ללא מטען
צרת היהודים החדשה לא נפלה כרעם ביום בהיר. דווקא משום כך קשה היה להבין מה קורה. בתחילה היה נדמה כי חוזרים אל הדפוס הישן של שנאה, דלות, רעב, שחיתות של ימי מלחמה, חוקי כלכלה והפרדה אנושית , גירושים, פוגרומים, זילות חיי אדם . היה נדמה כי יש כאן עוד פרק של לכלוך אנטישמי מגוחך אינטלקטואלי התופש דמיון המונים. לא היה ברור שלא מדובר כאן על עוד עונה איומה כפי שהתגלתה בעבר, במיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה ובימי השלטון הנאצי בגרמניה. השוני לא נחשף בגלל הדמיון המוגבל ובגלל הכלים הרעיוניים אותם נשאו היהודים איש למפלגתו, איש להשקפת עולמו, איש לערכים ששמר לעת מצוקה אחרון. אפילו המילים הקשות והשאלות התיאולוגיות נוסחו כבר קודם. כבר דובר על הסכנה לעם היהודי על הצורך הדחוף בהגירה, במהפכה, על השואה וטיבה של ההיסטוריה. על היכולת של הציונות לפתור או על הסתערות הסוציאליזם. הרי הסיוט והרצח לא היו חדשים . הם מלאו את הנפש עד תום. אפילו המילה שואה שהיום נראית לנו מכוונת אל אותו רצח מתוכנן, המשתמש בטכנולוגיה המודרנית של השקר והמוות, הבלתי נלאה והשיטתי הנתון בידי אימפריה השולטת על מיליוני יהודים, כבר היתה בשימוש והתכוונה לאותו רצח המוני שהתקיים בתנאים של מלחמת אזרחים וקרבות בין צדדים לאחר מלחמת עולם.
'ללא מטען' הגדיר השבוי הנתון במחנה עבודה לוינס את עולמו של הנתון במחנה כפייה. אין בית , אין אינטרסים, אין חפצים, אין תכניות. הכל מרוכז בהוויה דלה, במלחמת שרידות יומיומית. מצד שני החלל הריק שנוצר מחולל אינטרס מרוכז במה שקורה בעולם, בתנועות הצבא, בשיקולי מדיניות. הוא עוסק בתרבות שהתמוטטה, בחלומות הרחוקים, בכל מה שנמצא מעבר. בגיטו הוויה זו של 'ללא מטען' הוחרפה. מצד אחד הרעב הזוחל והמגיפות, הרצח היומיומי, אי היציבות הטוטאלית, גילוי של אופקים בלתי ידועים של הרשע האנושי והקטנות האלימה של סוכניו ומשתפי הפעולה עמו שיהיו לקרבנותיו בעתיד הקרוב. מצד שני תגובות של יחד מתארגן לעזרה, לוועדי בית, לחלוקת מרק דל להמונים ולחיי תרבות ויצירה. ספרים מתגוללים ברחוב יחד עם חפצים למכירה כדי לזכות בפת לחם אך קוראים באינטנסיביות, עושים תיאטרון, מארגנים ערבי זיכרון לגדולי רוח יהודיים, כותבים ספרות ומלמדים. מנסים לרשום את הזוועה ואת גילויי ההתנגדות מחפשים קשר אל העולם והעולם היהודי. היוצרים מגלים דחף עצום, פורצים כוחות יצירה עצומים כי יש קהל רעב המנסה לשמור על צלם. מחפש נתיב להשארות הנפש. מתוך תפישה המתבהרת והולכת כי הנאצים לא ינצחו והיהודים באירופה לא יחיו. ידיעות אלו מעמיקות את התודעה כי היהודים בארץ ישראל ובארצות הברית יישארו עם הסיפור ועל כן יש לשרוד כמרד, למרוד כדי שיוותר סיפור נגדי שיאיר את האסון הכולל, קינה שבפעולה תיצור מוקד וכיוון לימים יבואו.