זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי-הויתי
וזוהי צואתי האישית:
החיים רעים, אבל תמיד סודיים… המות רע.
העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.
האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר.
לעם-ישראל, מצד חוקי ההגיון, אין עתיד.
צריך, בכל זאת, לעבוד.
כל זמן שנשמתך בך יש מעשים נשגבים
ויש רגעים מרוממים.
תחי העבודה העברית האנושית!
לגעת במילים ולראות

אולי מפני שירד הלילה,
שמעתי את הבית נושם,
ואת העץ מחכה בחצר וישן בעמידה.

אבל הלילה הוא כמו ים-
אף פעם לא ישן, תמיד רק נח.
ותופש המון מקום.

ובלילה אני יכולה לגעת במלים
מפני שבחושך רואים אותן
וכשרואים- אז יודעים היכן לגעת.

וכך מדי לילה
אני רואה ונוגעת במלים בשקט ולאט,
ולא בכולן, רק באלו שאני אוהבת במיוחד,
ויכולה לראות בהן מה שהלב מבקש.

ואני נוגעת במלה :
תכלת!
ומיד רואה שמים כמו שמלה מבד רך ומאיר.

ואני נוגעת במלה:
עדין!
ורואה פעמונים קטנים ואת אמא.

ואני נוגעת במלה:
נביא!
ורואה איש זקן, וחשוב, וחכם חכם.

ואני נוגעת במלה :
לב!
ומיד רואה רגשות של אנשים, ומה שהם חושבים.

ואני נוגעת במלה:
נחל!
ורואה חיים מלאים ביופי ובשמחה.

ואני נוגעת במלה:
אופק!
ורואה דבר שלא רואים, רק חושבים עליו בקצה בקצה.

ואני נוגעת במלה :
פעמון!
ומיד רואה ילד קטן נוגע במילים שהוא אוהב,
ונרדם ושמח, כי ראה בהן מה שלבו מבקש.

להיפרד זה כמו לשלוח לדרך ארוכה. אינך רוצה . זה כואב כי אתה נפרד מאיזה פינה של עצמך. הבאתי לכם את שני הקטעים הכל כך שונים זה מזה. האחד של י.ח. ברנר קטע קשה שאינו נותן לעצום עין מהנעשה בסביבה ובתוך מהומת הלב. קטע הקורא לאחריות. להתעוררות מחלומות שווא. למפגש עם הסתירות. לאי מנוחה מתמדת. הקטע השני של המשוררת מירה מינצר יערי הנראה הפוך. הוא נותן מקום לילדי, לחלום ולאמונה בשפה כשער . אך כפי שלימדתי אתכם ברנר היה איש שהאמין בילדי. בפתיחה המתמדת והרעננה אל העולם. זה היה ה'קצה ' בו הוא האמין האופק שצריך לנהל את המאבק המתמיד עם הפטפוט והשקר, האופק אליו צריך האדם לחתור : עולם ללא יתמות. עולם שבו תהיה אחריות לכל יתום, סיכוי לאהבה, אך מתוך אמונה שלמען התום, למען הושטת יד ולמען דיאלוג אמיתי בין שותפים צריך לעבוד.

את המפגש בין ברנר ומירה מינצר יערי אני מאחל לכם. בארץ השרפות והקוצים מיצאו אחד את השני, חפשו את שמחת המפגש לה זכיתם במכינה. מפגש עם האדם , עם שפתו ומחשבתו לא כדי לברוח אלא כדי למצוא ביטוי מועיל לכם כיחידים , בחבורות.

וגם כשאתם הולכים לצבא אל תשכחו את אמרתו של ברנר 'אדם לבוש כחייל'. לעולם לא 'חייל הנראה כאדם'.

כמה טוב לי שמבחנים אלו אינם לפני ואני כחוני המעגל שנרדם שבעים שנה דורכם אינו דורי, אלא שאני נרדם עם עיניים פקוחות ורואה אתכם נאבקים על דרככם בחן נעורים בסימן האף על פי כן.

דרך צלחה
מהשמח אתכם

מוקי