גרשום שלום על המגן דוד

מגן דוד – ספרו של גרשום שלום

 

בדמיוני אני רואה לנגד עיני את  פרופסור גרשום שלום לוקח את הספר החדש ' מגן הדוד: תולדותיו של סמל'  לידיו ומלטף אותו ברוך. 'ספר יפה' היה אומר בהנאה גדולה. אוהב היה ספרים, דפוס,  כריכה, הערות שוליים.אני רואה אותו מתלהב

  • פניה! תראי מה  הוציאו כאן, איזה ספר יפיפה! תראי את האותיות ואת העיצוב. ממש תכשיט לספרייתי! בדמיוני  היתה פניה אשתו  ותלמידתו מחייכת , שהרי  ספר זה במהדורתו הנוכחית  היה חלומה .

אולם עתה הספר מונח בפנינו כספר מוקדש  לה, כספר זיכרון לו.

  • הספר על המגן דוד מבוסס על מסה  שכתב שלום לפני שנים  אך הוא  מועשר באופן מעמיק בתוספות שנמצאו בין תיקיו, במלומדות פילולוגית היסטורית הבלתי רגילה של העורכת  המדעית גלית  רוקם חזן שהוסיפה הערות שהצטברו במחקר  מאז והלבישה אותו בלבוש המתאים והנאמן, ובאיתורם ושחזורם של מראי מקום  של שלמה צוקר ובמסתה העמוקה של  שבא סלהוב. על כולם מנצח העורך של כתביו העבריים של שלום  אברהם שפירא שכתב לספר הקדמה  מאירת עינים.

 

בשנת  העצמאות הראשונה למדינת ישראל, כשהדגל ובלבו מגן דוד כחול התנוסס בגאווה על כל בית, כתב גרשום שלום מסה מופלאה על קורותיו של המגן דוד. כרגיל בעבודותיו של שלום זהו מסע מרגש בין ימי ההיסטוריה, בין  כתבי יד  נושנים ובין ספרים שהונחו בקצוות ארון הספרים היהודי.  בכל אלה הפליג למחוזות נפשו שלו ומעבר להם. על קצות האצבעות המדעיות הוא הלך, עקב ואפילו לא היסס לדרוך על כמה יבלות.

 

-האם אתה חושב שדיאלקטיקה למדתי  אצל הגל? שאל אותי, את תלמידו הבלתי מובהק והבור, כשפתח את לבו.

-לא אצל הגל  ולא אצל מארקס, דיאלקטיקה לימדה אותי ארץ ישראל. באתי אליה תמים והיא לימדה אותי שיעור קשה  במתחים ובסתירות.

כך  במסה זו המגן דוד המנצח בדגל המדינה הצעירה  מתברר  כשולי בהיסטוריה של הסמלים היהודיים , כחשוב בעימות ובהשלמה של היהודי  בעידן האמנציפציה וכטראגי וגורלי  כשהיה לצורתו של  הטלאי  הצהוב  בימי האפילה הגדולה.

שלום ביקש  בהכרעתו לעלות ארצה, בהכרעתו להיות ציוני להתנתק מהנתק של בית הוריו מהחיים היהודיים עמוקי השורש והתקווה. הוא קרא בהם  את האפולוגטיקה והשיגרה הבורגנית, את חלום ההתבוללות והסימביוזה היהודית גרמנית. המפעל הארץ ישראלי שקרא לו  היה מפעל ששאף להמיר רלבנטיות שטחית  באותנטיות אמיצה. אך כאן בתהליך בריאת נוף תבנית ארץ  המולדת גילה שלום דווקא את כל הסתירות, התהומות והסיכונים. זו היתה הדיאלקטיקה עמה התמודד בכל מחקריו והגיגיו, בכל דרכו כספרן, חוקר ויוצר גדול.

 

כפרויד הרושם בפנקסיו את רעידות הנפש ואת קרעיה, התובע כי הפנקס הרציונאלי יתמודד בהתמודדות דון קישוטית  עם ההדחקות והאיראציונליות, כך  ביקש שלום בחקירותיו  להתמודד מוסרית עם  משיחיות השקר, עם אימת  האין, עם מחלת הגולה.  דרך החשיפה ההיסטורית  המשוחררת  מאפולוגטיקה של יוצאי גיטאות המדחיקים, שוכחים, ומתחפשים הוא ביקש  לעשות למען בריאת תשתית ליצירה, ללידה מחדש ולאוטופיה מוסרית המתמודדת עם המציאות. הוא הבין יפה  את הסיכון המחושב של צעדיו ולא במקרה כינה את כל המפעל הציוני סיכון מחושב. הוא חשב  כי עצם המעבר לארץ ישראל, הקמת מפעל פוליטי, דיבור עברי אינם  עשייה מאגית  המוליכה אל המטרה. הוא היה מבקר חריף  של החברה המתהווה בארץ. לדעתו  כל מחלותיה של האפולוגטיקה היהודית ושל סמכותנות הדת מופיעים כאן בחומרה רבה. אך הפעם  לא כהדחקה אלא כזירה ממשית.

 

לפי  אמונתו  של שלום ההיסטוריה  אינה מובילה לשום כתובת כפי שצפה הגל ובנוסח אחר  מארקס אך כדי  להגיע  אל הזירה בה מוכרעות  שאלות היצירה והמוסר צריך לדעתו של שלום לחצות את ערפיליה של ההיסטוריה. בה הד הזיכרון, בה נרשמו רשימות  הצנזורה הפנימית, הקריאות וההחמצות, מפות  סמלים, חוקים ומרידות. בה נרשמו תנודות השפה וקרעי השתיקות. אך היא גם אוצרת  את  החלומות הגנוזים לעתיד. לכן יש לחקור בה אך לא להיתקע בה. היא המצע לאחריות אך רק המצע. אין לשקוע בכלאה.

ראייתו  זו  של שלום  לא רק שלא פגעה בעומק חקירותיו אלא תרמה להן גם רוחב וגם גובה רב.  היא העניקה לתלמידיו אפשרות  למרוד בו ולהסתגר במכמני הליריקה שהביא, באוצרות הפסיכולוגיה שחשף, בניסיון לשחרר את המחקר ההיסטורי מכובד האחריות המוסרית או מן העושר של השבילים הנפתחים על ידו ליצירה. רבים מתלמידיו ביקשו לבעוט בדיאלקטיקה של ניתוחיו ההיסטוריים או בנאיביות של הכרעותיו המוסריות .

 

'סמלים נולדים  מתוך הקרקע הפוריה של  הרגשת בני האדם. אם עולמו  של האדם בעל משמעות רוחנית  הוא בעיניו, ואם כל יחסו לעולם שסביבו נקבע על ידי תוכנה החי של משמעות זו, אך ורק אז מתגבשת משמעות זו ומתגלה בסמלים. מציאות  שאין בה מתח שאין בה 'כוונה ' בעיני המסתכל, אין בכוחה לדבר אליו בלשון סמלים. היא נשארת בחינת  הפקר, ללא הבעה וביטוי,ואין פלא שיש צורך  במתח גבוה מאוד כדי שריבוי העניינים  שבעולמו יתגבש בצורות פשוטות, בולטות ואחדותיות' כך פותח שלום את מסתו על המגן דוד.  הוא מודע לכך שהמסה נכתבת אחרי  תקופת השואה,  תקופת הסתר הפנים הגדולה בהיסטוריה היהודית.הוא היה מודע לכך כי  המסה נכתבת  אחרי מלחמת העצמאות  ששברה כלים ופתחה אפשרויות גנוזות  עוד בטרם גיבשה סמלים. חיפוש שורשיו של המגן דוד נעשית כאן מתוך ניסיון לא להיסחף  בזרמים  המולידים סמלי שווא המצעידים  המוני אדם לתהום של אבדן מוסרי, גם לא להינעל בכלא של ארכיטיפים פסיכולוגיים  המשחררים מעולה  של תבונה וממחויבות לעולם ולבני האדם.

חשוב היה  לשלום להודיע את חסרונותיו של המגן דוד כסמל יהודי ואת האופי הדיאלקטי  של חסרון זה שהיה ליתרון בגיבושו כסמל מדינת היהודים. הוא לא היה סמל פולחני דתי והיה סמל מזהה ברור.

 

פנינה ספרותית זו  שגובשה לספר רק מזכירה לנו כי טרם הוצאו לאור כל כתבי שלום וכי רבים מספריו אזלו מן השוק. זהו חוב רוחני עצום שחייבת החברה  הישראלית והעם היהודי לעצמם ויפה שעה אחת קודם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

seventeen + 19 =