אור גנוז- שער פתוח לחג השמונים של עין גב

אור  גנוז  שער פתוח

 

הצעה למופע חג השמונים  של עין גב

טיוטה בלבד

 

ההצעה  המוצעת  כאן איננה  אלא טיוטה  ראשונית, מעין סקיצה.

המופע נערך בשיתוף  החברים והקהל.

 

קיבוץ  גלויות  כתיבת  ברכות

המשתתפים, אורחים וחברים, שחקנים  וילדים מתרכזים ליד  הדואר וחונכים את  שדרת  קיבוץ הגלויות, שדרת הפיקוסים. עליה מונפים דגלי מדינות  שמשפחות  החברים מגיעות משם. ליד  כל  קובץ דגלים או שלטים עם ציורי  האומות  השונות יש פתקי ברכות. האורחים לוקחים את   הברכות וכשמגיעים לשטח ההערכות כותבים ברכות הנתלות על  רשת  דייגים. כל נוצרת רשת ממנה  רואים  את  הכנרת אך היא מלאה  ברכות.

אפשר לבקש  גם מכל משפחה  בעין  גב על ילדיה לעצב  ברכה לקיבוץ

על רשת  דייגים  בסמוך למקום  האירוע  המרכזי תולים את  הברכות.

 

אור על חבל  מתוח

 

מאור מהלך על חבל בשיווי משקל. הוא לבוש  כחלוץ

 

מנחה : אור  גנוז.  מהלכים על חבל  מעל  זמנים, מנסים לשמור  על שיווי משקל, פוסעים  על פני תהומות, משוטטים על  פסגות. הפנים תמיד מוארים על ידי האור שבא  ממרחקי עתיד לא ברור.

מנחה  ב' : באנו לחוג  היום יומולדת לקיבוץ.  בן שמונים  הנער.  לא נעלה  אותו  בכיסא  שמונים ואחת פעמים.  אך נבקש מן  האופה  שלנו לאפות לו  עוגת יומולדת. כזאת  אמיתית  עם  נרות ואיחולים. עם חיבוקים וזיכרונות אך  בעיקר עם  איחולים והתבוננות אל מה  שמצפה לו,

מאור יורד מהחבל

מנחה ב': מוזמנים יקרים וקהל  נכבד.  כדי שלא תצאו מאוכזבים  הכנו לכם שקיות יום  הולדת.  במהלך  המופע תוכלו לגלות  בהן סודות מופלאים. כל פרט  החבוי  בשקיות . יום הולדת שמח.

ילדים  מחלקים שקיות יום  הולדת. עליהם צילום  של  בול  הקיבוץ (לקראת פסח יצא  בול  שך  השירות  הבולאי ובו ציור מהגדת פסח  של  עין גב במסגרת  הוצאת  בולים לכבוד הגדות פסח מיוחדות )

 

מנחה :ניגש למאפיה  כדי לבקש   שיאפו לנו את  עוגת  היום  הולדת.

התכוננו  בשביל יום זה  . כבר לפני  שנים רבות בנינו מאפייה.  בימי  ראשית הקיבוץ הורדנו מן ההרים    אבנים שחורות  ישנות מסותתות    ובנינו  כאן היכל ללחם   עם  תנור.

שיר  הלחם

האופה מופיע  סוער לבמה  עם ציוד  של  מאפיה.

 

האופה : אין לי זמן לעוגה  שלך. לבורגנות  עם  הקרם והנרות.  אני צריך לאפות לחם. לחמים.  לחם לחברים, לחם לנחלאים, לחם לאורחים, לחם לברווזים.  לחמניות פרטיות למתכנסים  במאפיה  בשחר  של  שרקיה  רועדים מקור לפני  העבודה.

מי יכול לאפות  עוגה ?

הרי סוכר אין . אפילו את  התה ממתיקים  כאן בשרידי בננות מתוקות ומי סוכר.

אני צריך לאפות לחם. הרבה לחם. אל תשכח שחבר  קיבוץ אוכל  חצי  קילו לחם ליום.  בפרוסות רבות : פרוסת  לחם  לפני היציאה לעבודה וחמש פרוסות לארוחת בוקר, שתים  לארוחת צהריים וארבע לארוחת ארבע, עוד שלוש לארוחת ערב ותוספת לפני  שהולכים לישון. בחצות יסתערו על שקי  הלחם חברי קבוצות  הרווקים, הרפתנים ושומרי הלילה. אין לי זמן . צריך להמשיך לאפות ! אני צריך לאפות  לחם לקציצות  הבשר ללא בשר,   ואת הלחם המיובש שנשאר לקצץ  למרק. ואם נשאר  להגיש  כארוחת גורמה  לדיירי  המשק  החי.

 

למה  כל  כך  הרבה לחם ? העיקר יש למלא  את הבטן , לחוש  כי גרשנו את  הקרקורים ולהיות  פנויים לעמוד  במשימות הדור.

אז  מה  אתה חושב ? שיש לי  זמן לעוגה  שלך ? ואתה  עוד מתעקש  שאאפה  עוגה ליום  הולדת ?

אני רואה  על פניך  הנחרצות  כאיש תרבות  שלא תוותר לי.  אאפה לך  עוגה ליום  הולדת. פרוסה פרוסה. שמונה פרוסות לשמונים  שנה.

מנחה : בשקיות  היום  הולדת תמצאו  עוגית.  נא להצטרף למאמץ ולאכול אותה  מיד.

 

 

שיר  אופי  הלחם

חקלאים

סרט  על  עבודה  חקלאית בעין גב  בימים עברו ובימים  האלה

הסרט נראה  ברקע  השיחה  בין  השלושה

עולים על הבמה שלושה חקלאים

 

ברוך ז. נושא חוטר בננות ענקי

  • אני נושא את החוטר הזה הכבד. הוא  נותן לי הרגשה שאני חי.

הכל עברתי  בחיי, הייתי נאמן לבית הכנסת, לדגל  האדום, למקל  ההגנה  העצמית  של ההגנה, למסיבות  הקיבוץ שבהן הופיעו  החברות  לבושות  בחולצות  רוסיות, הייתי נאמן  למקלות  של ההגנה  להגנה  פנים אל פנים . הכל השתנה אך דבר אחד  הבנתי תמיד . צריך לחזור  לשדה , לעבודת  האדמה.

שבתי  אל תורת  אבותיי וביקשתי  ללמוד בישיבה   עם חובשי כיפה.  מצאתי  אנשים שמתפללים כל היום  אך לא  אוהבים צמחים, לא  אוהבים  אדמה. אני לא מבין איך יכול  מישהו לאהוב את אלוהים אם אין הוא  אוהב צמחים, אם אין הוא אוהב את  עבודת  האדמה ? בכל  גלגוליי לא עזבתי את עבודת השדה כי אני איש מאמין.

 

דב זינגר עם  ארגז ירקות

  • ראיתי הרבה  בחיי .  כידוע אני חילוני  גמור  אך אני מאמין  בחצילים.  חצילים אנחנו יודעים לגדל, לראות  אותם בשוק מביאים  קצת מזומנים והרבה צרות. אני  מאמין כי  לחם יש להוציא מן  האדמה  בעבודה.  צריך להתמיד  בחצילים. לא  בשתילת  דשאים ופרח. את זה  נעשה  כשנהיה עשירים

 

מרכז  הנוי עם  חוטר תמרים

  • אני עזבתי את הקיבוץ כי הוא לא הבין אותי.  לא הבין  שצריך שיחים, עצי תמר  ומדשאות., עצי  איקליפטוס וזיתים. העיקר להביא  בשורת צל ויופי. עזבתי כי כל הזמן חברים  דיברו על טונות, על משאיות חלב, על ענבים בשוק ואת  גן הנוי והתקווה  זנחו.   כשהרפתן שחרר את הפרות והן  החלו לאכול את  הדשאים  הראשונים  ששתלנו בקיבוץ לא יכולתי להתאפק  ולקחתי רובה ויריתי באוויר. הקיבוץ החליט לפטר  את  הנוי .  עזבתי את  הקיבוץ כי  לא יכולתי שלא לראות את מה  שאחרים לא

ראו : שיקום כאן  גן פורח  הם  היו  עיוורים ולי לא  היתה  סבלנות !

שתים עשר טון שיר וריקוד

המנחה :בשקית  יום ההולדת תוכלו לקבל מזכרת  רק מזכרת  מחיי  החקלאים  העין גבים:  עלה  אחד מהים  הגדול. מדליק פרוסת  עוגה.

במחסן  הבגדים

המחסנאית : כפתורים ותיק תקים,  ריצ'רצ'ים וטלאים, הרבה טלאים, חולצות  עבודה ושמלת  השבת של חנה'לה. גוזרים  כאן מכנסיים ומתקנים כאן  גרביים.  גם חולצות עבודה וכובעים.

אתמול  הגיעה  חברה  מברלין ולה  ארגז  בגדים  גדול. סדינים  ובהם רקום  שמה בראשי תיבות , באותיות מסוגננות.  היא מסרה אותם למחסן יחד  עם  כל  בגדיה. היום  גזרנו את הסדינים  כדי שיהיו לכולם מטפחות.  היא  קיבלה את זה  בהבנה . מצב  מטפחות  האף היה  כבר  בכי  רע.  את השמלה  החגיגית שהביאה מברלין מסרנו לאחת  החברות הוותיקות. כבר  הרבה  זמן לא לבשה  בגד  שכזה.  כשראתה  החברה  החדשה  את   שמלתה  על  החברה  הוותיקה החדשה היא לא  הבינה ואפילו קצת  כעסה. לא  נורא. תתרגל.

 

אני  כל  היום  רוקמת מספרים.  כשהחליטו שלכל  בגד  יהיה  מספר אישי זה היה לי קשה.  איך הם איבדו את  האמון  בחברים ?  27  כחול, 35 אדום. בגדי חברים, בגדי עבודה,  לתינוקות  לחברי נח'ל והכשכונים.

יש להכניס לתאים, לתלות  כביסה, לגהץ  חולצות מיוחדות. ובעיקר לא  לשכוח  את חיתולי הבד. שם  בחוץ יש מברשת מורידת קקי וכאן מקפלים אותם מכובסים.

 

המנחה  : גם אתם  קהל  נכבד  יכולים לעבוד. בשקית יום ההולדת שלכם יש  כפתורים. מדליק  את הפרוסה  של  השירותים

ריקוד  אנשי  השירותים

שיר  לעבודה  ולמלאכה

 

 

אנחנו  אנשי  השירותים. לא זורעים ולא  שותלים רק לגיוסים יוצאים.  אנחנו  רשומים  כשירותים ולא  כעבודה מכניסה.  רק מחלקים לחם, מזריקים  זריקות, מנהלים חשבונות, מטפלים  בחולים מטיילים  עם  הפעוטים, מתקנים מכוניות, מזרימים חשמל, מלמדים תנ'ך וטבע,  עובדים בברזל ועץ. מזרימים חשמל . אנחנו  אנשי  השירותים . לא עבודה  מכניסה.

 

דייגים

 

הדייג: יצאנו לים. ים כנרת. חושך ואנו עוד לא יודעים מה לעשות. אומרים כי יש פה  הרבה  דגים. אנחנו  עוד לא מצאנו. אתמול כתבנו  בעלון שדגנו 26 דגים.  שלשום 126. אך עוד לא  כל  כך יודעים.

 

אורות על   סירת  דייג

כבר למדנו. יש  לוקסים  ורשת הקפה  גדולה . יש לילות  של טונות  של סרדינים והמון מושטים.  אנחנו חבורה  מיוחדת. חבורת הדייגים מושכי  הרשת. כולם יודעים שאנו מיוחדים. שאנחנו צריכים אוכל  לילי משביע, שאנחנו יוצאים אל חופים מסוכנים. סופגים קללות ויריות מהסורים אך  חולים לים  כנרת .

גם אני מושך רשת. לא . אסור לפחד למרות שלילה שחור. למרות הגלים של  הכנרת  שמתחפשת לשלווה.  הלוקס מאיר ואנו  שטים  ומריחים  ריח של ים וגעגוע. געגוע אל דורות  על דורות  של   דייגי  כנרת. עברים מימי קדם, רומאים ונוצרים  ראשונים, ערבים וחלוצים. תמיד  עם  הרוח , הרשת והסירה.

 

צילומי  ים

הים הוא האופק ולעתים גם פרנסה אך תמיד מעניק צבע , הרפתקה, תהילה וזיעה .

 

קסם על ים  כנרת. השיר

 

 

מנחה : כדי לתת לכם  קצת מהטעם ומהחשק  שמנו  בשקית יום  ההולדת עין מרשת דייגים המלווה  את חיינו מהעבר  הרחוק ועד ימי מנחם. מדליק  עוד פרוסה.

 

ילדים

 

ריקוד לטיול יצאנו

 

דיאלוג  בין  שני ילדים לחיוב ולשלילה  של  הילדים  בקיבוץ

ילד א'  :אנו יוצאים לשדה כדי לקרוא  בצמחים. אנחנו יודעים לקרוא לא  רק  אותיות  וספרים  אלא  גם  צמחים ושדות . קוראים חצבים וחרציות, מגלים  את פרת משה  רבנו, את לבנון  הכרוב, את הדרור והדוכיפת. את השבלולים ועקבות התן.

ילד ב' : זה טוב. אך למה  המטפלת תובעת מאתנו לסובב את  ראשנו אל  הקיר בשעות הצהרים כשבא  לנו לנדוד  או לשחק  כדורגל. זה לא  כל  כך טוב

ילד א' :יוצאים לכנרת לקפוץ אל המים, לשחות למרחקים, לשוט  בסירות פח  משוחות  בזפת. מחפשים  הרפתקאות בתעלות הקשר ובגבעה  הפראית של  נפתלי.  זה טוב.

ילד ב' : אך בלילה  כשהרוח נושבת והחלון דופק וההורים   רחוקים בחדרים זה  מפחיד ומגעגע.  זה לא  כל כך טוב.

 

ילד  א' : אנו יוצאים בלילה  כשהשומרת לא  רואה  מבית הילדים  ונודדים עם פיז'מה  לאולם  הקולנוע מטפסים על  העצים לראות סרט  אסור  על  הילדים וזה  טוב.

 

ילד  ב' : וועדת  החינוך תופשת  אותנו ואז צריך לכתוב  מכתב חרטה ושבועה שנתגבר וזה לא כל כך טוב.

המנחה מדליק  נר ופרוסה

קולות מלחמה אפשר  גם  קטע מסרט

ביטחון

 

ילדה :אני רצה  בתעלה  כמו שאמרה לי  המטפלת. מסביב נשמעות יריות.  אני יודעת צריך להגיע מהר עם  החבילה  הקטנה לנמל.  עלינו לסירות . מפליגים לטבריה עם כמה  מהאימהות ועם  המטפלות.  אני שומעת בכי מאופק של אימהות .

אני לא מבינה . אימא שואלת האם נזכה  לחזור  לעין גב ?  היא  מדברת  על פליטים ? זה לא יכול להיות.  החברים יגנו אני  בטוחה.

אנו  בחיפה. חלק מההורים  במלחמה בעין גב וחלק  מטפלים בנו  פה  אנחנו מתגעגעים.  שמענו על ההרס על  האבות  שנפלו ורק  התגעגענו יותר.

אחד החברים שנשארו  בעין  גב

הכל תלוי בנו. אין מי  שיושיט עזרה ממש. אנחנו לבד צריכים להגן  על  המקום. שמענו  על יישובים  שנעזבו. עלינו להחזיק מעמד.  גם מול המתקפה  הגדולה.

אחת החברות

 

חברה : אנחנו  כבר אחרי הקרבות הקשים.   ברור   שהצלחנו  להגן  על  עין  גב.  איננו יכולים להסכים שהסוסיתא תהיה לנו  אויבת . היא ממש יושבת עלינו. שנים חיפשנו בה את שורשינו. אך מי  יכבוש את הגבעה?  הצבא  עסוק במקומות אחרים. עלינו  לעשות את מה  שלא  עשה  שום יישוב. לכבוש  את ההר.   כנראה  שנהיה הקיבוץ היחידי  שלא  רק  מגן  אלא  גם יוצא  להתקפה לכבוש  את  הגבעה. הסוסיתא לא  תהיה  לנו  לשטח אויב.

מאיר  קוצ'ינסקי : לקראת ההתקפה  על  סוסיתא  הוצאתי את  החברים לאימונים.  נחוש  אך  גם חרד. הרי  אלו חבריי ואנשי הקיבוץ שלי.  דחיתי את הפעולה  כי  ראיתי שהחברים  עייפים מן  האימונים.  בכל זאת אנו יוצאים .

קולות של ירי. מסתערים.

שומרי  ההר  ברחו. אנו מאותתים לחברים  שאנו על הסוסיתא.

קולות  ירייה אור מסוסיתא מאיר  את הסביבה.

קבוצת ילדים עם פנסים יוצאת לדרך : מאז  כל שנה  אנחנו   עולים לסוסיתא בשקית  היומולדת  יש  אבן  קטנה מזכרת  מהדרך.

המנחה  מדליק את  נר פרוסת  הביטחון. בשקית שלכם תמצאו חתיכת פלנלית  כדי שתוכלו לנקות את כיס  הדמעות לזכר  ימי  הביטחון  הקשים.

תיירות

מדריך  התיירים  העין  גבי איש הסירות  עם  כובע.

המדריך עם כובע  הספנים:

כובע. למה  כובע?  כי תיירים  דורשים  כובע של אדמירל.  הרי  אנחנו  קפיטנים על  ספינת  חלומות.

אחריו  תהלוכה  של תיירים  עם מצלמות ובגדים. מעין  תהלוכת אופנה. מאמריקה ועד  ניגריה  עם  בגדים שונים ודגלים של מדינות  שונות. ביניהם מתהלכים מלצרים, נהגי  רכבת.

מדריך  התיירים :כבר  האדם  הקדמון שישב  כאן  בסביבה  ידע    שאבן  לאבן מדליקה ניצוץ וניצוץ לניצוץ מביא לכאן לא רק  כנרת אלא  גם  אנשים. את  לוחמי ישראל ואת  הרומאים, את  הנוצרים ואת העברים  החדשים.  יש  כאן מה לראות ומה לאכול, יש כאן סיפורים ורוחות, יש  כאן  אידיליה של  כפר ואוטופיה  של  קיבוץ. מכל  ארץ ולכל צליל יש  כאן מקום להתארח .

בואו בואו תיירים  ! אלפי עיניים ולב מסתכלים על  עין  גב בת השמונים.  על  עציה  וגניה, על  ילדיה . הרי  אנחנו  הקיבוץ היחידי בעולם שיש לו גם  רכבת, גם אנייה, וגם מטוס.

 

אור  על  הרכבת הנוסעת  עם  קישוטים. על  ספינת  התיירים  בים.  על  המטוס. גם אורות על סוסיתא.

נדלקים שמונת  נרות העוגה.

 מיכל  גולדברג מלווה   במנגינה את  קריאת  הטקסט  האחרון

 

הנה  העוגה  לפנינו. שמונה  נרות לשמונים  שנה. שמונה נרות  שנדלקו להאיר את הימים  שיבואו. הכל מוכן למסע הארוך שלפנינו, לפתיחת  השער לכל שיבואו ויצטרפו לאגדה. לדאגה. זה  הרגע לאחל  איחולים לקרוב ולרחוק לכל אלו  שבנו וליוו, לאלו  שבאו מארצות עולם ומאלה  שנולדו  כאן ונדדו למרחקים. כל אלו  האוחזים בכנרת  המדאיגה ומלטפת

המנחה : הדליקו  את  הנרות  שבשקית היום  הולדת  שלכם ונשיר יחד

שחקי שחקי  על  החלומות

זהו  האור  הגנוז ממפעלם  של כל אלו שבנו  ברוחם ובגופם את המקום ואת החלום אור  גנוז  שנועד להאיר בזיכרון את השער  הפתוח לרווחה. למי  שיגדל  כאן, למי  שיצטרף, לעתיד שעוד  מחכה ויבוא.

כשאורות העוגה  כבים מתגלה  האור  הגנוז של תפילתנו.

 

הנרות  כבים . עולים לבמה ילדים ומבוגרים  עם  נרות  דלוקים.  אור  מאחור  מאיר את  השטח. מלווה  האור מסוסיתא ומן  הים.

 

האירו את  הנרות  ונשיר יחד  את  שירו של טשרניחובסקי  אני מאמין

הכל  שרים את    שחקי  שחקי עם  הנרות.

שחקי  שחקי על  החלומות.

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 − 5 =