התה של קלונימוס ויסוצקי והקיבוץ הדתי

סיפור זה מפותל ולקחו מעורפל. הוא נודע לי בעקב כתב חידה משפחתי. דודו של אבא שלי חיים טשרנוביץ היה רב מיוחד במינו. הוא כתב את תולדות ההלכה ולא היה אהוב על הרבנות . הוא היה הרב של ישיבת אודיסה הידועה בחכמיה. קראו לו רב צעיר והיה ציוני משוכנע אך הגיע דווקא לארצות הברית. שמועות היו כי הסתכסך עם אוסישקין ובגלל זה לא הגיע לעשות את אשר רצה מכל: ללמד באוניברסיטה העברית תלמוד, תולדות ההלכה.
איך כל זה שייך לקיבוץ הדתי התברר לי כשחיפשתי משהו אחר , כך קורה לא רק במחקרים ההיסטוריים אלא בחיים. אתה מחפש עוגה ומוצא כוס תה…
הייתי בעקבותיהם של תימני כנרת אותם אני מעריץ, ובעקבותיהם של ילדים יהודים שגויסו לצבא הצאר הרוסי אחרי שנלקחו מביתם בגיל שמונה עד שתים עשרה כדי לעבור חינוך מחדש, לקבל מטען נוצרי הגון ולהיות חיילים למשך עשרים וחמש שנה בצבא הצאר ניקולאי. הצאר שהיה אנטישמי מושבע, גייס כששים וחמישה אלף ילדים קטנים יהודים שיגנו על האימפריה שלו..חיפשתי אחר ילדים אלה כי אחד מהם היה האבא של רחל המשוררת. חיפושי הכפולים הביאו אותי אל מישהו לא נודע. קראו לו גוץ. ידעתי שברל כצנלסון הציע ליהודי בשם גוץ להקים מושב של תימנים לתימנים שגרו בסוכות על יד בית המוטורים על יד הירדן כשרבם גר בבית המשאבה. ברל הציע ליישב אותם באדמות יק'א בעמק הירדן שהפכו לימים לחוות ביתניה. לפגישה עם גוץ הגיע כנראה ברל עם רשימת המשפחות, הילדים, ההורים וכל הפרטים. גוץ היה איש עשיר , מבעלי ההון היהודיים במוסקווה. הוא היה ממייסדי חוות מגדל בעמק הירדן. לפי מה שידעתי הוא היה איש בעל השפעה והוא היה יכול להמליץ על הצעתו המיוחדת של כצנלסון. אך הוא קיבל את כצנלסון בבוז. הוא אמר לו 'אין לך שום דבר בכיס ושום דבר בראש'. נעלבתי . גם בשבילו. זה שלא היה לברל שום דבר בכיס לא היה מעליב אך למי שקרא לו אנצו סרני 'מדור השכל של תנועת הפועלים' לומר שאין לו שום דבר בראש זה מעליב. לאט לאט התברר לי מי היה האיש: הוא היה חתנו של ויסוצקי. זה מהתה.
זלמן קלונימוס ויסוצקי היה ענק התה של מוסקבה. אך הוא לא היה ממוסקבה. הוא בא מעיירה ולא היתה לו זכות להתגורר בעיר. במוסקבה גרה חבורת חיילים יהודים משוחררים מצבא הצאר ששמרו כל השנים על יהדותם למרות הכפייה ולמרות הניתוק ארוך השנים מן המשפחה. הם היו מאד נחרצים ביהדותם אך גם בורים לא קטנים. הסוחר הצעיר ויסוצקי סידר להם במוסקווה בית כנסת ולימודי יהדות. הוא היה נודד מדירה לדירה כדי שלא יגרשו אותו מן העיר ולאט לאט, גם בעזרתה של הקהילה הקטנה של משוחררי הצבא היה לסוחר גדול בתה. כשהיה לאיש אמיד הפך לתושב קבע בעיר. ויסוצקי היה חובב ציון רגיש ופילנטרופ. הוא מימן את העיתון של משכילי חובבי ציון 'השילוח'. אחד העם היה למנהל כספים שלו. במשבר חובבי ציון בראשית שנות התשעים של המאה התשע עשרה הוא יצא ארצה והתגלה כמנהיג נתון להשפעה . הוא השתכנע מעמדות סותרות ועל כן זכה לביקורת מכל הצדדים. ובכל זאת המשיך להלגים את האומות בתה ולתמוך באנשים טובים. התברר כי ויסוצקי לא תמך רק בעיתון 'השילוח' של חובבי ציון הליברלים אלא גם בעיתון החרדי 'הפלס' שהיה אנטי ציוני ברור. אך לא רק בהם תמך. הוא העביר כספים לתנועות מהפכה שביקשו להחליף את המשטר ברוסיה של הצאר. שלמה נפתלי גוץ העלום היה חתנו של ויסוצקי, בן לעיירתו ומלומד ממנו. הוא עבר את הישיבה והתגלה כידען גדול. קרבתו לויסוצקי ושכלו החריף עשו אותו לבעל רכוש. בניו נגררו לשמאל המהפכני. הם האמינו בהתבוללות משיחית, באנושות אלטרנטיבית. מיכאיל בנו היה מראשי המפלגה הסוציאל רבולוציונרית שלחמה במשטר על ידי מעשי טרור. הוא נאסר וכשהשתחרר ניהל מכיסא גלגלים מחוץ לרוסיה את המפלגה המהפכנית. אחיו אברהם גם הוא היה מהפכן ופעל בתא אחד עם כסניה , שבעלה הוצא להורג על ידי המשטר והתגלגלה ארצה לקיבוץ נען. כל זמן שהיה גוץ מממן את תנועתם שמרו בניו על איזה שהוא קשר עמו אך כשהתברר לו כי אין הם חושבים לשוב הביתה הוא ניתק אתם את היחסים. ויסוצקי לעומתו שמר על יחסים עם כל צאצאיו. זה מה שחייב אותו לתמוך בכל הקצוות אליהן הם התפזרו. לחובי ציון , לחרדים ולמהפכנים. הוא ממן את הפרויקטים של כל חתניו גם אם הם נלחמו זה בזה. הנתק של גוץ מבניו בגלל המהפכה עשה אותו עוד יותר מחמיר בתביעתו להנחלת המסורת היהודית. האם נבהל מצל בניו כשראה את ברל כצנלסון ?
שלמה נפתלי גוץ השתתף בחבורה שהקימה את הטכניון בחיפה ב1912 . הוא היה בין היחידים שתמך בהוראה בשפה העברית בימי ריב הלשונות . התורמים מקרב יהדות גרמניה תבעו ללמד בטכניון בשפה אירופית נאורה , בגרמנית. הדבר עורר מחלוקת עצומה. גוץ היה בעד העברית. אך היתה לו תביעה נוספת : שילמדו יהדות במסגרת הטכניון. אחד העם קיבל. יש להניח כי גוץ חשב כי הדבר יגרום לסטודנט היהודי להישאר יהודי פעיל. אנחנו יודעים כי במסגרת אותו הרעיון נלחם גוץ על צדקת חייו מה שהביא אותו לבדידות גדולה. אוסישקין מתאר את ביתו הענק של גוץ ריק מאדם. הקשר עם אוסישקין נשמר כמו שנשמר כנראה קשר עם איסר ליב בלובשטיין אביה של רחל המשוררת. גוץ השאיר עיזבון כספי גדול שהופקד בידי חבורה שבמרכזה עמדה הקרן הקיימת ואוסישקין. הימים הקודרים של מלחמת העולם הראשונה הגיעו וגוץ איבד את רכושו, חלה ונפטר. בקשתו האחרונה היתה שישלחו לו ספר ביהדות אותו רצה ללמוד.
שבנו לדוד של אבא שלי, הרב צעיר. הוא ביקש שיקצו את העיזבון של גוץ למה שגוץ ביקש : להחזיר את יבנה לתודעה הלאומית. לא רק על ירושלים צריכה להיבנות ציון החדשה. לדעתו של חיים טשרנוביץ קתדרה לתלמוד באוניברסיטה בירושלים תשיב את יבנה להיסטוריה האקטואלית, לציונות. אך אוסישקין ראה את העניינים אחרת .הוא ביקש לרכוש בקרן את אדמות יבנה. להקים שם ישיבה. ליישב את המקום.
קבוצת רודגס ובה המייסדים של הקיבוץ הדתי ישבו אז באזור קטן שנקנה על ידי רב מיהדות גרמניה ליד פתח תקווה. המקום היה קטן והמתח בין אלה שביקשו קיבוץ לבין האחרים יצר מעין פילוג. אוסישקין הציע לקיבוץ להקים על אדמות יבנה שנרכשו בעזרת עיזבונו של גוץ ישיבה ולידה קיבוץ שיהיה לה מקור השראה. זהו קיבוץ יבנה של היום. הקתדרה לתלמוד הוקמה הרבה יותר מאוחר. הקשר בין הקיבוץ לישיבה כרם ד'יבנה לא פשוט אך מתה ויסוצקי אין בורחים ואת גוץ שכחו, שלא לדבר על בניו שעלו בלהבות המהפכה.
אני מקווה שתגענה לי הערות נוספות ומתקנות . מסע החיפושים עוד לא הסתיים כי כל שורש יכול להעלות פירות לא צפויים….בעתיד. ולעת עתה צריך להגיד : הרי עלילה המחפשת פשר.

מוקי צור