הזכות לשיר ולספר , להתחיל מבראשית

שומר האש

קבלת שבת על יד המזח של עין גב.
הכנרת האם היא חלום או סיוט? על כך יש וויכוחים. איך הכנרת יכולה להיות סיוט ? לפני שגדל פה הירק והעצים סככו עליה בצל , הכנרת היתה שתולה במדבר והדבר הזה שיגע את החלוצים. כיצד לחיות במדבר על יד אגם כחול? כיצד לחבר את הקושי הגדול עם האידיליה ?
הוי כנרת שלי שרה המשוררת , 'הקוסמת האכזריה שהורגת את כל חתניה'. קרא לה ברל כצנלסון. המזח שהוקם על ידי חברי עין גב במו ידיהם כשהם סוחבים בידיהם אבנים בסיקול מן השדות למזח. אוחזים באבן בארבע קצוות עם שק ומעמיסים אותה על קורנית כדי לגלגל אותה ולערום אותה למזח. את כל זה הם עשו במטרה כדי לאלף את הים ואת קסמו לשתות לרוויה. כך שנבוא אחרי הרבה מאד שנים ונציין על ידו את קבלת השבת שלנו.. אך יורדת השבת. ואת מי שכחנו? את גורדון הזקן. הוא הביא עמן ניגון שבת. לה לה לה שרו אותו בעמק אך הוא היה ניגון ברסלבי שעשה שידוך עם עולם החלוצים.

זה עתה יצא ספר חדש על גורדון ומרטין בובר. ביקשתי מגורדון לחוות עליו דעה והוא אמר לי : אסור לאבד את הניגון. כשעדרתי לא התפלספתי אך כששרתי כן. על כן נפתח את קבלת השבת בניגונו של גורדון אך נצרף לו גם את הניגון של ברץ שאחר כך נקרא הניגון של הרצפלד. וזה בתקווה שאנו מתחברים בכל דור ודור.

ניגון גורדון
ניגון ברץ.

שומר האש. אילן וענת . הם חיברו מנגינה לעוד דמות מיוחדת אך נודעת פחות. המשורר זאב.
כאן אני צריך לספר לכם סיפור שאני מביא אותו מאוצר המשפחה שלי. הוא קשור לדודה האהובה שלי ימימה טשרנוביץ. היא תלמידת גימנסיה הרצליה מהכיתה בה נולד החוג הזקן שהחל את תנועת הנוער הישראלי הלומד , המחנות העולים. אך היא הלכה להיות גננת שם לימד אהרון זאב. הוא היה מחנך נפלא שחיבר שיר נגד מכבי לחנוכה( מכבי לא היתה סוציאליסטית מספיק בשבילו והוא ביקש כנראה להוכיח כי חנוכה היא של הפועלים) זה השיר אנו נושאים לפידים. האהבה בין דודתי לבין זאב פרחה. הדודה שלי היתה אשה שהרגש שלה לא הוסתר מעולם וכך היא הסתירה אותו הכי טוב.
אולם אהבתם נפסקה בלב שבור ולמה ?
זהו כבר סיפור שמגיע ממקום אחר.
צעיר אחד ביקש להביא מהפכה לעולם ומהפכה על עם ישראל יחד. זה היה בראשית המאה. המשטרה החשאית הרוסית מצאה אצלו בסידור רשימה של ציוד הכרחי כדי להפיל את משטרו של הצאר. היא כלאה אותו וכעבור שנה כששוחרר מבית כלאו הוא הגיע לארץ. מכיוון שהיה חלש ולא היה יכול לעדור כמו שצריך הביא עמו מצלמה. הוא צילם את החלוצים בנדודיו. באחד מטיוליו בצפון הותקף ומצלמתו כמעט נשדדה בגליל. הוא היה כנראה חבר של אנשי 'השומר'. הוא הוציא את אקדחו וירה. השודד נהרג. חבריו יעצו לו לחזור הביתה כדי שלא תשיג אותו יד נוקמי הדם. הוא שב לאירופה. מצא אשה ונולד להם ילד. קראו לו בן עמי. האבא השביע את המשורר זאב שעליו יהיה לאמץ את הילד. דודתי חששה מזה. הילד עלה עם אמא שלו. הדודה שלי התייתמה משני הוריה ולא חשה כי היא יכולה לקחת על עצמה מין עול כזה. בלב שבור היא הלכה להרחיב את הנפש בוינה.
כאן נכנס הדוד שלי לפעולה. חבר בהגנה הוא יצא לאימונים. רימון שניצרתו נפתחה הביאה אותו להחלטה להצמיד את ידו לקיר ושהרימון יתפוצץ לו ביד ועל ידי כך יציל את שאר חברי ההגנה שהתאמנו אתו. הוא נפצע קשה מאד. הוא הובא לוינה לטיפול בחשאי והדודה קיבלה על עצמה לטפל בגיבור. לא היה לו יד. לנו הוא היה טרומפלדור פרטי. אז נחזור לזאב שהיה ממורה לעורך דבר לילדים ולקצין חינוך ראשון של צה'ל. הוא הביא לנו את גלי צהל ואת השיר של ענת ואילן.הילד בן עמי פחטר היה ממפקדי ההגנה. מפקד שיירת יחיעם שעל שמו קם המושב בן עמי.

גורדון כתב לרחל את יודעת מה ההבדלים ביננו ? את על כל דבר אומרת לעזאזל ואני על כל דבר אומר מילא. אנו שני אנשים שונים אך כוכב לכוכב ככל שהם שונים הם מאירים זה לזה. במקום אחר הוא כותב לרחל את הר ואני ים. את גבוהה ומתפרצת ואני עמוק. ואכן רחל שהיתה אישה בעלת טמפרמנט, כשהגיעה לבית החולים בצפת החליטה לטייל בגליל העליון. היא אמרה על נוף ההרים הגלילי: זה הוא נוף מולדת אמיתי. זה היה הר נבו שלה. משם ראתה את הארץ הנכספת אך אליה לא באה. אולם לאחר שהיתה למשוררת ולאחר שהחלה לעבוד בדבר הגיעה לחדרה ברחוב בוגרשוב 5 בתל אביב. גורדון כבר לא היה ואחרי שכתבה שירים הרבה אמרה על חדרה : זהו הר נבו שלי כי משם רואים את הים.

בליל שבת נבראו דברים הכי מוזרים אולם נראה בעיני כי הדבר הכי מוזר שנברא בליל השבת הוא הגעגוע. הוא בנוי מחומרים משונים. שהרי הגעגוע הכי חשוב הוא הגעגוע אל העתיד. ובליל שבת מתגעגעים אל מה שיגיע. יצחק קצנלסון היה אחד המומחים בעניינים אלו. אחד השירים שכתב היה השיר רוח עצוב שעוסק בעניינים אלו. אך אל תחשבו שזה היה סוג השירים היחידי שכתב . הוא היה מומחה דווקא לשירי גן הילדים כשהידוע שבהם היה השיר חמש שנים עברו על דן שמשום מה הפך להיות חמש שנים עברו על מיכאל.

אולם השיר המפתיע ביותר שכתב המשורר שלימים נודע כמשורר של השואה כי כתב את השיר על העם היהודי שנהרג הוא השיר מה יפים הלילות בכנען ששידכו לו אנשי העלייה השנייה בצדק מנגינה ערבית. וזה כדי שאף אחד לא ידע שכתבה אותו נפש מתגעגעת בלודז' בפולין ב1906 כחלק ממחזה ילדים על יוסף ואחיו. לא הוא לא היה בארץ ישראל ולא ראה אותה עד אז אלא רק בגעגוע. וזהו שניתן להגיד בקבלת שבת געגועים שמחים וליל שבת מוצלח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 − eight =