחירות אם  האחריות  והיצירה.

שלושת האבות הללו מתבוננים בנו  כרגע ותוהים.

בזוהר  איכה מסופר  כי  האבות התייצבו בפני  הקדוש  ברוך הוא ותהו על חורבן  הבית. הוא  השיב להם בהצבעה  על  החטאים של ישראל. הם נאלמו דום ושבו אל  אדישותם המרוממת  אך רחל האם לא וויתרה, לא  על הדאגה ולא  על  הבכי. היא  התעקשה. אנו מבקשים מהאבות לזכור שיש אימהות ולתת להן את  הזכות  לא לוותר  על התקווה.

 

 

 

ההצעה שאני מציע  התעוררה  לנוכח תחושה  עמוקה  שהתעוררה   במערכת  הבחירות  בארצות  הברית  שמצד  אחד  מביאה לנו מועמדת  ראשונה לכהן  כנשיאה ומצד  שני מתגלה   במערכת  הבחירות עד  כמה  האשה  הנלחמת על מעמדה נתונה  בצבת  קשה של מלחמות יצרים, השפלה והטרדה  בלתי  פוסקת.

 

לנוכח  השאלה   שנשאלנו על  עיצוב  הדרך  מכפר  הנופש לעין גב וסלילת  דרך חקלאית  שתוביל  מבקרים מכפר  הנופש לקיבוץ עלתה  בדעתי הצעה קצת יוצאת  דופן.

על  שפת  הכנרת היו  ביטויים שונים לניסיון  החלוצי  לערוך שינוי במעמדה  של האישה.  למרות שאי אפשר לדווח על  ניצחונות  גדולים  בתחוםזה  בכל זאת  הניסיונות היו ניסיונות  קובעות מטרה ומסמנות דרך.

 

הצעתי היא לערוך בעין גב לכבוד  שנת השמונים כנס פסליות ופסלים שיעצבו  פסלי קבע לזכרן של נשים  אל מול  הכנרת  שרשמו אופק  חדש  במעמדה  של  האישה. שליד  כל פסל כזה תהיה  אפשרות   ללמוד   משהו על  הדמויות המוצגות.

 

ההצעה  אינה  אלא  טיוטה שצריך להכין ולעבד. ראשית מחשבה

 

אני מציע את  הדמויות הבות

 

דונה  גרציה כאישה  מנהיגה שמבקשת ליצור  תשתית מדינית  בהנהגתה  של אישה

חנה  מייזל  כמורה  ומעצבת של חוות  העלמות המבקשת לעצב  דרך חדשה  בתחומי עבודת  האשה

חיותה  בוסל המנסה לעצב פני משפחה שבה לאשה ולגבר תפקידים שיוויוניים.

רחל המשוררת הנותנת ביטוי  חדש  למעמדה  של  האישה כמשוררת  עברית

שרה שמוקלר– דמות מופת של חלוצה שראתה  עצמה  כמשרתת  הבריאות של ה]פועלים ונפטרה כתוצאה מהחלטתה  לרפא את הפועלים

מרים ברץ האם הראשונה של התנועה  הקיבוצית

נעמי שמר המשוררת  והפזמונאית מבנות הארץ

חנה  בעלול  ממושבת  כנרת מורה עברייה בתפוצות ובארץ

 

רשימה  מינימלית זו יכולה  להצביע  על כך עד  כמה  המפגש  בין  הכנרת  לבין  הנשים פתח  בפניהן אתגר שלמרות  שלא  הוגשם  במלואו  פתח אופקים חדשים החשובים לנו  ולעתידנו

 

 

זוהי  הצעתי

מוקי צור