נלבישך שלמת בטון ומלט

הפנייה  של  הפקולטה לחקלאות  לדבר  באירוע זה של הענקת תארים   הפתיעה  אותי  אך גם  ריגשה  אותי. חברי בקיבוץ  יודעים עד  כמה  סיפורי  הוא  סיפור  של  חקלאי  נכשל. עד  כמה  החינוך,  העסקנות והמחקר ההיסטורי  סחפו  אותי  ממה שראיתי  כייעוד וכשאיפה אישית שלי:  להיות  חקלאי.  דווקא משום כך  היתה לי  היוהרה לקבל  בשמחה  את ההזמנה הזו לדבר בפניכם בוגרים יקרים. לא  יכולתי לוותר . אני משוכנע   כי  כל מי  שיושב  פה ולמד חקלאות  הצליח יותר ממני לממש  את חלומו.  ובמה  אני מצדיק  את  עצמי? בכך   שבעולם    רבים הם  העוסקים  בחקר לא  כביטוי להישגיהם  אלא  כתפילה  אישית ואולי גם כאתגר לעתיד.

 

קבלו איפוא את  דברי  ברוח זאת.

 

נתן  אלתרמן כתב  את השיר  הפטריוטי 'שיר בקר' ובו השורה 'נלבישך שלמת  בטון ומלט.' לרבים  זהו סיוט המבטא חוסר רגישות . זוהי  קריאה  הסותרת שורה  אחרת של השיר 'ונפרוש לך  מרבדי גנים'.  המתח האקטואלי הזה  בין שורות השיר מזכיר לנו את  המתח בין אלו המתגעגעים לקצת  בטון שייתן להם בית  לבין אלו  החוששים לשטחים  הירוקים הנכבשים ללא  הרף. אין זה  הזוי כלל למצוא שתי קבוצות מפגינים יחד  בעד שיכון  להמונים ובעד  הבטחת  שטחים ירוקים ופתוחים.

 

בתולדות המחשבה  האנושית  היתה חבורה  שקראה לעצמה בשם   'הכלכלנים'. לחבורה  זו  היתה הזכות (או  אולי היומרה)  לשחרר  את הכלכלה   מהדיסציפלינה  של  ההגות הפילוסופית ולבקש  מודלים  משלה.   קראו לה הפיסיוקרטיים. הם פעלו  במאה  השמונה עשרה בצרפת. הם  האמינו  כי  החקלאות ולא  הכסף מהווה את  המרכז לפעילות  האנושית. שעל פיה  נמדד העושר  האמיתי. היא  ביקשה להעמיד  את המיסוי והשיטה  הכספית    על בסיס העבודה  והקרקע. מהניתוח  שלה  שבפעם הראשונה  השתמש  במודלים  מתמטיים החל המחקר  הכלכלי המודרני. מאדם  סמית  עד  קארל מרכס.

 

לתיאוריות  כלכליות  יש תכונה  להפוך  מהר  מאד  לאתוס ולמיתוס. שימו לב  איך בשנים  האחרונות  הפכה  הכלכלה של התעשייה  הדיגיטאלית לפולחן ולדוגמה המארגנת   מאמינים ותוכלו להבין  כיצד היה המרכסיזם ממדע לפולחן . גורל  דומה  פקד  את  הפיסיוקרטיים. התיאוריה  על השפעתה  של  החקלאות ועבודת השדה השפיעה  על משוררים , על מטיפי מוסר, על פוליטיקאים  ועל חבורות  לראות  בעיסוק  החקלאי יותר  מאשר מאמצעי  קיום. יש  אומרים שאפילו השפיעה  על תחייתו של החליל.

 

כך קרה גם בעם  היהודי. רבים  מבניו  החלו לקרוא את התנ'ך כספר  בעל אופי אגררי. הכפר  היה למושא  הערצה. התקווה  לשיקומו של  העם  היהודי היה  קשור  ביכולת שלו לפנות  לעבודה  החקלאית. מסביב  רעיונות  הללו  גם צמחה  הביקורת  על היהודים שאינם  עוסקים  בחקלאות ולכן הם נדחפים לעסקי רוח תלושים ולעסקי פיננסים מפוקפקים.  אקרא  בפניכם  כמה  שורות  משירו של  מנשה  בן  סלימאן מנשה מעתוק  שהרבאני ממנהיגי יהדות עיראק  שפעל בסוף המאה  התשע  עשרה ובראשית  המאה  העשרים . הוא  כותב

 

 

 

מה  טוב הוא מנת הרועים

האיכרים והזורעים

גם אם הם  נדים ונעים

בכל זאת  לבם שמח.

 

… הם עובדים אדמתם ברון

ורועים צאנם בשרון

ומשוררים הם בגרון

לאל  ולבם שמח…

 

 

מה  רע מנת יושבי  ערים

כי בכבלי צר סגורים

יחד  עשירים וחורים

תמיד  אין לבם שמח.

 

חיים הם חיי הבל

אשר הם חיים  בתבל

וכינור  נעים עם  נבל

את לבם לא ישמח.

 

שירה  זאת  מבטאת  את  הניסיון  היהודי בכל העולם לטפח חקלאות  מקומית.  לאו דווקא בארץ ישראל.  אלא ברוסיה ובעיראק, בבסרביה ובלוב בארצות הברית ומרוקו. החקלאות  היהודית היא  סיפור גדול  שחשוב  לזכור  אותו.  ראשיתה  של  החקלאות העברית בארץ קשור  עם מסורות חקלאיות ערביות שצמחו בארץ, בפלאח וברועה ובחקלאות  הטמפלרית אך הוא  גם קשור בתהליך  קיבוץ הגלויות של  המסורת  החקלאית  היהודית בעולם.

 

בחזון  הציוני, גם זה  שהתרכז ביפו ובחיפה, שעמד על חידושה  של ירושלים עמדה  החקלאות  במרכז רעיון הקידמה.. גם  תהליך האורבניזציה  של  הכפרים הערבים לפני  מלחמת 1948 לא חזה אפשרות של ריכוז  אורבני כה גדול כפי שאנו  רואים שמתהווה  בימים אלה.. לא רבים  יכולים היו  לתאר לעצמם כי  הארץ  מתקדמת  ליצירת עיר ענק בין נהריה אשקלון וירושלים.לא חשבנו  שנגיע לימים בהם שיווי  המשקל  בין העיר  לכפר יהיה  לאתגר  כל כך דרמטי.

 

ב1913 הוצע להקים  אוניברסיטה  עברית בארץ ישראל. היא  היתה  מיועדת  במיוחד  לסטודנטים שהודחו מהאוניברסיטאות  בעולם בגלל  יהדותם. בארץ  התפתח  וויכוח  האם הלימודים באוניברסיטה  לא יחבלו  במאמץ המהפכני לשוב  אל העבודה ולעבודה  החקלאית  במיוחד.  מי שהפתיע היה אהרון דוד  גורדון האיש  שהעמיד  את העבודה  החקלאית  במרכז החזון  לתיקון האדם.  הכל ציפו  שהוא  יתנגד  לרעיון  הלימודים  האוניברסיטאים אך  הוא הפתיע.  הוא  היה   בעד  הקמת

האוניברסיטה . הוא  כתב  שאינו  אוהב את העירונים שהולכים  לכפר כדי לנוח ואת הכפריים המתבטלים בדלותם בפני העיר.  הוא מבקש ליצור  מציאות שונה. לא  עיר ולא  כפר.  כפר שלא מושתת על בורות ועיר  שלא מבוססת  על  ניתוק  מהטבע.  הוא  העמיד  בתורתו  אתגר חשוב כיצד לבנות חברה  אנושית חכמה אך מחוברת לטבע.  כיצד להפוך את  החקלאות לא  רק למקור  של מזון ושרידות  אנושית  אלא לאורח חיים  המקדם את העולם  אקולוגית.  אתגר זה  עומד   היום  בפנינו.  הוא  מחייב  שיתוף של מדע  עם חזון, לימוד והתנסות.  העמקת הקשר  בין  החקלאות לבין  התיקון  החברתי.  אין זה  סוד  שבכפר  המתגונן  על חייו נוצרה מסורת  ארוכת  שנים של  שמרנות  והתנגדות  לניסוי החברתי.  היה  בו משהו המתבצר ובונה  מסביבו חומה  של  שקיעה   ורכילות.  כאן בארץ נוצרה  גם מסורת  אלטרנטיבית. של חשיבה המבוססת  על  הצורך  העמוק  בחידוש  חברתי ותיקון הנעזר בצימאון  לעבודה החקלאית ואחריות לטבע.

 

כך נולד חינוך  המלמד  את  התלמידים לקרוא  את השדה. כבר בכיתה א' למדו תלמידי  ארץ ישראל  לא  רק את האותיות  אלא  את  קריאת השמות  לצמחים בשדה  הקרוב. התחנכו לא  רק על המתמיד בקריאת  הספרים אלא  על עובד  האדמה.

 

אחת  התכונות  שליוו את   העשייה  החקלאית  החדשה  בארץ  היתה   שיתוף  הפעולה  בין המדע והעבודה.  אין זה  דבר מובן מאליו.  לעתים קרובות  המדע  בונה  עצמו  כניתוק מגע והתנשאות  מהעבודה. מצד  אחר  היה  הפועל  החקלאי שרוי בעולם שמרן. הוא לא  ביקש  ללמוד ואפילו כעס  על  המרחק  בינו לבין הדעת המתנשאת.  מצד  שני  רבים היו  אנשי  המדע  החקלאי בארץ שחשו מחויבות לעולם העבודה,  בערך  כמו שאני  חש ברגעים אלו.  הם הרגישו  כי חבריהם עובדים בשדה והם  חיים במעבדה ובחלקה  הניסיונית  . הם חשו  מחויבות  כלפי  הפועל  החקלאי.

חנה מייזל מנהיגת מהפכת הנשים בחקלאות, המורה  של חוות העלמות  בכנרת הגיעה  ארצה  עם  דוקטורט בחקלאות משויצריה. היא  הגיעה  ארצה  כמהפכנית ועל  כן לא  גילתה שהיא דוקטור. אך כשהכינה ארגז לגידול ירקות  הכל ידעו שהיא  דוקטור. חשוב להדגיש כי המהפכה  הפמיניסטית בארץ החלה  בחקלאות וזה  לא  אופייני בכלל לתולדות  הפמיניזם בעולם.

 

אני מבקש לספר לכם  על חבר דגניה א'.  הוא עלה  כילד   קטן מסוריה ומצא  עצמו מתנתק  מלימודים  כי נחשף  לשמחת מעורבותו  בעולם  העבודה  בקיבוץ. בשלב  מסויים הוא נשלח ללמוד למדוד  קרקע בטכניון.  המורה  שלו הבין מיד  כי אין לו רקע מספיק כדי לעמוד  באתגר. שיכולתו ללמוד את מדידת הקרקע  בכיתה  תהיה  מוגבלת. על כן  הוא מסר  פתק לסדרן העבודה  בדגניה  כי  הוא לא  חושב  שהצעיר יוכל ללמוד     למדוד  קרקע בכיתה. אך בגלל מחויבותו של הפרופסור לעבודה   החקלאית  בקבוצה  הוא  הציע   להגיע לדגניה  וללמד את תלמידו חינם כיצד מודדים קרקע בשדה  הפתוח וכך גם עשה.  הוא ביטא  את  מחויבותו  המוסרית.

מחויבותו של  איש  המדע כלפי הפועל החקלאי היתה צד  אחד  של  המטבע  הצד  השני  היתה  הבנתו של  הפועל  החקלאי שעליו להיות פתוח אל ממצאי המדע. להיות שותף בעבודת  המחקר. לכתוב יומני הסתכלות , לדווח למומחה, להקשיב לו אך לא  להיכנע לו. להתבונן לא רק בספרי  המדע אלא  גם בהתנסותו של  החקלאי השכן. ברל כצנלסון  מנהיג  הפועלים בארץ  היה  ידוע בסיוריו  בשדותיהם של  החקלאים  הערבים ובמיוחד  בחלקות  גן הירק שלהם. הוא  היה  האיש  שהמציא  את המושג הכל כך חשוב ואקטואלי 'תבונת  כפיים' שתוכנו  היה  האתגר  לשלב ידע עם עבודה. דומה  כי ברית זו בין המדע לעבודה   היתה  התשתית לפיתוחה  של  החקלאות בארץ.

 

ברית זו    הכרחית  כדי  לאפשר  התמודדות   אמיתית  עם  אתגרי הזמן הזה. כיצד להבטיח אוכל לרעבים, שרידות  במצבים היסטוריים קריטיים, כיצד לטפח  אחריות  אקולוגית,  כיצד  לעצב צורות  חיים שיבטיחו  אנושיות ענווה ואחראית. כיצד החקלאות יכולה  לטפח שורשיות במקום ופתיחות לאופקים רחבים.

כיצד  נבטיח כי שלמת  הבטון לא תחנוק  אותנו ומרבד  הפרחים לא  יותיר  אותנו  יתומים מבית זהו אתגר גדול.

 

אתם היוצאים  להרפתקאה זו אולי תוכלו למשימה הזו יותר  טוב  מאשר  בני דורי.

דברים בטקס  הענקת  תעודות לבוגרי הפקולטה לחקלאות ברחובות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

14 − twelve =