אסונו של דון קישוט אינו דמיונו אלא סנשו פנסה
שני חטאים עיקריים חטא האדם ומתוכם נגזרים כל השאר : קוצר רוח ועצלות. מחמת קוצר רוח גורש מגן עדן, מחמת עצלות אינו חוזר.
הרגע המתמיד בהתפתחות האדם נמשך תמיד. צודקות איפוא התנועות הרוחניות המהפכניות המכריזות כי כל מה שקדם להם אינו אלא אין ואפס : שהרי עדיין לא קרה כלום.
תולדות האדם הן הרגע שבין שתי פסיעותיו של הנודד.
יש מטרה, אך אין דרך, מה שאנחנו קוראים דרך הוא היסוס.
אי כשרותה של המטרה עשוייה להסיח את הדעת מאי כשרותו של האמצעי.
המאמין אינו יכול לחוות ניסים. אין רואים כוכבים לאור היום.
העורבים טוענים כי עורב אחד דיו להחריב את השמיים. אלא שהדבר אינו מוכיח כלום נגד השמיים, כי השמים פירושם ממש זה : אי אפשרותם של העורבים.
פלוני נדהם כמה קל לו ללכת בדרך הנצח. בעצם היה דוהר במורד הדרך.
איני מכיר את התוכן. אין לי מפתח. איני מאמין בשמועות. כל זה מובן, כי בי בעצמי מדובר.
להאמין משמע לשחרר את הבלתי ניתן להריסה שבך, או יותר נכון לשחרר את עצמך או יותר נכון להיות בלתי ניתן להריסה, או יותר נכון להיות.
הרע הוא שמיו המכוכבים של הטוב.
תיווכו של הנחש היה דרוש : הרע מסוגל מ לפתות את האדם אך אינו מסוגל להיעשות אדם.
במאבק בינך ובין העולם, עמוד לימין העולם.
כל אדם נושא בתוכו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו ולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט מסיב את שומע למול חריקת ראי שלא וצמד כראוי.
לאיזה אדישות עשויים בני אם להיקלע, לאיזה שכנוע עמוק שדרך הישר אבדה להם מזמן.
דרך הישר הולכת לאורכו של חבל, המתוח לא בגובה אלא סמוךלפני הקרקע. דומה שנועדה שייכשלו בה יותר מאשר משנועדה שיפסעו .
תמיד לשאוןף רוח קודם כל, אחרי התקף של יהירות וסיפוק עצמי. האורגיה בעת קריאת סיפור בדער יודע. כסנאי קטן בכלוב. האושר שבתנועה, הייאוש מן הצרות, הטירוף שבכוח הסבל. תחושת מועקה מול שלוות החוץ. כל זה גם בבת אחת וגם לסירוגין, אפילו בדממת הקץ.
אושר מלא קרן שמש.
את העולם הפנימי ניתן לחיות, אך לא ניתן לתאר. הפסיכולוגיה היא תיאור בבואת העולם הארצי במישור השמימי, או מוטב, תיאור בבואה כפי שאנחנו רוויים אדמה , מדמים אותה לעצמנו, כי למעשה אין כלל בבואה, , אנחנו רואים רק אדמה, בכל אשר נפנה.
רוזנצוויג על קפקא
לא קראתי ספר המזכיר את המקרא כמו הטירה של קפקא
עם הגירוש מגן העדן איבד האדם את שמו (גיבוריו של קפקא נקראים באותיות ולא בשמות. איבד את לשונו (אין תקשורת) איבד את אהבתו (נותר רק המין) הזמן הוא נצח מבולבל, מעוות משותק. האדם (ק.) העולם (כפר) האלוהים (הטירה) קיימים אך קיומם לא מקושר.