בול פגיעה בהגדה.
פרק של ווידוי או איך עשו אותי קיבוצניק בעזרת בולים
אבא שלי התרוצץ בעולם ואני הייתי בירושלים ילד קטן שאבא שלו שליח. (על קברו כתבנו 'שליח לעמו' ). ממקום שליחותו שלח לי מכתבים עם בולים. היו לי הרבה בולים עם המלך פארוק ממצרים , בולים משויצריה ויוון. כל בול הזכיר לי כי יש לי אבא והוא רחוק. לחבריי היו בולים של קבר רחל ושל מגדל דוד ולי היו בולים של אבא שלי הרחוק.
על כן אספתי בולים.
היה לי חבר שגם הוא אסף בולים. והוא רצה להיות 'שותף' שלי. הסכמתי ואז התברר כי שותפות היא סיפור כואב. הוא תבע ממני את כל הבולים שלי כי הוא היה גדול ממני והיה לו אלבום ריק ושמן. הבנתי ומסרתי לו את כל האוסף שלי. זה היה הניסיון השיתופי הראשון שלי שנשמר כמתוק וכואב גם יחד.
כחוקר הקיבוץ הבנתי עד כמה הבולים הללו היו סיפור עדין. יש מי שמקבל מכתבים בקיבוץ ויש מי שלא מקבל ולא כותב. איפה השוויון? בקיבוץ אחד החליטו לאחד את המכתבים (וכמובן את הבולים) . כל מכתב שהתקבל או שנשלח היה נחלת כולם. הקיבוץ החליט שהוא הגזים וירד מהרעיון אך תקציב הבולים נשאר אחד מהיסודות של המתח הקיבוצי.
כתבתי את כל זה כדי להסביר עד כמה התרגשתי כשהשירות הבולאי פנה אלי לעזרה לעיצוב בולים לכבוד הגדות הפסח שבאו מן הקיבוץ . הגדות אלו נתנו השראה להגדות החיילים הארץ ישראלים בצבא הבריטי להם הקדיש אבירם ממשמר העמק מחקר ואיסוף. הם נתנו השראה אפילו לצה'ל שמסר לחיילים 'חוברת לקריאה נוספת' במחנות צה'ל שהיתה למעשה הגדה לכל דבר. השירות הבולאי פנה אליי לא בגלל מה שסיפרתי על עצמי והבולים אלא משום שהוצאתי יחד עם ידידי יובל דניאלי ספר אלבום הנוגע לנושא.
להפתעתי החליטו המעצבים לקחת דף מהגדת פסח של עין גב. לעין גב בת השמונים זה מגיע אך כמובן יש לא מעט קיבוצים שגם הם בני שמונים.
והנה המעטפה עם הבולים מופיעה. נערוך טקס קצר לכבוד הופעתה בעין גב ביום הופעת הבול עם האוטו האדום ואשת הדואר הבלתי נלאית שלנו רינה. ברביעי לאפריל בצהריים. נרים כוס לבול היוצא אל הדרך.
בדבר אחד אנחנו יכולים להתגאות: אנו נקיים את הטקס בעין גב בה שחזרנו את בית הדואר . בבית הדואר המשוחזר תמונות מחלוקת הדואר בימי מלחמת ששת הימים לפני חמישים שנה.