אילו צעדה האנושות ישר קדימה כדי להשיג תוצאות כלשהן כי אז לא היתה ההיסטוריה אלא עניין של הגיון בלבד. אילו התנהלה ההיסטוריה לפי תמליל מוכן מראש שוב לא היה בה כל עניין. היא היתה נעשית מיותרת, משעממת מגוחכת… האישים הגדולים היו הופכים לשורת גיבורים המכרכרים בחזה נפוח על הבמה… ההיסטוריה היא כולה אימפרוביזציה, כולה רצון. כולה אילתור. אין בה לא גבולות ולא מסלולים. קורים בה אסונות, יש מורת רוח קדושה, אש החיים והאתגר המוצב ללוחמים לנסות את כוחם, ללכת באשר יאבו, לשים פעמיהם לכל מקום שיש בו דרך ובמקום שאין בו דרך, הגאון האנושי יפרוץ לו נתיב.

אלכסנדר הרצן

התגלות
ועלי זקן מאד… ובני עלי בני בליעל…
והנער היה משרת את ה'
שמואל א' ב'

אי מי קרא לי : שמע
אי מי קרא בשמי.
מה?
מי?

עלי אמר : שוב שכב.
עלי אמר: לשוא.
עלי אמר: אין חזון, כי כהתה עיני.

אך שוב קורא לי : שמע.
אך שוב קורא בשמי.
איכה אען : הנני!?

חצות . עלי ישיש על יצועו יתייפח:
'בני… הה בני…"
וכבר רובץ היקום בי, פצוע כשקיעה
בין פגרי ענני.

ידעתי הנה יבוא יהוה.
הנה יבוא וינשק פצעיכם בסער.
ועלי זקן מאד. ובני עלי נבלים.
ואניח עוד נער.

אך הנה שואג יקום
הנו כואב ורן
ובמזרח האודם אצבע ברק לי קוראה.

דבר יהוה כי שומע עבדך

בדרך…
קול קרא והלכתי,
הלכתי כי קרא הקול.
הלכתי לבל אפול.
אך על פרשת דרכים
סתמתי אזני בלובן הקר
ובכיתי,
כי אבדתי דבר.
( שדות ים קיסריה 12.1942)

הליכה לקיסריה
אלי, שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמים,
תפילת האדם.
(שדות ים קיסריה 24.11.1942)

אשרי הגפרור
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות,
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד…
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.

(סרדיצה 2.5.1944)

משירי ארץ אהבתי
מילים: לאה גולדברג
לחן: סשה ארגוב
קיימים 2 ביצועים לשיר זה

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה –
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעה ימים הורדים פורחים,
ושבעה ימים הטללים זורחים,
ושבעה ימים חלונות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים ברחוב
ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,
וכל קבצנייך שמחים.

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,
למלכה אין בית למלך אין כתר.
רק שבעה ימים חגים בשנה
ועמל ורעב כל היתר.

אך שבעה ימים הנרות ברוכים
ושבעה ימים שולחנות ערוכים,
ושבעה ימים הלבבות פתוחים,
וכל קבצנייך עומדים בתפילה,
ובנייך בנותייך חתן כלה,
וכל קבצנייך אחים.

עלובה שלי, אביונה ומרה,
למלך אין בית, למלכה אין כתר –
רק אחת בעולם את שבחך אמרה
וגנותך חרפתך כל היתר.

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,
לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,
מחורבן חומתייך כל אבן קטנה –
אלקט ואשמור למזכרת.

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה
אנודה עם שיר ותיבת נגינה
לתנות דלותך הזוהרת.