שיחת חלוצים

שיחת חלוצים

 

הסופר הזקן יהודה יערי שהיה  בנעוריו חלוץ כתב   בשנותיו  האחרונות   ספר. הספר לא הושלם מעולם. יהודה יערי טען כי אם ישלים את הספר ימות. הוא את הספר לא השלים אך  בכל זאת מת והותיר לנו כתב יד המחבר באופן משונה  סיפור חסידי עם  סיפור חלוצי. קוראים לספר 'תשובתו של אביגדור ש'ץ'.

במרכז הספר ביקור של חלוץ זקן שעקר העירה בקיבוצו הישן. גיבורו   מעמיד אתגר בפני  עצמו : לבדוק את הגשמת חלומו דווקא  בתחנה  המרכזית בתל אביב. שם , חושב הגיבור אפשר לראות לאן הביאו אותנו  חלומותינו.

הנה אנו יושבים כאן  אל מול התחנה  המרכזית בתל אביב  חבורה של צעירים עם זקן אחד, אני, ובוחנים את  חלומותינו. אין זו אותה תחנה  מרכזית, אין זה אותו דור אך גם אנו מעין  שליחי ציבור, ש'צים במהדורה אחרת.

כשכתב  יהודה יערי את ספריו והיה  צעיר  היה מדגיש תמיד את מה  שקרא עוגמת ההגשמה שאין היא  דומה  לחלום ההגשמה. הוא טען תמיד כי יש  להתגעגע אל הגעגועים של  ימי הנעורים אך  הגשמת החלומות לעתים מביאה  אנשים למחוזות קשים.

אני רוצה להדגיש  כי יש  גם מצוקה  הפוכה  מצוקת החלום  החולף  בלי  הניסיון להגשימו. החולם  שהותיר אצלו את הצלקת של  הוויתור על ההגשמה, את  זיכרון הכעס  על העולם  בשעה  שמחק את  אחריותו לחיים.

הנה  נחצה  את הרחוב מול התחנה. נעבור  על יד  המסוממת הקבצנית, דוכני הפירות  והבגדים השפוכים על מעבר  החצייה. נראה את כל  ההמולה של הרחוב ועיננו תצוד את  המצוקה  הגלויה לנו כל כך והמוסתרת  תחת מסכת העוני שלעיתים רחוקות בוכה ולעתים קרובות יותר צוחק למרות הכישלון  החברתי החונק אותו.

אביגדור ש'ץ מתאר  בסיפורו  חלוץ צעיר  שהחליט שאותו לא  יכזיבו כי הוא יגשים את מה  שצריך לעשות. רק את שצריך לעשות. והוא  עולה  ארצה ומגלה  שחבריו מסרבים להתגלח. יש  המסרבים להתגלח כי  זוכרים את  ביתם  המסורתי, אחרים כי  מבקשים לשמור  על  זהותם בנסיבות החדשות. אחד מסרב להתגלח  כי אהובתו נפרדה ממנו בנשיקה ולו אסור למחוק  את נשיקתה  בתער. החלוץ הממוקד  במשימה  מחליט להיות הגלח  של החבורה. לאט לאט  החברים  מסתגלים למצב ומתחילים לגלח  עצמם  לדעת.  הוא נותר ללא עבודה. מה  נחוץ עכשיו ?  להיות דוור.  הדואר הוא  המקום הכי שביר  בחייהם של החלוצים. בו מצוי כל המתח, הגעגוע, הקשר והניתוק עם  הורים, אהובים, עם  ההולכים אחריך ועם אובדי הדרך.  החלוץ שלנו  הופך לנושא  המכתבים של החבורה.

יום אחד  התאבד  אחד  מהחברים .  אביגדור ש'ץ סרב ללכת ללוויה. 'הוא לקח  לעצמו את הזכות להיות  גם קין  גם הבל, ואת הזכות לא ללוות אותי בחיי אז אני לא  מוכן ללוות אותו אל קבורתו ' אביגדור ש'ץ ישב  באוהלו וקרא את איוב. אך חברו  החלוץ  יודע מה צריך לעשות : הוא  הפך לקברן. זה מה    שצריך לעשות.  רק אחרי  שעשה את כל  שצריך היה לעשות החל לעשות את מה  שרצה לעשות : הוא היה  לכוורן. דבוראי היו קוראים לו עתה. והנה ברור כי  לגלות את המשימה,  לעשות מה  שצריך זוהי תכונתו של החלוץ. אך גם לשאוב השראה ממה שרוצים שיקרה. ממה שחושבים שראוי שיקרה.  כל אלה  הן קריאות אקטיביות הבאות מבחוץ המצליחות להבקיע אל  הלב. אולם יש להיזהר כי הלב עלול להיפגע, האדם עלול לכבות את הצפון  בתוכו.  החיפוש  המתמיד אחרי קריאות מבחוץ עלול להחריש  את הקשב  הפנימי ובלי זה החרשות האנושית  גוברת.

חברות האמת היא  שיכולה לעמוד  בחזית משונה זאת. אתה לא לבד. היא תקרא לך מדי פעם לשנות את  התדר. היא  תדע להגן על עצמך ואתה  עליה.  חלוציות היא  מסע ארוך, מסע של חיים אין היא צליינות לרגעי שיא הנותנים טעם , לעטר  את   השיגרה. היא כעבודת השדה  על שנות בצורת, שיטפונות וימי קציר יגעים.

 

מולי  אתם יושבים על המחצלאות ועל הכיסאות הצפופים אל מולה  של  התחנה  המרכזית.  כבר  אתם בצבא, בלימודים, משוטטים בארצות רחוקות. עדיין שומרים על קשר. חברות  של עבר ? של הווה? של עתיד? אני  כרגיל הבאתי לכם פרישת שלום מימים רחוקים. פרישת  שלום מימים אחרים ואתם בני  הארץ הזו החיים בתקופה בה אין צורך  בדוורים , בה אדם מצלם את עצמו כמראה מתמדת ושולח דיוקנאותיו על פני עולם. בתקופה זו  נראית המצוקה יותר  אבסורדית, המלחמות ופליטיהן  מעוררות יותר זעם  אם אין הן הופכות לדימוי חזותי  תלוש, העוני נראה נוגד את ניצחונותיה  המהממים של טכנולוגיה מצועצעת . גם הספרים נראים כאורחים משונים והצדק נראה כה רחוק, והחירות כבושה תחת  מכבש הצריכה הבולמית. ובכל זאת  מתחת  לכל זה או אולי מעל נשקפות עיניים עורגות לאלטרנטיבה, כאב והומור חודרניים המבקשים לבנות אחרת.

 

אנו נפגשים  בתקופה  שלאחר מלחמה. המלחמה  מחלחלת. לרבים מכם זו היתה  המלחמה  הראשונה. ורעליה עדיין מתפזרים סביב  גם כשהיא מוצדקת. בתוך עולם זרוע פורענות אתם מבקשים אי של שפיות, שמחה של יצירה, מרד נגד עריצות, גזענות יחד עם שורשי  תרבות ולימוד משותף  החושף את הקשרים  בין הלומדים, את יכולתם  לא להיות נעולים  בבועה ולא להיות סגורים כאגרוף  המכה בכל זר.

 

לחלוצים אנו צריכים הבונים  חברה מלמטה, מן היסוד, חברה  הצומחת אל סביבתה, המגלה  אחריות כלפי הסביבה. המהווה תשתית לחיים  דמוקרטיים. המטפחת את שורשיה   היהודיים ואת קשריה  עם  קהילות אזרחי מדינת ישראל הלא יהודים. היודעת את אחריותה  ליהודים באשר הם ולאנושות הנאבקת על יסודות  קיומה. לא מספיקה  מערכת כפייה מדינית וצבאית הנותנת דרור ליצרי שלטון מתעוותים אלא יוצרת להם  נוגדנים בדמות  חברותות של  שונים המעריכים איש  את רעהו, יוצרים איש  עם רעהו, מטפחים את היחד ומדגישים את היחיד.

 

לכנס  בוגרי המכינה  החילונית, תחנה מרכזית, תל אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

one + 3 =