הא לחמא עניא, לחם העוני
זוהי המצה שלפנינו – כאן ועכשיו
שאכלו אבותינו במצריים- אז ומזמן
למען נראה את ירושלים בבניינה – בעתיד.
שלשת מימדי הזמן משתתפים עמנו בסדר הפסח הכאן, האז
והלו יהי.
האם נדע כי גם כאן, בארץ המובטחת יש לצאת ממצריים שבתוכנו, שמסביבנו?
האם נוכל לחצות תמיד את ים סוף , לגלות את המדבר ולנדוד בו בלב הנראה כה בנוי, כה סלול?
האם נדע להקשיב לקול הקורא לנו תמיד קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה, הקשיבו לטבע הזורם, הענו למצוקת האדם, היו נחשונים הקופצים אל הלא ידוע, אל החירות?
כל דכפין , הרעב והצמא לחירות, לאחריות, יבוא , ישתתף במסע.
בכל דור ודור.
ברכה לסדר פסח, עין גב תשע'ה