כריכיה

 

ספרים היו פרק חשוב בחיי  הקיבוץ. בספרים  החברים  הפליגו בדמיונם  מהיחד הלוהט, בספרים  שבו  לשפת אמם ובספרים ערכו את מהפכת  העברית. לספרייה הביאו ספרים  כרוכים בפאר  כריכות מן הבית  שנהרס.

אך הספרים  התבלו.

הכריכייה  הצילה  את הספרים  מאבדון. גוזרים את  הדפים בגיליוטינה, תופרים אותם , מדביקים ומכניסים  אותם   למכבש. אז  הם שבים אל  הספרייה מכובדים אך כריכתם  צנועה  יותר. כיאות לחלוצים.  הספרים אוהבים את  קוראיהם.

בכריכיה  עבדה  אורטרוד פינר בת זוגו  של חנניה פינר  הצייר.  הוא  עיטר לא  מעט מהספרים שהיא  כרכה בציוריו  המאופקים.

 

מתפרה

 

התופרות הן  שתפרו את  הבגדים  בקיבוץ. גזרת  בגדי  העבודה,  בגדי תינוקות, חזיות ווילונות. גם חולצות  שבת. גזרו חיתולים ותפרו מפות שולחן.   הן השלימו  כפתורים. התמחו בטלאים. אחריות מיוחדת  היתה לתיקון הגרביים. במלאכה זו זה  שותפו חברים  גם באסיפת  החברים. המחסנאיות  קנו בדים, בגדים מוכנים  על פי תקציב נזירי שהוענק להם  על ידי  הקיבוץ. המחסן היה מחולק למחסן בוגרים ולמחסן ילדים.

אחרי  הרבה שנים תפרו במתפרה בגדי  כלות נהדרים.

 

 

מחסן  בגדים

האחריות על בגדי החיים בעין גב  היתה בידי מחסן הבגדים הקיבוצי. כל בגד  סומן  במספר שזיהה של מי הבגד. אך זה  כבר  קרה  אחרי ששיטת  מחסן הבגדים  המשותף עבר שינוי : מבגדים משותפים שחולקו מדי  שבוע על בסיס  שוויוני בין  החברים  החלו לרקום על  הבגדים מספרים שזיהו  של מי  הבגד. אך גם  עם השינוי לא  בוטל הנוהג כי  המצטרפים לקיבוץ , העולים  ארצה לקיבוץ היו חייבים למסור  למחסן  הבגדים את  כל  הציוד  שהביאו  עמם.

כך הגיע לקיבוץ הארגז שנשלח על ידי משפחת  בלום בעלת חנות גדולה בגרמניה ובו  מאה חולצות.

מחסן הבגדים עבר גלגולים רבים. מהקצבה שנתית של  בגדים לחברים עד הפרטת הבגדים אולם תמיד  המחסנאיות זיהו את מספרם של כל החברים.