אליעזר שיין על חינוך – מקור

ואשר למורה – המורה הצעיר מכיר, שאין זה ענין להושיב את התלמיד על הספר ולהרביץ בו תורה בתקיפות. נלהב וחדור רצון לחדש את החנוך, מפנה הוא את לבו מתחלה לשדה החנוך המופשט. מתחיל הוא את מחשבותיו כך: יצירה חפשית, חנוך האופי, חברת הילדים, התקרבות לטבע, הספקה עצמית וכו'. המונחים הפדגוגיים האלה יכולים ברובם להיות למעשה גם טובים וגם רעים. הכל תלוי ביכלתו של המורה ובכשרונו ובמצע החברתי, שבית-הספר נתון בו. לו היה בכל זאת המורה הזה מזדמן לבתי ספר אחרים, שהכל קבוע שם ועומד, לא היה אולי פורש כל כך מהצבור. אבל כיון שהוא בא למקום החדור, מצד אחד, שאיפות לחדוש החים, והמשולל מצד שני כל מסורת מעכבת, מוצא הוא כאן מקום לגשם את שאיפותיו. אבל חסרה לו הכשרה מצד אחד והרגשת חיי המקום מצד שני (הרגשה ולא ידיעה). כדי ליצור שיטת חנוך ולמוד חדשה הוא זקוק להכשרה אחרת. וזאת אין לו, כי גם הוא למד באותה הדרך הישנה. בשביל שיעמיד במרכז פעולתו את הכשרתו של הילד לעתידו, חסר לו עדיין הקשר אל המקום והרגשת תמצית החיים שבו.
ואם בבוא העובד לשעורי ערב, להרצאה, לנשף, לבית-ספר של ילדים עובדים או של ילדי העובדים, מוכרח הוא להתפשט מהויתו היום-יומית, להפסיק את חוט הרגשותיו, מחשבותיו וספקותיו ולעבור לעולם אחר, לדון בשאלות שלא התעוררו בו היום ושלא יעסיקוהו מחר – הרי אין בכוח התרבות הזאת להועיל לו, להיות לו לעזר וסעד בחייו אין זו מלמדת אותו, איך לפתור את שאלות חייו ולהבין את דרישות לבבו, המתעוררות בו יום-יום והמצפות להארה ולהדרכה.
כל שאלות החיים והחברה, שהעסיקו אותנו בחוץ-לארץ, מקבלות במציאות הארץ-ישראלית צביון ואור חדש. דרושים על כן חנוך מיוחד והכשרה מיוחדת, בכדי שהעובד הבא לכאן יוכל לעמוד על שאלות החברה והמעמד ולתפוש אותן מנקודת המבט של המציאות בארץ. השקפותיו של זה, הרגליו ושאיפותיו נקלטו בו בהיותו עדיין בחוץ-לארץ, בתנאי חיים אחרים לגמרי. ובבואו לארץ, לא רק מחשבותיו הפרטיות מתנגפות אל מצב הענינים כאן, אלא אפילו מחשבתו הציונית.
ברור יסודי ומדעי של המציאות בארץ הכרחי לנו ביתר שאת מאשר לעמים אחרים בארצות אחרות. אחת השאלות הדורשות ברור מדעי מיוחד היא שאלת ההתישבות העובדת. השאלה הזאת אינה יורדת מעל הפרק בצבור העובדים, ואין לקוות כי השאלה הזאת תתברר לכלה היקפה ועמקה רק מתוך ועידות, אספות, וכוחי חברים ועתונות. בתור מכשיר מסייע, מברר ומלבן, הכרחי מוסד תרבותי, שבו ועל ידו תנתן דחיפה למחשבה עיונית ויסודית בשאלות ההתישבות של הפועל. ואפשר לאמור, שכבר הצטבר חומר-למוד מנסיונות ההתישבות בארץ לכל צורותיה: המושבה, מושב הפועלים, החוה, האחוזה, הקבוצה הקטנה ולבסוף הקבוצה הגדולה ושכונות העובדים. ואין כוונתי לאמור, כי הברור הזה ילמד אותנו באיזו מצורות ההתישבות לבחור – הבחירה תלויה יותר ברצון מאשר במדע. אבל יש בכוח הברור המדעי לסמן בקרוב את הדרכים המתאימות לכל צורות ההתישבות לחוד.
נקח לדוגמה את הקבוצה. בכמה מכשולים נאבקה עד כה, ואף עתה מרובים סבליה. ולא רק מנגעים טבעיים, כמו מצב החקלאות הרע, חוסר כספים, אסונות בלתי צפויים, אלא גם מחוסר ידיעה והכשרה בחקלאות ובטבע האדמה, חוסר הבנה בנפש השני, בידיעת חוקי החברה ודרכי התפתחותה, בערך הסדר והדיוק וכו' וכו'. ואל לנו להסיק מסקנה, כי הסבל שבחיי הקבוצה בא מפני עצם מהותה ומפני טבע האדם. אמנם, קשה היא דרך הקבוצה לא רק מפני מהותה ומפני טבענו כי אם גם, ואולי בעיקר, מפני הרגלינו, כי הורגלנו בדרך חיי הפרט. והרגל זה והבנת חיים זו הם שמפריעים אותנו, מדעת או שלא מדעת, מחיי הקבוצה. יכול להיות, כי מצד טבע האדם דרך הפרט קשה יותר, ולרבים בתוכנו כמעט שברור הדבר כי כן הוא. הנה נניח לרגע, כי כל עובד בקבוצה משקיע בה אותם הכוחות שהיה משקיע במשקו הפרטי ושומר ודואג באותה המדה, שאדם רגיל דואג למשפחתו ושומר עליה, – האם לא היתה הקבוצה מצליחה יותר הרבה מן הפרט? אבל עוד לא רכש לו העובד יחס משפחתי עמוק לקבוצתו. ואין פלא, כי צעירה היא הקבוצה וגם נמצאת בתוך סביבה מתנכרת. ולכן נכשלות הקבוצות הטובות – ומשתמר הקשר ההדדי במשפחה הגרועה ביותר.
ואין ברצוני להגיע, כי יש בכוח פעולה תרבותית נכונה לפתור את שאלת הקבוצה למעשה. אבל יחד עם זאת אין לכחד, כי מוסד של הסתדרות העובדים, אשר ימצאו בו חבר מורים ותלמידים החיים את חיי הצבור העובד ונמצאים בסביבתו ובתוכו – יוכל לעזור הרבה לברור מצב הקבוצה ושאלותיה המסובכות. המורים והתלמידים, אשר ימצאו במוסד הזה יעסקו בברור יסודות הקבוצה ואפשרויותיה, בהשענם על נסיונותיה בארץ ובחוץ לארץ על עיקרי המדע החברתי.
ועצם הבנת שנוי הערכים המונח ביסוד הקבוצה והבנת עמדתה בחברה הקיימת דורשת הרבה התעמקות ועיון. ברור שאלות הקבוצה במוסד תרבותי של פועלים, הנמצא בתוך משקיהם החקלאיים לצורותיהם השונות, מלבד העמדת הענין על אפניו, יביא בנו גם התעוררות חדשה, אותה ההתעוררות ההולכת עתה וכאילו מתמעטת. וברובה תהא ההתעוררות הבאה מתוך ריאליות החיים ובהירות המבט.

התנאים המיוחדים, שבהם הולכת ומתרחבת בארצנו ההתישבות העירונית העובדת, דורשים ברור מיוחד והבנה מיוחדת. מלבד השכלה יסודית בתנועת העבודה בחוץ-לארץ דרושה הסתכלות מדעית מיוחדת במצב הענינים כאן. והשאלות מרובות ותובעות פתרון. עמדת הפועל העירוני בארץ מסובכה ופרובלימטית.
הפועל העירוני בארץ, כחקלאי, יוצר לו צורות חברה שונות: לפנינו גדוד העבודה, קבוצים בינוניים וקטנים ופועלים בודדים. שונה קבוץ אחד מחברו בצורתו הכלכלית-חברתית, ובכל אחד מהם אתה נתקל בשאלותיו המיוחדות ובסבוכיו. ולפני המעמד העובד עולות שאלות: מהו ערך צורות החברה האלה בשביל ההתישבות, בשביל תנועת העבודה? מהי הפרספקטיבה של הפועל העירוני? מהי הדרך המוליכה לבצור מצבו של הפועל העירוני, בלי אשר יחדל להיות עובד? ועוד ועוד. ושאלת הקואופרציה העובדת כמוסד של העובדים טעונה וטעונה ברור ולמוד. ולבסוף, שאלת המעמדות. ההכרה המעמדית אינה יכולה להסתפק רק בהכרת מלחמת המעמדות במובנה הצר, כי בשביל להלחם דרושים כוחות, וכוחות נרכשים קודם כל על ידי ארגון עצמי. אבל הארגון הזה אין פרושו ארגון מפלגתי בלבד, אלא ארגון כוחות כלכליים, תרבותיים ומדיניים, שיגדילו את כוחו של המעמד.
מלבד השאלות הנאמרות לעיל, יש עוד להוסיף שאלות היחסים בין קבוץ לקבוץ, בין מושב לקבוצה, בין פועל עירוני לכפרי, בין היצרן ובין הצרכן, הפרטיים או הקבוציים, אשר בצבור העובדים – במלה אחת: השאלה על דבר יצירת חברת העובדים המורכבה והמאוחדה, הסולידרית מבפנים והחזקה כלפי חוץ. ועל כולם: עצם החיים – חיי אנוש – חיי העובד עם דרישותיו הנפשיות, חיי משפחתו וחנוך ילדיו, שאלת המשפחה בקבוץ והחנוך המשותף אלה הם גופי הלכות החיים, שהפועלים זקוקים לברורם ולהעמקתם.
כל עולה חדש יכול להעיד על פי עצמו על עצמת השפעתה של הארץ על השקפותיו. המציאות הארץ-ישראלית, בעיקר העובדת, מכניעה לפעמים שלא מדעת ברבוי גוניה, בחדושה הרב, במרצה ובעצמיותה, אבל עדיין משוללים אנו את המכשיר התרבותי, אשר יהא בכוחו להוציא לאור השמש את כל שפע הגונים האלה, כי רובי הדברים עודם סמויים מן העין ולא באו לידי גלוי במחשבה, בדבור ובעבודה מדעית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 − 3 =