מרוסיה הסובייטית הגיעה משפחתה של גיטה ללטביה. גיטה היתה אז ילדה. המשפחה היתה משפחה מסורתית וציונית. גיטה למדה דווקא בקולג' אנגלי בריגה. היא הצטרפה לתנועת הנוער נצ'ח כי החליטה לעלות ארצה. היא הכינה עצמה לעלייה בהכשרה ממושכת אך כדי לעלות נאלצה להתחתן חתונה פיקטיבית . גיטה עלתה עם בחור מיבניאל שלא כל כך התלהב לתת לה גט כי הגט עלה אז לירה ארץ ישראלית אחת.
גיטה היתה בין העולות היחידות שידעו אנגלית ועל כן היתה למורה לאנגלית בבית החינוך בדגניה. היא הגיעה למקום מעין גב בסירה.ימים רבים גם סיקלה אבנים עם שאר החברות.

אליעזר היה אהבתה הגדולה .
ביום חגיגת נישואיהם החילונית של גיטה ואליעזר אפו לזוג הצעיר עוגת נישואין ועמדו לרקוד לכבודם ריקוד סוחף אך באותו יום היתה סופה בכנרת וגיטה שלימדה בדגניה לא הגיעה לחגיגה. כשאר הזוגות באותה תקופה זכה הזוג הצעיר לחדר בצריף לחודש ימים. זה היה ירח הדבש. אחר כך שבו למציאות והתגוררו באוהל.האוהלים והסוכות היו לא פעם קורסים בשרקיה . כשהיתה גיטה בהריון התגוררה המשפחה עם זוג נוסף באוהל. על פרק קשה זה בחייה היא מאד היתה גאה כי קיבלה את רוח המהפכה של אליעזר אך לעומתו היא קיבלה אותה בשלווה של מי שיודע כי אהבה רוחשים לא רק לאנשים אלא לדרך שאנשים בחרו.
באותו זמן נרצחו הוריה בלטביה על ידי הצבא הגרמני הכובש.
גיטה החלה לעבוד בבית הספר המקומי בעין גב. אי אפשר היה להגיע עם הילדים עד דגניה. השעון המעורר שהביאה לכיתה צלצל להפסקות והקבוצה הקטנה של הילדים צמחה וגדלה כשהיא חשה שהיא עושה את החשוב מכל. היא חתרה לא רק ללמד אנגלית אלא ללמוד טבע. השנה בה למדה אצל המורים הגדולים בסמינר הקיבוצים היתה לה שנה גורלית.אמנם גם בתל אביב חיה באוהל עם מנורת נפט לקריאה אך בסמינר היא גילתה את סודות הטבע. כמורה הקפידה כי כשהילדים לומדים אלף בית תהיה חלקת אדמה בת דונם אחד למרגלות הסוסיתא אליה יגיעו לביקורים קבועים וילמדו מה השתנה בין הצמחים ובעלי החיים . ספרים ושדה היו לה טקסט לימודים של חובה. אליעזר אהב את הטבע בסערה מוסרית. כל היקום הצביע על החברה הטובה שיש לבנות, גיטה ביקשה לקרוא את החברה לטבע. שלא תיכנע לפחד הנחשים הטובים שתדע לקרוא לג'וקים תיקנים שהחברה תלמד להעריך את התועלת והברכה שבטבע . גיטה טיפחה את המשק חי . העיזים שלה היו לגיבורות מלחמת ששת הימים כשהמפקדה בקיבוץ הנתונה תחת איומי הפגזה שחררה את גיטה לעלות מן המקלט באופן קבוע כי צריך לגלות רחמים ולחלוב את העיזים. גיטה היתה מורה, מטפלת, רכזת חינוך. היא היתה פעילה בשטחים רבים ולא פעם קיבלה החלטות קשות ונתונות במחלוקת . היא לא היססה וחשבה כי יש לקבל גם החלטות קשות לפעמים גורליות בשקט.
גיטה כתבה לעלון רשימות רבות. היא ריכלה על ציפורים ועל צמחים, עשתה יחסי ציבור לסתיו, ביקשה שנדע מתי עת פריחה ומתי יעופו הציפורים הנודדות. אך תמיד גם הודתה . היה חשוב לה שתכתב התודה בעלון וזו לא היתה תופעה מקובלת כלל וכלל.
גם אחרי שקיבלה את פרס עמק הירדן על 50 שנות עבודה חינוכית היא המשיכה ללמד ללמוד ולבלוע ספרים.
גיטה היתה הראשונה שהודיעה לקיבוץ שעומדת להגיע הזיקנה. היא כינסה את הוועדות ושלחה להשתלמויות. לה הדבר היה נראה פשוט. הרי ככה זה בטבע ולמה שהקיבוץ לא יבין שזוהי דרך החיים? שזהו ניצחון החיים? אחרי שדאגה לזקנים באופן סוציולוגי ופילוסופי הבינה כי הדבר יגיע גם אליה. את הזיקנה חיה כמו בימי נעוריה: היא דאגה איך לא להפריע לקרובים , איך לשאת את עול השנים על קצות האצבעות? איך לא להיות לנטל על החיים הפורצים קדימה.
הנה היא פוסעת על המדרכה עם העגלה ומתבוננת בחבריה מהטבע. החצב , הזרזיר, הרקפת . איתם הרי לא צריך לדבר במילים רק לתקשר דרכם עם הטבע הנצחי. אין להתאבל על הזמן החולף אלא לשמוח כי הטבע מתחדש תמיד.
לפני שנה כתבה לעצמה איחולים שתוכל לראות את הנינים החדשים שיהיה לכולם שלום וטוב ושתוכל להמשיך לקרוא.ואכן רבות ממשאלותיה הוגשמו.
מאז מותו של אליעזר היתה גיטה בטוחה כי הוא מביט על כל מה שמתרחש כאן על פני אדמה.היא היתה בטוחה כי הוא שם שמח בפריחת המשפחה, כי הוא מאחל לצעירים להמשיך בדרך ולשמור על גחלת התרבות הישראלית.כל שנה כשהגיעו הימים הנוראים היא תמיד זכרה כי אלה הימים בהם אליעזר נפטר ובודאי אלה הימים שהוא מחכה לה. ואכן באלה הימים החליטה להצטרף לאהבתה הגדולה.
למרות גילה הבוגר ואולי בגללו כה קשה להיפרד מאישה שהיתה לחלק מהנוף, מהטבע של עין גב. לכל המשפחה שליוותה באהבה כה גדולה את גיטה ולעובדי הבית הסיעודי שהרבה פעמים נעזרו בחכמתה אך דאגו שהיא תמשך ימים רבים יש להודות.
הנה מגיעים חמסיני הסתו וגיטה מבקשת עבורנו שם שירדו גשמים בעיתם, יחלפו הציפורים על פני הכנרת והילדים ילכו צוהלים לבית הספר שכה אהבה.
מוקי צור