הערת שוליים זו מבקשת להסב את תשומת הלב לנושא שלא יקבע את אופן הקמת הקואליציה. היא גם לא תקבע אם יהיה משא ומתן מדיני או האם הייאוש האקטיבי ימשיך לנווט את דרכי המדיניות . בבור הפיקוד הלאומי לא יקראו אותה ולא ישננו את לקחה ואני בספק אם פרשני מהלכי הפוליטיקה שמאחורי הפרגוד בכלל יקראו אותה.
אומרים בצער רב כי אין לקיבוצים נציג בכנסת. שהקיבוץ עזב על קצות האצבעות את מעורבותו הישירה בפוליטיקה. לא רק הושלם פינוי מקומו של הקיבוץ בכנסת הנוכחית , נפקד גם מקומם של הפועלים ושל דלת העם שאינה חרדית או ערבית . העלמות זו לא צוינה על ידי רוב רובם של חכמי תוכנית המרכבה. מדברים פחות על מי כן נכנס לכנסת . לא על ראשי המפלגות אלא על נציגיהן. מהי האסכולה בה התחנכו ובפניה הם נבחנים. דיברו הרבה ובצדק על העובדה כי נכנסו לכנסת רבים מנציגי ההתיישבות מעבר לקו הירוק. על הקיצוניים והמוזרים . שמו גם לב שיש תחלופה דרמטית בבית המחוקקים. שנבחרו המון חברי כנסת חדשים. נראה כי גם הבוחרים וגם הנבחרים ביקשו לפתוח באמצעות התחלופה דף חלק (גם אם הוא יהיה דף ריק) . אולם רבים מחברי הכנסת החדשים לא הגיעו מן האין ולא לשם הם מבקשים להביא אותנו.
המשקיפים שמו לב שיש לנו בית מחוקקים צעיר, עם הרבה נשים . אך שמו לב פחות לעובדה כי עלה בו דרמטית ייצוג המגזר השלישי, מחנכים, אנשי עמותות ואנשים הפעילים בחברה ולא בפוליטיקה. בין החברים החדשים בכנסת מככבים אנשי תרבות ועיתונות . שפתם הצעירה של המחוקקים החדשים שונה מהשפה המקובלת מסורתית על הפוליטיקה הישראלית. אין זו שפה של קונפליקט, של מלחמה של קדושת המלחמה אלא של חיפוש קונצנזוס. יש בה מילים קלאסיות כמו 'להכיל', 'האחר', 'העצמה', 'הדרה'. שפתם מאוהבת במילה קהילה ולא בסיעה . היא חוששת ממילים טעונת צבאיות וקנאות. מימד הדין שלה הוא עיתונאי חושפני מקורקע, מימד החסד – פלורליזם. האם תוכל שפה זו להיות מכשיר של עשייה שלטונית , של חקיקה האם תוכל לענות על כל החללים הריקים אותם מלאה הפוליטיקה הישראלית ? שנים מלווים חללים גם את הפוליטיקה המסורתית של הצווארון הפתוח שהתבצר מאחורי שולחנות הכתיבה וגם את זו המגוהצת, החדשה, המדברת בעגה של עורכי דין מלומדים מפונקי כוח הרוכנים על מחשבים מטלטלים.
. גם אם המשתמשים בשפה של עמותות מוכנים להגדיר את הניאוליברליזם כ'קאפיטאליזם חזירי' מבחינות מסוימות שימוש היתר בבשורות מילוליות של המגזר השלישי הוא תוצאה של הניאו ליברליות. מדינת הפקידים שהפריטה את הרווחה פינתה מקום לעמותות , לארגונים פילאנטרופיים למלא את מקומה . היא ביקשה מעשיריה להתנדב למה שהיא החליטה לנוון. עתה נציגיו של המגזר שהמדיניות הזו פיתחה יושבים בכנסת. מי מהם שלקח אחריות זו על עצמו ברוח גבורה או ניצל חלל ריק כדי להיות לגיבור יקבל על עצמו עתה לנווט מדינה, להוכיח כי הסיסמאות בהן השתמש באירגונים וולונטרים הפועלים בחללים שהמדינה יצרה יכולות להיות ישימות בניווט המדיניות .
מגיעים היום לכנסת הרבה אנשים חדשים המאמינים כי ניתן להכיל כמה מדרכי הפעולה של עמותות כמו אחריות מרצון, אחווה, מתן מקום לטקס האסתטי המסורתי או לתחליפו החילוני במקום לשיח המרתפים הפוליטי (כפי שהגדיר את השיחה הפוליטית לא אחר מאשר ברל כצנלסון) . האנשים הצעירים המגיעים היום לכנסת קשורים באופן אינטרנטי ולעתים מקיימים סדנאות מרגשות לב. הם יודעים איך מגישים פרוייקט לרשויות ולעשירי העם . על מי צריך ללחוץ ומתי.
האם בהכשרה שכזו יוכלו חברי הכנסת החדשים לתרום לפוליטיקה ? פעם חשבו כי ההכשרה המתאימה להליכה לכנסת היא המשמעת המפלגתית, הנאמנות להסתדרות פועלים והמופת המוסרי. אחר כך חשבו כי ניתן להשיג חקיקה טובה על ידי הבאת עורכי דין לכנסת , על ידי הוכחה שניתן לשבור כל קוד מוסרי ולהוכיח כי אין דין ואין דיין. האמינו שפוליטיקה יכולה להיות מנווטת על ידי פקידי ממשלה וותיקים, גנרלים , על ידי מישהו מהשלטון המקומי או להבדיל על ידי מרדנים מקצועיים . אפילו היו בכנסת אנשי רוח שאיבדו בה את רוחם ובדרך כלל שתקו.
השאלה הגדולה מ ה תהיה תרומתו של החוג החדש הנכנס לכנסת? האם יוכלו אנשי העמותות ממפלגות שונות לשתף פעולה ביניהם ? האם יוכלו לחשוף את העובדה כי הגיעו לעשייה פוליטית כשהתברר להם עד כמה פילנטרופיה לא יכולה לבא במקום פוליטיקה ? האם במהלך מהיר יאבדו את הברק בעיניהם והטלנט ינשור כשיפלו לידיהם של הפרשנים שכל הזמן ישאלו אותם אותן שאלות ויצטרכו לדקלם בפניהם את אותן תשובות ? האם יוכלו חברי הכנסת החדשים לקיים סדנאות החושפות פערים מדיניים ומקיימות דו שיח של אמת האם יוכלו לשקוד על בניית חברה וקהילה בלי לטשטש את פרשות הדרכים ?
האם יוכלו להכריע בשאלות מדיניות תוך הבהרת חילוקי הדעות בענייני חברה וכלכלה ?
או האם ייכשלו בפוליטיזציה מלאה של חיי החברה והרוח, בטשטוש חילוקי דעות על ידי הפיכתם לטלנובלות פסאודו- פסיכולוגיות, לכותרות של סלבריטאיות של כיס ? לעת עתה יש רושם שממשיכים לשאול אותן שאלות ולקבל אותן תשובות אך מי שחש באוויר עד כמה הדמוקרטיה שלנו שבירה עד כמה חיי הציבור טבועים באהבות התלויות בדבר מוכרח לאחל לחבורת הנבחרים שיוכלו לעמוד במשימות הכבדות הללו. לדאוג למדיניות ביטחונית של הגנה ולתשתית תרבותית חינוכית של צמיחה. שיוכלו לגלות מבעד לחברה סדוקה למגזרים סיכוי לקידום של צדק חברתי וחברות. שידעו לעשות שימוש בכלים של מדינה לפיתוח חברתי.
נקווה כי חברי הכנסת החדשים יביאו שפה ותוכן של ענווה הכרחית לטיפול במצב.
ב1930 פרסם המשורר יצחק למדן קובץ שירים הנקרא ' תחת עץ האטד' בו הוא תיאר את המציאות הציבורית שהתהוותה בימים של שבר מדיני גדול. המשורר תיאר את הימים ההם כ'מי מריבה תחת עץ האטד'. נקווה כי עתה ,משבאו עצי הזית למלוך עלינו , נזכה למפנה לו אנו מייחלים. לא רק למשיכת כתפיים ספקנית אלא לנשיאה אמיצה בעול.
כל מי שדיבר על כך שלמחאה החברתית לא היתה שום תוצאה נוכח כי טעה. אולם בחירות אלו, כך אני מאמין, רק החלו את התהליך. נורתה אבן פינה לבית ספר חדש לאחריות חברתית. נקווה שעד שיבנה את הבית לא יתערערו היסודות במצעדי איוולת.