נידונה לחיים אביהו רונן על חייקה קלינגר

נידונה לחיים

כשקראתי לראשונה את כתב היד של ספרו של אביהו רונן הייתי נרעש. התגלה לי הר געש בלתי נכבה. ערוצי הלבה היו הסיפור האישי של בן קיבוץ הנושא מטען גנטי של רומנטיקה מהפכנית שתועל למחקר מקיף וזהיר של השואה; יומנה של אמו של רונן חייקה קלינגר חברת השומר הצעיר שפעלה בתנועה בימי השואה בטרם התפזר הלילה והערפל מעל לחורבן הגדול. זוהי עדות קשה בלתי מצונזרת שחלקים ממנה פורסמו בעבר. אביהו רונן מלווה את היומן בראיונות על אמא שלו שקיים בין חבריה ששרדו את הימים הנוראים ההם. ערוץ אחר ללבה הזו הוא מחקרו המקיף והקפדני של רונן המתבונן על ההתרחשויות עליהן מספרת אמא שלו מזווית הראייה של המסמכים ההיסטוריים.

כשקראתי את כתב היד בגירסתו הראשונה לא ידעתי אם הערוצים השונים יוכלו להתלכד. חשתי שאפילו אם ייכשל המאמץ הזה הדברים הם כל כך מיוחדים שיש לפרסם את הספר. עתה משיצא לאור וקראתיו אחרי כל חבלי הלידה והעריכה ההתרגשות גברה. זהו ספר נוקב, אוהב, קשה ומטלטל המשלב נפלא את ערוציו והופך אותם למסמך מכונן.

אביהו רונן בן קיבוץ העוגן החליט בנעוריו לטלטל משמאל את החברה והקיבוץ. חבורת בני קיבוץ וחניכי תנועה הקימו את קיבוץ 'כרם שלום' ברוח השמאל החדש. זו היתה קבוצה מתמרדת ואוטופית שהתייאשה מהפרוייקט שלה ואנשיה התפזרו לכל רוח. היא אתגרה ואפילו איימה רומנטית על הממסד התנועתי. הקבוצה התפזרה. אביהו רונן פנה למחקר היסטורי. הרבה ממנו הוקדש לאיזור זגלמביה בפולין , איזור בו פעלה אמא שלו כאשה צעירה.

חייקה קלינגר אמו של אביהו התאבדה. האם הלכה בעקבותיהם של פרימו לוי ופאול צלן שלא יכלו לשאת את העומס של התקופות הנוראות שחיו ואת הבידוד שהן כפו עליהם מאוחר יותר ? חייקה קלינגר נתקפה בדיכאונות לאחר לידה. היא אושפזה . אחרי ששבה הביתה ערב אשפוזה מחדש העדיפה למות. כיצד השפיעו על הכרעתה הדי התקופה האיומה בה חיה בנעוריה ? איננו יודעים. יומנה הקשה יכול היה אולי להצביע על כיוון . חייקה קלינגר שלא צנזרה דבר ביומנה כן עשתה זאת בתקופות מאוחרות כשהתייצבה מול האתגר של בניין מחודש של חיים.

החוקר ההיסטורי של השואה הבוחן את התהליכים והאירועים יכול להצביע על כך שנתיבי המוות היו ללא מוצא. שכל הכרעה היתה מלכודת. אולם הקורא את העדויות של אנשי תנועת הנוער ושל רבים אחרים מתרשם מצד אחד מהריאליזם של אנשי תנועת הנוער, 'העורבים' כמו שקוראת להם חייקה ומצד שני מהאקטיביזם שלהם המסרב לפאטאליזם . הם ראו בבירור את נחישותם של הגרמנים לרצוח ולא הקשיבו לנבואות הנחמה שפיזרו תמימים ובוגדים. יחד עם זה בכל רגע ביקשו לגלות ערוצי בחירה ואחריות. כל צעד שנראה כאפשרי להכרעה לווה בוויכוח על הראוי. האם ללכת לפרטיזנים או לארגן את הקהילה למרד כשהיא מבקשת דרכי מילוט ושיתוף פעולה, האם לקבל את עמדתם של אנשי היודנראט כי עבודת היהודים היא שתשכנע את הנאצים לא לבצע את זממם, או להיענות לתביעת מנהיגי הארץ שביקשו מהם לשרוד. במחשבתם האקטיבית הם הבליטו גם את הקשר אל הציונות אך גם את הביקורת על היישוב היהודי בארץ שגילה הרבה מהחולשות שהתגלו בכל העם היהודי של אותם ימים.

שיפוטם העצמי עמעם לעתים את יכולתם להעריך את המשמעות שתקבל דרכם על ידי ממשיכיהם שיאחזו בהם למרות אי יכולתם לייצג את הכלל או לנצח.

למקום פעילותה של חייקה הגיעה הידיעה שהחלו להגיע לפולין פספורטים של מדינות דרום אמריקה שהבטיחו דרך הצלה. בעליהם יוכלו להגיע למחנות של אזרחי חוץ שהיו מיועדים להחלפת שבויים. הוויכוח על השימוש בדרכונים היה גדול. הממסד תבע להשתמש בהם כדי להינצל . אנשי תנועת הנוער החליטו לא לראות בהצלה דרך לרבים ולעמוד על רעיון המרד. הם החליטו להסתפק בשליחת כמה שליחים מתוכם שיצאו בעזרת הפספורטים ויעידו ברחבי העולם על המתרחש בארצות המוות. חייקה עצמה נבחרה היא 'נידונה לחיים' . כרבים ממנהיגי תנועת הנוער היא סירבה לעזוב וביקשה להיות עם חבריה עד הסוף. היא האמינה בצורך למרוד. וחייקה לא יצאה לשליחות ה'נידונים לחיים'. אולם 34 בעלי הפספורטים שיצאו לחירות נידונו למוות ולא לחיים. הם נרצחו על ידי הגרמנים. שוב התבררה המלכודת.

כלל ההחלטות והצעדים שננקטו על ידי אנשי תנועות הנוער לא הצילו ולא גרמו למרד הנכסף. הדרך היתה ללא מוצא. חייקה וחבריה נתפשו על ידי הנאצים עונו קשות. מצאו עצמם עם יהודים שנכנעו לגורלם לא תמיד תוך שמירה על כבודם ונרצחו . חייקה היתה בין היחידים ששרדו. היא מצאה עצמה נידונה לחיים. היא הבינה כי הדבר מחייב אותה להעיד . לספר מה אירע. במקום מחבואה בדרך ארצה היא כתבה את האירועים והתחושה עוד בטרם עלה המסך.

היומן הכל כך אישי של חייקה מבטא את רצונם של החלוצים לא רק להכריע אלא גם להבין את ההתרחשויות שנראו באופק הרחב . ההשוואה בין מה שהצליחו לגלות בשיחות הנפש ביניהם, לבין המתגלה במסמכים ההיסטוריים שונים והעדויות מרשימה ביותר בדיוקה .

הקורא את הספר 'נידונה לחיים' תוהה כיצד זה פקעת החלטות, תהום אסונות ייאוש ואימה יכולים להפוך אישה צעירה לנידונה לחיים. אך לא פחות תוהה למחויבות שגילתה כלפי מעשה העדות הסוערת, הגלויה הנושאת כתב האשמה וקינה מתמשכת.

אביהו רונן שכתב שנים את הספר המיוחד הזה לא רק שסגר עמו את המעגל שנפתח על ידי אמו והעניק לבני משפחתו ולשרידי התקופה הנוראה ההיא ראייה רחבה ומעוררת השראה. הוא העניק לנו אוצר שנקווה שיעבור בין הדורות ויטלטל אותם ואף יהיה לקאנון מאתגר דווקא משום שנכתב בפרץ רוח של הנתבעים בעדותם.

מוקי צור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

one × 5 =