בכל דור ודור
מה חשב אותו יהודי שכבר יצא ממצרים אך למעמד הר סיני טרם הגיע?- כבר איננו עבד, פירמידות לא יבנה, בניו לא יושלכו ליאור. אך מה לעשות בחייו עדיין לא ידע. ומשה לא הגיע עם הלוחות. ככל האנשים הגדולים הוא התמהמה על הפסגות. נשאר אותו יהודי לרגלי ההר, בתוך המדבר הצחיח ובאין ודאות של בשורה חגג מסביב לעגל הזהב.
מה חשב אותו יהודי, שקיבל את התורה בסיני ואל ארץ הבחירה לא הגיע ? – הרי כל אחד ואחד בן הוא לעבדים וגם את מוראות יציאת מצרים עבר וגם נבהל כשראה את הברקים וכששמע את הרעם ודרך את לבו בעת הדממה הגדולה לשמע דברת האל- האם לא 'מגיעה' ליהודי כזה לפחות ארץ זבת חלב ודבש? והנה מספרים המרגלים שגם שם בארץ המובטחת עדיין העניינים מסובכים…
מה חושב אותו יהודי הקורא בספר ויודע שלאחר השעבוד באה יציאת מצרים, הריקוד מסביב עגל הזהב, מעמד הר סיני והמוות האיטי של דור המדבר? רק הבנים יזכו להגיע לארץ המובטחת, אך לא לפני מותו של משה על הר- נבו.

האופטימיסט מבטיח לעצמו כי עגל הזהב עניין חולף הוא, מצב רוח זמני, ואחריו יכפה האל את התורה הר כגיגית ורוח ה'נעשה ונשמע' תרחף על פני תהום- הנפש ותכבשנה.

הפסימיסט יזהיר לעומתו, כי אלה שחיו את הניסים לא יהיה בהם הכוח לשאת את המונוטוניות שבחיי יום- יום , אפילו בארץ המובטחת.

עבדים היינו, והילדים שואלים קושיות. אין הם מרפים. הרשעים מתחפשים לתמימים והחכמים אינם יודעים לשאול.

אולם בכל זאת יש להאמין כי יציאת מצרים בוא תבוא, למרות שהיא כבר היתה . למרות שהיא איננה יכולה לחזור. היא תבוא בדרך אחרת. בכל דור ודור.