השבוע הלך לעולמו מרדכי שלו ונקבר בבית העלמין של כנרת. לא רבים היו בלוויה. ההודעה על מותו היתה מוסתרת . אני מניח כי הוא היה מרוצה מכך שהרי מבחינות מסוימות לא עזב את הלח'י כתנועת מחתרת כמיעוט של נבחרים לייעוד .
בלוויה היה כנס סופרים : שני בניו צרויה וענר אחיינו מאיר שלו , הנכדים וכן כמה אנשי ספרות תלמידיו וחבריו .
מרדכי היה המורה האגדי של עמק הירדן. הוא היה מורה רב תחומי לספרות עברית, לשפה העברית, לתנ'ך, לגיאוגרפיה להיסטוריה ולמתמטיקה. תלמידיו היו משתאים לעומק הלימוד ולרוחב ההשכלה.
מאיר שלו סיפר כי אביו יצחק , אחיו הבוגר של מרדכי, נצטווה בנעוריו להיות אסור למיטתו כשנה. הוא כבר היה בתיכון והביאו לו שני אחים, האחים אהרון ואפריים קצ'לסקי, לימים קציר שילמדו אותו את מה שהחסיר בכיתה. מרדכי שהיה אז בן שש היה מקשיב מבעד הדלת לתורה הנלמדת, מן המדעים ועד השפה. יום אחד פתח אחד האחים את הדלת ומצא את מרדכי הקטן כשאוזנו היתה צמודה לדלת. מאז הוכנס הילד הקטן לחדר ולמד. 'כך הפכתי לאוטודידקט' הסביר מרדכי לאחיינו.
כשאני הגעתי לעמק הירדן היתה כבר אגדה נפוצה על מרדכי שלו הפדגוג האולטימטיבי. המורה שסוחף אחריו את כל תלמידיו בקסם ובעומק. גם כשעבר לבית ברל ולירושלים המשיכו אנשי העמק לעלות לרגל לקבל ממנו שיעורים. דירתו הצנועה במעונות עובדים בירושלים 'עם עץ הרימון בפתח' כמו שציין מישהו בלוויה, היו לרבים לבית מדרש. הבית היה מעוטר בציורי ריקה אשתו בת לאהרון שידלובסקי איש כנרת שהיה לרבים האני העליון של הקבוצה . אם רצית לשמוע דעה חותכת, רדיקלית ובלתי מתפשרת בענייני הקיבוץ או בענייני מדינת ישראל היית צריך לפנות אליו.
לשידלובסקי וחתנו שלו היו תכונות נזיריות מודגשות. בחייהם הם שאפו לעיקר ,למרות שלא הסכימו זה עם זה מהו בדיוק העיקר שניהם ידעו שידיעה היא צו מחייב. שהסתפקות במועט היא פינוי חלל מתאים ויחידי לרוח החופשית באמת. שניהם היו ערים לכך כי חיי ציבור לעתים קרובות מסתלפים וכמו שאמר שידלובסקי ' עמים משתגעים, אי אפשר להסביר את הדבר רק על ידי אבחנות כלכליות או פוליטיות. עמים יודעים מהי התקפה של טירוף. ' אלא ששידלובסקי ראה את הטירוף בפוליטיזציה, בעסקנות, ביכולת של האנשים להפסיק לייצר, לעבוד, להיות קשובים למגבלות גופם ולחובותיהם המוסריות . מרדכי שלו היה ער לריקנות התרבותית, לשכחה המכוונת, האינטרסנטית, המתעלמת מאנשים ומצדק. אך בעיקר השואפת לאבד את האותנטיות שלה.
גם אם אין אתה מקבל את מסקנותיו הפוליטיות כדאי בהחלט להתעמק ביצירתו שבנויה כפירוש אך למעשה היא יצירה ובמובן זה הוא ממשיך מסורת פרשנית ארוכה. בניגוד לפרשנים אחרים הוא מבין כי הכתיבה של יהודים חילוניים ושל סופרים לא יהודיים תובעת פירוש גם היא, ולא רק פירוש ספרותי אלא פירוש קיומי אנושי. מבחינתו הספרות היהודית המסורתית לדורותיה לא מסתיימת בספרות ההשכלה אלא מפרשת את המהפכה, כמו שהמהפכה מפרשת אותה. לדידו הציונות איננה פרק מנותק גם אם היא מנתקת.
פירושו את קפקא את א. ב. יהושע את אלתרמן ועמוס עוז את בקט ואת ג'ויס הם מדרשים אקטואליים. הם מסבירים ומשחררים כאחד. הוא מפגיש את התנ'ך עם הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, ואת זו עם הצימאון הבלתי נדלה של קפקא ועגנון. בפירושיו הוא בורא עולמות חדשים, שואלים ומאתגרים. גם אם אני מהרהר לא פעם בכיוון הפוך מכיוונו של שלו ומבקש את ערוץ התקשורת בין היהדות לעולם כשבר פורה המאפשר לבנות גשר אל בנייה הומניסטית יהודית מחויבת למשפחת העמים על קרעיה גם אם אני חושש מפני אוטיזם לאומי והוא חושש מפני התפוררות הזהות שתביא לשנאה עצמית וכניעה בפני הרוע בעולם, הגשר שהוא מצליח לבנות ביצירתו הפרשנית מקיים תנועה חיונית לשני הכיוונים והיא החשובה בעיני.
מרדכי שלו חושש מחילולם של העניינים בהם הוא עוסק על ידי פרסום והפצה , כאילו פוחד למצוא עצמו מול הקריקטורה של דבריו . הפומביות החרידה אותו כנראה גם מפני חרדתו מפני עוצמת יתר המתהדרת ומתנכלת למחשבה היסודית והתובענית. להוציא ממנו משהו כתוב היה כמעט פרויקט אבוד. הוא היה אוסף מקורות יותר מאשר מפרסם אותם. את אמונותיו הפדגוגיות לא תמיד הסביר ויש לחלץ אותן מזיכרונותיהם של תלמידיו, מהרשימות שהותיר ומחוברות שערך מן המקורות היהודיים. עתה הגיע הזמן להתגבר על המכשולים שהציב בחייו לפרסום כתביו. מאמץ כזה יוליד פירושים חדשים למעשה היצירה שלו . אולי פירושים מהם פחד. כפרשן מעמיק ידע כי גם פירושים מתגלגלים.

נכדתו סיפרה כי בעת משבר בחייה לא מרח אותה ולא שיטח אלא קרא לעומתה 'עזה כמוות אהבה' . דומה כי זהו הפירוש האמיתי לעבודת הנמלים החזונית בה עסק כל ימיו.

מעל קברו שלשפת הכנרת נשמעה הקריאה לעמוד באתגר הקשה עכשיו : להפיץ ולהתמודד עם כתביו.
בזמנו מצאתי מכתב שכתב שידלובסקי לבתו ריקה אהבתו הגדולה ואם בניו של מרדכי. מי שידעה לצייר את הנופים בהם הוא האמין. שידלובסקי עונה למכתב שכתבה לו והתלוננה שהיא חשה כי קוצצו כנפיה. לא קוצצו כנפיך, הוא כותב , הם טרם צמחו. זה כואב באותו המקום. ואם היה נודע לי כי אין לך ייסורי צמיחת כנפיים הייתי מתאבל.
מרדכי שלו נפטר. נקווה כי כל צאצאיו המוכשרים יצמיחו כנפיים למה שיצר.