חילוניות עברית

החילוניות כתופעה היסטורית אינה תופעה אחידה. שורשיה כבר מופיעים במתח בתוך התרבויות הדתיות בין מקדשים וארמונות של שליטים. במתח בין נביאים ומלכים. בביקורת על מקדשים של פולחן של מלך .צביעותם של כמרים נוצרים הולידה תנועות רדיקליות שהאמינו כי פני הדת המאורגנת מסתירה אינטרסים הפוגעים בקודש האמיתי. מלחמות בין הכנסייה והמלכות רק טיפחו את צמיחתו של מרד נגד סמכותם של מוסדות דתיים. מתחים, יריבויות ואפילו קרבות אלו התקיימו בשם האידיאלים שהדת טיפחה. הם לא ערערו על הצורך לבנות את עיר האלוהים או בשמיים או בארץ.

המהפכה הצרפתית בסוף המאה השמונה עשרה הצהירה על מאבק בין התבונה לבין האמונה. רובספייר הכריז על הקמת דת התבונה שתחליף את הדת המסורתית . בדת התבונה היו טקסים וימי חג, היו בה הצהרות אמונה וראשית של פולחן. מייסדי הדת החדשה היו חלוקים בדעתם האם הם מגשימים סוף סוף את הרעיונות של הנצרות הקדומה או האם הם רוצחים את נציגה, המלך האבסולוטי ששלט בסמכות האלוהים. היו שראו במהפכה הגשמה של הנצרות הקדומה והיו שראו בה ראשית של עידן חדש. אין פלא שבדת התבונה ביקשו להחליף את לוח השנה בשנה שיש בה רק עשרה חודשים ברוח התבונה וההיגיון. שבטלו בה החגים בעלי הניחוח הדתי שביקשו שבוע של עשרה ימים ברוח התבונה. ביקשו לערער על פולחן התפילה בכנסייה. בדת התבונה היתה נעוצה התרבות החילונית.

לונאצ'רסקי היה ממנהיגי הבולשביזם ואחד מיחידי המפלגה הבולשביקית שלא נרצחו על ידי סטאלין. בימי המהפכות הראשונות בתחילת המאה הוא כתב ספר בו ניסה להוכיח כי יש לעצב את הסוציאליזם כדת. יש להקים את כנסיות הכ. סוציאליזם כדת בעלת פולחן חדש תשחרר אותו מעול של קבלת נורמות של אי צדק ושמרנות חברתית. דת הסוציאליזם, דת הכפירה תהיה דת הצדק.
הוא קרא לבנות אמנות שתהיה אמנות פרולטארית, חלק מדת המהפכה.
בר בורוכוב המארקסיסט הציוני ענה ללונאצ'רסקי בראשית המאה : הוא חשב שרע למסד את הכפירה ולהופכה למוקד של פולחן. ברעיון הסוציאליסטי כרעיון פוליטי יש לשמור את הצד הניסיוני, הניתן לביקורת. אסור לחנוק את הרעיון. בהפיכתו לנורמה הוא יהפוך לדוגמה שמרנית שתחנוק את יסוד החירות הדמוקרטית שהיא כל כך חיונית להגשמה. הסוציאליזם צריך להיות תמיד ביקורתי ותמיד מעורב. הוא צריך לשמור על אופיו הניסיוני, המהמר. יש סכנה טען בורוכוב לא רק בהפיכת העתיד לטוטם אליו מקריבים את ההווה אלא גם בהפיכת העבר לטאבו שאסור בנגיעה. אין צורך בנעילת המקורות התרבותיים של העבר בתנאי שאפשר יהיה להתייחס אליהם באופן ביקורתי ותוך הענקת אחריות לדור הצעיר.

לוח השנה של המהפכה החילונית לא שרד את התהפוכות הפוליטיות. הדור הצעיר גם לא שב למרות דבר התורה שהומצא על ידי רבנים גדי לכסות בפסיקות ובדרשות את כל מה שהם חשו שאיננו מכוסה על ידי הכתובים ומאויים על ידי בני הדור הצעיר . צעירים שחשו את העימות בין המקורות להכרעות האינטלקטואליות של הדור ביקשו להתרחק מהתאבדות רוחנית . הם ביקשו לקחת אחריות. מטלה זו עמדה במרכז התרבות החילונית הציונית.

התרבות החילונית העברית החלה בהזדהות עם תרבות ההשכלה. היא קיבלה את ביקורתה נגד הסמכות של רבנים. היא הזדהתה עם הרצון של ההשכלה להיכנס לתחום האמנות . היא חייבה אותה גם ככלי ביטוי לשינוי המתחולל בשטח הרומנטי. היא ביקשה את המחקר ההיסטורי . לבנות מחדש זיקה לשפה הקלאסית של היהדות, לעברית ולספרות הקלאסית של התנ'ך.
התרבות החילונית העברית הזדהתה עם התיאטרון, חיפשה דרך לאמנות פלסטית יהודית, חיפשה דרך לחקר המוסיקה והפולקלור. היא צמחה בדורות הראשונים בהם נשים וגברים היו צריכים לבחור את בני זוגם ולא בשידוך. זה היה שינוי דרמטי בתהליך הקמת המשפחה. במוקד עמדה הגדרה מחודשת של האהבה.

רבים מאנשי ההשכלה שלפני הציונות ראו בתרבות המתחדשת דרך ליציאה מן הגטו. מימוש הבטחת הנאורות לשייכות היהודים אל העולם הגדול ולמדינותיו כאזרחים שווי זכויות. התרבות החילונית הציונית ביקשה לעשות זאת לא רק על ידי טיפוח של זהות אזרחית ליחידיה אלא על ידי הקמת קהילה חדשה בארץ ישראל. היא ביקשה לא רק זכויות ליחיד אלא דרך לחברה, מצע לחידוש חברתי קולקטיבי. חיבור זה לא ביקש לנתץ את התרבות שהיתה אלא לערוך לה חיבורים חדשים, להטיל עליה עול חדש. התרבות החילונית העברית הביאה לפעילות עצמאית ולחידוש אך לא ניתקה עצמה מהמקורות והמסורת היהודית בגלגוליה. היא תבעה לעצמה את הזכות לדרוש אותם . מנושאיה היא תבעה אחריות מוסרית לצעדים שהיא מתחייבת לבצע מתוכם. נקודת מוצא זאת ניכרת בכך שהיא ביקשה ביטוי מחודש ללוח השנה היהודי הישן ולא ביטלה אותו.

התרבות החילונית העברית הבינה כי היא פועלת בהיסטוריה. היו שביקשו בהיסטוריה תהליך ברור המוביל למטרה אך הציונים חשו כי יש בה הרבה מן האי וודאות. כתרבות חילונית סקולארית (מונח הנוגע לזמן האקטואלי) היא ביקשה להיות רלבנטית ואותנטית בעת ובעונה אחת. היא פתחה עצמה למחקר היסטורי האוגר , מנתח ופותח תיבות נעולות אך ביקשה גם ביטוי אמנותי וטקסי לקהילה החדשה ההולכת ונוצרת .

במסגרת התרבות החילונית החלה פעילות ללימוד השפה העברית כשפת דיבור הפורצת את הספר, התנ'ך, התלמוד הירושלמי שנוצר בארץ והתפילה הופכים לבסיס לשפת תקשורת, לשפת מדע ואמנות. הספרות העברית החלה בתהליך של הרחבת השפה. בחלקו התהליך היה מתוכנן . הוא ביקש להרחיב את השפה שנשמרה כשפת לימוד, כשפת פולחן, כשפת המיתוס המכונן לתחומים שנחשבו עד אז כחלק בלתי נפרד משפת החול .

מן הדור של שנות התשעים של המאה התשע עשרה והעשור הראשון של המאה העשרים כרתה התרבות החילונית העברית ברית עם הצורך לחולל שינוי חברתי רדיקאלי. נוער יהודי רב הצטרף למהפכה נגד המדינה האוטוריטארית ורתם לשם כך את התרבות. פעילויות שנחשבו עבודות פרנסה קיבלו ערך מוסף והיו לנייר לאקמוס להזדהות עם האידיאלים המוסריים החיוניים ביותר . הכניסה לעבודת כפיים, לאורח חיים של פועל הפכו למוקד של הזדהות והשראה ליצירה תרבותית ענפה.

האקטיביות הפוליטית גם היא היתה חלק בלתי נפרד מהתרבות החילונית שנוצרה. היא ביקשה לקרוא ולעצב חיים פוליטיים ליהודים באשר הם.
תפישת שוויון ערך האדם שהיו לה שורשים עמוקים במסורת היהודית השפיעה על ראייה פוליטית של החיים היהודיים. היא הביאה עמה שינוי דרמטי בהתייחסות לפוגרומים העונתיים שפקדו את היהודים במזרח אירופה ובמזרח התיכון. אם עד אז ראו היהודים באלימות נגדם אסון טבע, האופק החדש של אזרחות ושוויון זכויות שהובטח ליהודים הדגיש כי בפוגרום התגלתה פגיעה של אדם באדם. לנוכח הרדיפות התעורר רגש של בושה ועלבון. אי התגובה לאסון המגיע מידי אדם הפכה לחטא מוסרי. התרבות החילונית הגיבה על כך בהזדהות עם תנועות של הגנה עצמית. גיבורי הגנה היו לדוגמא לשינוי אנושי ומוקד של יצירה תרבותית.

המפגש של התרבות החילונית עם ארץ ישראל הביא להדגשה מאד חריפה של הנוף כאלמנט מכונן תרבות. התגלו הקשרים האינטימיים בין נוף הארץ לבין מחזור השנה היהודית. מפגש ראשוני זה עם נוף התנ'ך, המשנה והתלמוד הירושלמי הפך להתגלות של ממש. הוא היה מפתח לחידוש, מוקד של השראה לאמנים ולקהילות הצעירות שהחלו בפיתוח של התרבות החילונית.

בתוך כל אלו מצא גם הריקוד המסורתי את מקומו. ללא ההגבלות של ההפרדה המינית. הריקוד סימן את המאוויים לשחרור הנשים. הופיעה הרקדנית העברית שחיפשה בריקוד ביטוי לתרבות ישראל המתחדשת: הד לחיי העבודה, ביטוי לאהבה ולשאיפה לחברותה.

יוצרי התרבות החילונית האמנים, העובדים, מנהיגי קהילות חשו עד כמה יצירתם החדשה מכילה הרבה יסודות לא שלמים. י. ח. ברנר הזהיר מפני הבוסר והפראזה שליוו את התרבות החדשה. הוא הדגיש עד כמה החילוניות לא שלמה.לא יכולה להיות שלמה. עד כמה היא מגלה שברים. הוא תבע ממנה להימנע מאפולוגיה מסתירה וממלאכותיות . הוא היה ער עד כמה היא משותקת על ידי געגועים ועקרות מהפכנית. כרבו חיים נחמן ביאליק הוא ראה את האתגר שמעמיד המצב הזה והאמין כי הוא חושף את האמת ומחולל תיקון יותר גדול מהעריצות האפולוגטית של נוסחאות דתיות. הן תובעות הצדקה טוטאלית להשגחה אלוהית דווקא ברגעי קריסת הקיום היהודי. אלו הימים בהם יש לגייס את הרצון והענווה, את יצר הבניין ואת כוח ההגנה העצמית. לא כדת הכפירה השמחה בשמיים ריקים אלא כיצירת יש מיש המודע לכוחות האין.

התרבות החילונית נוצרה בהרבה מאמץ, תבעה פריצות דרך מתמידות ומעייפות.

רבים שחונכו במסגרת התרבות המסורתית נאחזו בשינוי שהציעה החילונות העברית וטיפחו אותו. להם התרבות החילונית היתה דרך שהובילה מן התרבות היהודית המסורתית אל האופק הרחב של תרבות אנושית. מן הצד השני של הגשר עמדו רבים שהיו דור ראשון ושני להתבוללות המשכילית, אנשים שאיבדו את הקשר החיוני עם העולם המסורתי ועם קהילתם. כשהתברר להם עד כמה נתלשו מבחינה תרבותית, עד כמה היה חזון ההתבוללות חזון של התבטלות עצמית ללא סיכוי הם ביקשו לא לאבד את הערכים בהם האמינו של אנושיות , של יופי ותיקון עולם ומצאו בתרבות החילונית העברית דרך לשוב בלי להסתגר.

בין אלו שגילו את המאמץ הכרוך בבריאת תרבות חדשה היו שהתייאשו . חלק מהם בחר לשוב למה שנראה היה בעיניהם בטוח וסמכותי ושבו לדת. חלק אחר ביקש ללכת החידוש עד הסוף ובחרו להתדפק אל שערי החברה המהפכנית ששללה את עתיד היהדות. וחלק פשוט נטמעו בחברת סביבתם ואורח חייה.

אסונו של העם היהודי בתקופת השואה החריף באופן דרמטי את הדילמות התרבותיות בפניהן הוא עמד. ברל כצנלסון חזה שלאחר שיפרקו את הפיגומים בבניין הלאומי שיוקם תתגלה מצוקתו התרבותית.
בעיקרה של התרבות החילונית העברית מצויה ההכרה שהיא תישאר אתגר . למרות שהיא הצליחה להפוך את העברית שהיתה שפת אב ,שפת לימוד וערכים , לשפת אם המסוגלת להתמודד עם שפת האב בביטוי של מה שעוד לא קפא ולא צונזר . למרות שהיא הצליחה להיות מעורבת בשינוי הנוף ובאחריות לו וביכולת אומנותית המבטאת קהילה חיה, למרות שהיא השפיעה על החשיבה הפוליטית, היא נותרה אתגר המאויים על ידי חלל ריק ודוגמאטיות קשוחה.