במדרון
אני נמצא על סף שנת השמונים לחיי. 'במדרון' הגדיר יוסף חיים ברנר את מצבו בטרם הגיע לגיל ארבעים. ומה יאמר איש בגילי? אל תשתחץ אומרת האימא של אשתי אמי הצועדת לקראת יום הולדתה המאה . אבל אי אפשר להכחיש. אני במדרון. אתה חי עם כדורים ומסיכות ויוצא לעולם לאט יותר ומאיר את לבך יותר בקושי. חובת הפיוס יותר מחייבת. לשמחתי הגדולה אנשים מאירים אליי פניהם ואהבתי אותם כנה. אולם אני אומר לעצמי את המקל יש למסור הלאה. אולי אין בו הרבה אך הוא פחות שייך לי. מהר הספרים שקראתי הרבה נשכח לשמחתי אך יותר נשכח לצערי ואם לא ארשום עכשיו את הדברים הם יעופו לאי שם. מה ערכם אינני יודע ואין זה חשוב. גם אם ידידיי, קרובי משפחתי וחניכיי היקרים לא ישימו דפים אלו למראשותיהם אדע שמסרתי. כשאני כותב שורות אלו מנגן לו קלרינט מוסיקה שנכתבה לפני מאות בשנים ואני שמח כי דברים עוברים ומתנגנים דורות. אני יודע כי אין בכוח מילותיי לחולל מה שעושות מנגינות אלו שלא חלמו להגיע לאיש כמוני והם לא התכוונו אליי כלל אך דרך הרוח מי יידע. אולי במקרה יגיעו המילים הללו לזר והוא ייקח מהן רבע מיתר. וגם אם לא – אני את חובתי כלפי אנשים עושה. אשפת ההיסטוריה אף פעם לא מתמלאת ואינני תופש מקומו של אף אחד.
כל ימיי חיפשתי אנשים. לא כסיסמה אלא משום שהאמנתי כי אנשים, במיוחד אנשים שכבר שחייהם כבר סוכמו יכולים להעניק לי מצפן לעתיד. שסיפוריהם המועברים בטלפון שבור הם סכר נגד התיאוריה המושכת אותי בשערותיי ואומרת צריך הכללות. צריך כללים. מסקנות. יש אירועים ויש תהליכים ויש שתיקות ויש שחיקות ברישום יש גושי אנשים ומעגלי קיום ,שפע ובצורת אך אסור שהם יבואו במקום אנשים דרכם מצפונם והאתגר שהם מציבים. לכן אמונתי מתבססת קודם כל על המעשה החינוכי. שנותיי לימדו אותי כי עד שאני מגיע אל אדם אני עובר פוליטיקה, כלכלה, אדמיניסטרציה, אמנות והיסטוריה למדתי כי כדי להגיע צריך לעבור מעגלים רבים או אולי לפרוץ אותם. זה מפתה מאד לזרוק את המעגלים הללו אך אם אינך מתייחס אליהם הם מתייחסים אליך. הופכים את כל כלי רגישותך לכלים שבורים ואילמים. אז מה לעשות ? להניח המון הנחות ולהיפגש. להקשיב ל'עצב נבו' הרוחש בתוכך. ולתת לשמחת השיחה העצובה ולעצב הניתוק המרומם לדבר.
מסה מסכמת אחת לעניינים אלו נכתבה בשנות התשעים. זה היה בשעה שעמדתי בנבכי הפוליטיקה דווקא כמזכיר התנועה הקיבוצית. דווקא כששהיתי עם הנהלות בנקים וקברניטי מדינה מתוך כובד המשא הבנתי את מקומו של החינוך בחיי. מסה שנייה באותו נושא נכתבה השנה בעת קיבלתי פרס (פרס ניחומים?) על ידי מכללת אורנים . רשימות נוספות נכתבו בהקשר לעולם החילוני ועסקי התרבות החילונית ויחסה אל שורשיה.