למקומן של קבוצות שיתופיות

כשפותחים עיתונים רואים הרבה ידיעות קשות אך מסקרנות : הן מבטיחות מוות ושרירות, כוח ושלטון,הן אוהבות להראות את מפלת הטובים ולפתח את הרחמים העצמיים. מצד שני חושפים העיתונים פרסומות המרמזות על כך שהעולם כולו יפה וטוב, אסתטי ומלא הבטחות. הוא קורא לך לצרוך ולהירדם. לשקוע בהיפנוזה צרכנית. בשני הצדדים הללו של המטבע יש זיוף. הם זורקים אותנו לתפישה כי אם האנושות תתקדם היא תתקדם בלי רצונה, בלי חוש הביקורת שלה ובלי שאיפתה המעוגנת בלב של הרצון לקדם את פני החברה. אין להניח כי מהלך האנושות יהיה נטול היסטוריה במובן הרע של המלה: משברים, נפילות, עייפות, ניסיונות להפעלת שררה מיותרת, ניתוקים ובדידות. היכולת לעמוד במשברים ולהיאבק על כך שהיסטוריה תהיה זירה של קידמה תלויה במאמצים ובניסיונות של יחידים וקבוצות שיוכלו לגבש רצונם של הרבים לשנות איכותית את פני החברה בכיוון מצרף קבוצות ואנשים לתהליכים של קבלת אחריות ומימוש זכויות. תהליך זה של התעוררות חיוני. רק הוא יוכל להגביר מודעות ליכולת להיחלץ מרשע , לאמונה באלטרנטיבות מפעילות. לתהליך כזה ניתן להתקדם לא רק בהכרעות מאקרו של מדינה ורגולציה כלכלית מקומית ועולמית. הכרעות מסוג זה אמנם מקיפות גושים גדולים של אנשים אך מטבע הדברים הם תהליכים המעמיקים את ההיררכיות האנושיות ונוטים להסתלף ולהתעוות בהדגשת האלמוניות והסלבריטאות, במשחקי כוח ומלחמה. תהליכים של תיקון חברתי הבאים מלמעלה מחייבים צמיחה של יחידים וקבוצות מלמטה. יחסים ויצירה משותפת של קבוצות מלבד ערכם העצמי, משמשים מטאפורה ומקור השראה לדרכי כינון החברה הרחבה אליה מתכוונים להתקדם. קבוצות כאלה מהוות מעבדה החושפת בעיות ומתמודדת וגם קבוצת איכות המשמשת מודל. יש בהן הד ליצירת היחידים ,למימוש יכולת הדיאלוג אנושי בין הקרובים ולהדגשת האחריות לרחוקים . קבוצות כאלה מעלות את איכות החיים הציבוריים. מגלות אחריות הדדית המבוססת על תפישה כוללת, רוחנית שבמרכזה עומד אדם השואף ומתמודד על אחריותו גם כלפי התרבות אך בעיקר כלפי האנשים החיים . לעלייה של החברה הרחבה עם צמיחת קבוצות כאלה אני חותר אך אינני יכול להיות לה לחזאי.

אינני בונה את תפישתי על חזאות. אני רואה היום כוחות סותרים המתגוששים ומושכים לכיוונים שונים. אני רואה בחרדה גדולה תהליכים חברתיים ותרבותיים רבי עוצמה בחברה הישראלית ובמדינת ישראל המגלים כוחות של כבידה המושכים למטה. אך אני רואה גם צמיחה של תהייה בריאה, התנסות מחודשת, לימוד המביא לידי מעשה ותמיהה ערנית. אני מגלה געגוע לשבירת מחיצות . רצון לממש אחריות. יש בכל אלה גם סכנות אך בעיקר פתיחת דרך, סיכון מחושב לקראת גיבוש של איכויות תרבות וחברה חדשות. הרבה ניסיונות כאלה התקיימו בעבר כאן בארץ בתנאי מחסור דרמטי, במצבים של חוסר אונים פוליטי וכלכלי, כל זה בתקופת היישוב. טרם למדנו איך הופכים תהליך כזה של מעטים לתהליך מעצב חברת המונית הרוויה קרבות על עושר, שלטון.חברה של מדינה הפועלת בתנאים של גלובליזציה. אני חולם להתגבר על תפישה הרואה את החברה רק כמיילדת והמגינה על המדינה. אני מבקש לראות את המדינה הדמוקרטית כזירה המעוררת את היצירה החברתית ואת הביקורת על שימוש יתר בכוח כלכלי או צבאי. כמאפשרת התהוות של חברות, קהילות, תנועות, לומדות ומתנסות בצורות מגוונות תוך מימוש מתמיד של אחריות כלפי חבריהן וכלפי סביבתן. קבוצות כאלה יכולות לצמוח מנקודות מוצא שונות אך אחריותן מתממשת באופן דמוקרטי. הדמוקרטיה מהווה נקודת מוצא ודרך ביקורתית לבדיקת היחסים הבינאישיים שלהם ורשת ביטחון המגינה עליהן מפני הפיכה לבועה מתנכרת או לאגרוף משתלט. קבוצות ותנועות שיתופיות המבקשות חיי דו-שיח ועושר תרבותי, השראה מגוונת והתייצבות בפני מצבו של האדם והחברה האנושית. שלום פנימי וחיצוני מחויבות לעשייה בחברה, להגברת היצירה, לגילוי האחריות כלפי העבודה וכלפי הטבע . הגברת עוצמתן ופיזורן של חברות אלו בחברה ובכלכלה, בעם היהודי ובישראל על כל אזרחיה הוא החזון אליו אני נושא את לבי. .

יש לעודד הקמת קבוצות המתנסות בחיים משותפים ברמות מגוונות של שיתוף תוך הקפדה על חירות ובחירה. קבוצות רגישות לסביבתן ומממשות כאן ועכשיו את אחריותן החברתית .מפוזרות במגזרי החברה השונים. מנהלות ביניהן יחסים של פתיחות ומודעות לשונותן ומחפשות את המשותף היכול להשפיע על המרקם החברתי הרחב.

לאן נגיע בעוד עשרים שנה? ראיתי גרפיטי בתל אביב בו רואים את הרצל אומר: לא רוצים ? לא צריך. אני פועל מתוך הנחה שלמרות מערכת הנתונים הנראית כה קשוחה יש לרצות. ואם רבים ירצו ויאמינו נתקדם לארץ נקייה קצת יותר, לקידום של שלום בין בני האדם ולשלום בין האדם לבין הטבע.ליכולת תרבותית גבוהה יותר , לקידום האישה, לגילוי מעמקים ופסגות חדשים לרוח האדם ולעשייתו. לרגעים של שמחת אמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 − 8 =