המודעות למפעל בניית ארץ ישראל כבית מתחדש לעם היהודי הניבה מאמצים רבים לתכנון. לא תוכנן לבנות בית מקדש אלא יישובים , בתי ספר, בתי חולים, שדות ומפעלי תשתית. ההוויה של הארץ היתה רווית סמלים של ארץ קדושה לדתות, מקום לנדודי שבטים וקרעי אומות וחקלאים החיים בצל אי ביטחון .סבך היחסים האנושיים והמדיניים שהתקיימו בה בין צליינים, מושלים, מהגרים, דיפלומטים, עובדי אדמה, רועי צאן , צבאות ואינטרסים יצרו מרקם אנושי מיוחד. הוא קרא להגיב בתכנון חדש לנופי בראשית ולשרידי היסטוריה הטבועים כה עמוק בסביבה . במאה התשע עשרה החל תהליך מואץ של בניין בארץ למרות סבך המלחמות, שנות הבצורת והשחיתות השלטונית.
ההתיישבות הכפרית היהודית החלה אף היא בסוף המאה התשע עשרה . קבוצות מתיישבים החלו להגיע וקיבלו עזרה מאסיבית מהבארון רוטשילד. הוא ביקש להקים כאן כפרים שמרניים הנושמים את היחסים של אצולה צרפתית עם נתיניה הכפריים . הוא ביקש לתכנן את יישוביו כתכשיט . היה מי שאמר כי היישובים שהקים הבארון היו צריכים להתאים לאוסף האמנותי הגדול שלו בפאריס. תיאודור הרצל כשדיבר על הגשמת ציונות בארץ ישראל חשב אחרת. הוא ביקש להטביע בארץ את רוח הקידמה הליברלית, הפיתוח , התעשייה והדמוקרטיה .אולם שלא כמו הבארון רוטשילד האמצעים שעמדו לרשותו היו מועטים. כל הניסיונות הללו להתיישבות כפרית יהודית נתקלו בקשיים עצומים שנבעו מן העוני, הרעב, העזובה ששררו גם בארץ וגם בעם היהודי בגולה.
תכנון הקיבוץ שהחל אחרי מלחמת העולם הראשונה היה פרק מיוחד ושונה מהניסיונות שקדמו לו . ייחודו היה בכך שהמתיישב היה פעיל ושותף לחזון, לתכנון ולבנייה של היישוב. מייסדי הקיבוץ והמושב היו אנשים ללא הון וללא אמצעים פוליטיים גדולים. הם הביאו עמם נכונות עצומה לעבודה כקודמיהם, אנשי העלייה הראשונה. אך הם הביאו עמם גם רצון ליצור אלטרנטיבה חברתית. הם האמינו כי העבודה והנכונות האישית לחיות חיי ההסתפקות במועט הם מקור סמכות לא פחות מההון, הפילנטרופיה וההשפעה על ממשלות. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ברור כי העולם כפי שהיה קרס ויש לחפש אלטרנטיבה לדרכי החיים שהתקיימו לפניו. שינוי טוטאלי כזה לא יכול היה להסתמך רק על הון או על כוח מיקוח פוליטי. הוא היה צריך להיות יצירתי וקשוב לצרכיו וחלומותיהם של הפועלים המתיישבים גם אם אין הם בעלי אמצעים.
הברית המורכבת בין החלוצים לבין הנהגת התנועה הציונית, ההשפעה של הסוציאליזם שהעמיד במרכז את הפועל, הלכי רוח מודרניסטיים בקרב ארכיטקטים הכשירו את הקרקע לדיאלוג פורה בין המתיישבים לבין המתכננים. הם ביקשו לא להיכנע לתפישה פילנטרופית ביורוקראטית שבה מתכננים חכמים ,בעלי הון ועוצמה מתכננים את החיים של דיירים נצרכים ללא דעה כיחידים וכקהילה. הם ביקשו להקים יישובים מתוך ראייה כוללת של המתיישבים , המדינאים, המתכננים. הם האמינו שלמרות המחסור הכרוני בהון אפשר על ידי תכנון נכון להתקדם לקראת הבאות מתוך דיאלוג מתמיד עם המתיישבים ונציגיהם.
הם האמינו כי הם יוצרים דפוס חיים חדש, מתקן ויוצר.
המתכננים הראשונים של הקיבוץ לא היו חברי קיבוץ אך הם הפנימו את גישושי האוטופיה של מייסדיו. הם ביקשו לבנות את הקיבוץ באופן שישאיר לדורות את תבנית השיתוף, האחווה, והשוויון. שערך האדם העובד והיחד שהוא יוצר ישתקפו במרקם הפיסי שיבנה. רוח הרעיון צריכה להשתקף בכל אחד מבנייני הקיבוץ ובגנו. במיוחד בתכנית הבסיסית של היישוב.
הקיבוץ כולו תוכנן כבית כולל . בית המכיל את העבודה, המגורים, החינוך, מוסדות הציבור והכיכר המרכזית. לא היו בו דירות אלא חדרים בבית הגדול. שלא כמו כפרים רבים הכביש לא עבר בין בתיו אלא מחוץ למה שנקרא אז המחנה . בכל שלביו היה המחנה הזמני צריך להיות שרטוט ראשוני של צורת החיים החדשה הנבנית. הזיקה לעתיד היתה חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון.

השותפות הרעיונית בין המתכננים לבין חלוצי הקיבוץ לא היתה תמיד מקובלת על המוסדות המיישבים. הם חשו שהעידן החלוצי הוא רק שלב מעבר הכרחי אך כל כך מרוחק מהחיים המציבים בפנינו שתי אפשרויות: העיר והכפר. הם ביקשו לראות בכל קיבוץ כפר בדרך, העתק של הכפר האירופי. השותפות נראתה בעיניהם שלב לקראת הבחירה בחיים הכפריים. האדריכלים הבינו יותר את הראש של המתיישבים שביקשו לבנות עצמם כאלטרנטיבה, כמי שלא מוותר על תביעותיה והישגיה התרבותיים של העיר המתקדמת ושל הכפר השורשי.

כבר א.ד. גורדון הגדיר את האתגר: לא עיר מנכרת ומנוכרת היוצאת לשוח אל הכפר כדי לנשום אוויר צח ותיירות מצועצעת ולא כפר המתארח בעיר מפתה בכל מכמניה וזרה לרוח האדם. משהו אחר.

המפגש בין עולם העבודה והקומונה , בין החינוך לשירות הציבורי לווה במודעות גדולה לטבע וגם ברצון לפיתוח. א.ד. גורדון מורה הקיבוץ העמיד על החשיבות הגורלית של היחס לטבע, הקשב, האחריות, הראייה הכוללת ובכך קבע לראשונה תפישה אקולוגית. הוא האמין כי יחס מוסרי לטבע על כל פרטיו הקשורים זה לזה ותפישה שלו כמערכת כוללת צריכים להיות תשתית גם ליחסים המתחדשים בין בני האדם. לתפישתו האנושית היתה השפעה על תכנון הקיבוץ בתגובות של חבריו להצעות שונות של תכנון.
הקיבוץ מראשיתו היה ניסיון לשלב אלמנטים של קומונה עם אלמנטים של קואופרטיב. אמצעי ייצור משותפים של קואופרטיב וצריכה משותפת קומונאלית . חינוך משותף ופעילות לכלל החברה.
התכנון של הקיבוץ התייחס כל הזמן אל אסכולות שונות . הוא הושפע גם מתנועת עיר הגנים וגם למודרניזם . שפת התכנון הגיעה מהזרמים החדשים של הארכיטקטורה. דור המורים של הבאוהאוס היה דורם של המתכננים הראשונים .אחר כך הגיעו גם אנשי הבאוהאוס עצמו.

פרדי כהנא, מחבר ספר זה שייך לדור אחר של מתכנני הקיבוץ. דרך חייו כילד שהיגר מאירופה הנכבשת על ידי הברבריות הנאצית לאנגליה המתגוננת הובילה אותו לרצון ליצירת אלטרנטיבה הפורצת את מגבלותיה של ההיסטוריה הקשה . תחת הרושם הטראומטי של האירועים הוא מגיב בלימודי ארכיטקטורה וברצון לתכנן את האוטופיה היהודית החיונית אך שלא כאוטופיה שהיא שום- מקום הוא מבקש לתכנן אותה במקום קונקרטי. הוא ראה אותה מתגשמת בארץ ישראל אך מפאת התנאים הפוליטיים בתקופה הוא נאלץ לתכנן אותה על אדמת בריטניה, בהכשרה של תנועת הנוער הבונים.

פרדי כהנא לא הסתפק בתכנון בניין האוטופיה, הוא עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ. לדידו הקיבוץ לא היה רק אתגר תכנוני , מודל לאלטרנטיבה חברתית המונח במשרדו של האדריכל. הוא חי כחבר קיבוץ. במסגרת זו יישם לא רק את הידע המקצועי שלו אלא את חוויותיו כמי שגיבש עם חבריו חלום חברתי וכמי שצבר ניסיון קיומי ארוך. לא אדריכל המתכנן בתים לאחרים ובונה לעצמו במקום אחר את בית חלומותיו. הוא תכנן את הבית שלו ושל חבריו כחברה שיתופית כשכל הכרעה על ביתו הופכת להיות הכרעה על כלל בתי הקיבוץ. בחברה בה המגע בין החברים כה הדוק היוצאת מתוך הנחה של שוויון ערך, בחברה בה הזכות לערער מצויה אצל כל אחד, אם הוא מבין או לא מבין במקצוע אין זה דבר פשוט להיות נביא בביתו.

בקורות תכנון הקיבוץ פרדי כהנא שייך לדור המתכננים השני, הדור שפעל מתוך הקיבוץ ובתוכו. הוא אמנם לא היה שייך לחבורה הקטנה של המייסדים שהגיעו דור קודם עם הכשרה מקצועית מחו'ל כמו ביקלס גם לא היה כשמואל מסטצ'קין אדריכל שהגיע מתוך חינוך של תנועת הנוער העובד בארץ לבאוהאוס בגרמניה ושב ארצה העירה אך הקדיש את רוב פעילותו לקיבוץ .

מבחינת גילו הוא היה שייך לקומץ של חברי קיבוץ שאורגנו כקומונה של סטודנטים שגובשה בראשית שנות החמישים ביגור כדי ללמוד ארכיטקטורה בטכניון ולעסוק בתכנון הקיבוץ. הוא אמנם קיבל את השכלתו טרם הגעתו לקיבוץ אך השתלב עם הארכיטקטים הצעירים שעבדו במחלקות לבנייה ותכנון של התנועות הקיבוציות.

משך כל שנות פעילותו האדריכלית האמין פרדי כהנא כי הוא עומד באתגר גדול. לחיות את הבעייתיות של חיי יחד ביישוב קטן מתוך ראייה כוללת יותר של יצירת אלטרנטיבה למה שהתפתח והלך בעיר. הוא לא ראה בקיבוץ כפר המחליף את העיר אלא מודל המאפשר תכנון מחדש של העיר. לדידו הקיבוץ מתמודד עם בעיות של תכנון עירוני. לעומת עיר הגנים שהיתה מעין מפלט מעולם העבודה, מקום מפלט ומרגוע הקיבוץ האמין כי העבודה היא חלק ממרקם החברה . הוא ביקש לתכנן על בסיס של מרקם יחסים אנושיים הנוצרים וצומחים בחברה מגוונת . הפגישה של תרבות העבודה עם תרבות החברה והיצירה האמנותית, הפיכת העיר האנונימית לרשת של קהילות אזוריות קואופרטיביות היתה לדידו אתגר הנחקר ביצירה האדריכלית בקיבוץ. מה שהיה חשוב למנהיגי הקיבוץ שעסקו בפוליטיקה, חינוך ופעולה ציבורית נראה היה למתכננים כצריך את העטיפה של התכנון הפיסי.
האם הדבר צריך להיעשות בדרך סמלית או פונקציונאלית? בקומונות , במיוחד בקומונות הדתיות , היסוד הסמלי בתכנון היה חשוב. התפישה של מתכנני הקיבוץ חששה מאלילות שווא, ביקשה הסתפקות במועט והזדהות עם הפועלים על כן לא הלכה בדרך סימבולית. היא העדיפה לפעול לפי דרכיה של המודרניות: פונקציונאליות ופשטות. אולם פרדי כהנא בתכנונו את קיבוצו לקח בחשבון גם את היצירה המקומית הקודמת. את הנוף שהותירו חקלאי האזור במקום.

משנות הארבעים של המאה העשרים נעשה תכנון הקיבוצים על ידי אדריכלים חברי קיבוץ תחת המטרייה של התנועות הקיבוציות . אולם התכנון התנועתי היה במתח מתמיד עם התכנון שנעשה במוסדות הלאומיים ואחרי הקמת המדינה במשרדי הממשלה. אמנם המוסדות המרכזיים שתכננו את הקיבוץ נועצו והשתמשו בידע שצמח בקיבוץ והמחלקות לתכנון העסיקו אדריכלים ומהנדסים מבחוץ אך המתח נשאר. המוסדות המרכזיים ביקשו עבודות יותר סטנדארטיות המשתלבות עם עבודותיהם במגזרים אחרים.חברי הקיבוץ עמדו על זיקתם לנוף הספיציפי ולחיי היום יום שתבעו שכלולים . אולם לפרדי כהנא היה חשוב לא רק התכנון המיוחד של הבית הקיבוצי מבפנים אלא משמעות התכנון הקיבוצי לחברה שאיננה קיבוץ. כמה מחבריו ניסו לתרגם את הנעשה בעולם התכנון הבינלאומי אל הבית הקיבוצי הוא חשב להיפך. מה יכול להתממש מהתכנון הקיבוצי בעולם.

באמצע שנות השמונים נהרג מוסה חריף מזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים וארכיטקט במקצועו שעבד כראש המחלקה לתכנון של האיחוד. כשהיה מזכיר עלתה שאלת התכנון הקיבוצי לרמה חדשה. החלו לשאול על משמעות התכנון וערכו ניסיונות לתכנון מחודש של הקיבוצים. מותו של מוסה חריף והמשבר הגדול של הקיבוצים יצר מצב משונה בו מנהיגות הקיבוץ החלה לחשוב ברצינות על התכנון כשהיה נראה כי אחרו את המועד. .

פרדי כהנא חש מוקדם כי יש ערך היסטורי גדול לשימור הניסיון המיוחד של התכנון הקיבוצי. הזיכרון האדריכלי של הקיבוץ נהג כמו הזיכרון הקיבוצי בכלל. פחד השכחה הוא היוצר את הארכיונים למיניהם. כהנא נוכח במשך השנים עד כמה המטלה קשה. העזובה היתה רבה. היא התגלתה גם באי שמירה על תכניות וגם באי- שמירה על הוויכוחים הפרוגרמאטים שליוו את יצירת התכניות. נעלם המעקב אחרי דמויותיהם של האדריכלים השונים שפעלו בקיבוץ והוויכוחים שליוו את פעולותיהם. כהנא החל לאסוף את החומרים בתקווה שמוסדות ייקחו את האחריות עליהם. בתנאי משבר הקיבוצים החריפה העזובה וחזון שימור הזיכרון האדריכלי של הקיבוץ נראה יותר ויותר רחוק. מפעלו של כהנא נותר יתום. גם הניסיון שלו לשכנע את העולם האדריכלי לדון ברצינות באופציות שהתגלו בתכנון הקיבוץ וגם ניסיונו לשכנע את חברי הקיבוץ לשמר את החומרים לדורות הבאים נותר ללא הד.

פרדי כהנא ביקש לאצור מחדש את הארכיונים של המחלקות לתכנון שהתפזרו דווקא כשהטכניקה של שימור מסמכים השתנתה באופן רדיקלי על ידי התכנון במחשבים . פרדי כהנא הקים ארכיון פרטי ענק בקיבוצו . הוא החל לאסוף אלפי מסמכים ובנה ארכיון לכל סיפור התכנון הקיבוצי. .

הספר שלפנינו הוא ספר מסכם את המצאי הארכיוני שאסף בגבורה פרדי כהנא. הוא גם סיפור חייו כמתכנן, הוא נושא את חזונו של הקיבוץ כתכנית עתידית לתיקון החברה ואת הלבטים המאד מקורקעים של הקיבוץ לתכנן את עצמו לקראת הבאות. כספר הוא פותח פתחים למחקרים נוספים ורבים הן על מה שהיה והן לקראת העתיד.

למרות השינויים המפליגים שעברו על הקיבוצים ובמיוחד על הקיבוצים המתחדשים, למרות הבורות והעשירות החדשה המתפרצים בתהליכי הבנייה בקיבוץ ובשכונות הנבנות לידו כשכונות לווין. למרות שהלווינים לעתים משתלטים על הכוכב הקיבוצי פרדי כהנא מאמין כי חשוב לספר את סיפור התכנון הקיבוצי כדי לעזור בהתמצאות אנשי הקיבוץ במצבים החדשים..

תהליך המשבר והשינוי בקיבוץ מושך את תכנון הקיבוץ לשני כיוונים שנראה שאינם מתלכדים זה עם זה: לחץ לשימור מבנים ואתרים בקיבוץ ההיסטורי ובנייה של שכונות מסביבות הבנויות על תכניות סטאנדארטיות שאינן מתקשרות אל מסורת הבנייה בקיבוץ. בתוך הקיבוץ מתקיים בירור מתמיד על פיתוח על בסיס של הסכמות חדשות של חברי הקיבוץ והממסד המדיני. מבחינה משפטית הם תהליכים קשורים כי למפתחים ובונים יש התנייה לשמר מבנים ישנים. כדי לעשות זאת ניתן לחשוב במושגים של ריקון האותות או של חשיבה מתחדשת. תנאי לה הוא שימור הזיכרון התכנוני של הקיבוץ. אני מקווה כי הספר של פרדי כהנא יהיה תרומה חשובה לתהליך זה כי הוא מציג את התכנון הקיבוצי בפרטיו, בדילמות בפניהן הוא עמד מתוך הבאת אוצר גדול ומגוון של פתרונות שניתנו גם מבחינת הזמן, גם מבחינת התנועות הקיבוציות וגם מן המקומות השונים ואופי הנהגתם. הוא מביא גם את יצירתם של יחידים וגם את הלבטים של מוסדות.