בתים בארץ ישראל

ארץ מובטחת היא  ארץ  מאתגרת, תוהה, שואלת. היא  ארץ שממנה  גולים, היא  ארץ ארץ אליה  מתגעגעים. היא גם  אוטופיה כלומר אי מקום אידיאלי. יש  בה מקומות קדושים המחוללים בלי הרף  במלחמות  היא זרועה חורבות המעוררות חשק להקים משהו חדש מן היסוד .

ארץ של המון התחלות  ידעה גם את הטרום – בנין : את הסוכה ואת  האוהל, את  הפחון את הבדון ואת  הצריף, את כל הארעי. כל אלה  היו לשטר  הבטחה לבית  שיוקם, שטר  שלא תמיד  הקפידו  על  קיומו ובכך פצעו  את  המרקם  האנושי  שצמח בה.

האבות של האומה  אברהם יצחק ויעקב נקראו  בפי  המסורת ההר, השדה והבית. עם השיבה לארץ בקשו הכל להפוך את  הר האמונות ואת השדה, הזירה לעשייה,  לבית. בית ילדות , בית חיים.

את הבית בנו בכל מיני  סגנונות.  הסגנונות יובאו ממזרח וממערב,  מגרמניה, מצרפת מרוסיה  וארצות  הברית. הבתים  נבנו  מאבני בזלת וגיר, מבטון מכוסה וחשוף, הבתים פנטזו את  העבר וחיפשו את  החדש  את  המודרני.   הבית היה צריך להוכיח את השורש ואת  האנטנות  המופנות אל מיטב   החלומות שלא  הוגשמו. בתים   הבטיחו לתקן את הסדקים של הישן,   לקפוץ  אל עבר  שהיה  טוב ואל עתיד  מתקן  ומתוקן.  הבניינים והגנים של הארץ  ניצבים  בפנינו  כגנזך של  תקוות  .

גם בתקופות  שנראה  היה  כי  התרבות  האנושית  קורסת כי הברבריות והרצח  משתלטים  על העולם  ניסו לבנות בארץ  בתים שלא  רק  יהיו  מקלט אלא יוכלו להיות   מגדלור  המאיר  דרכים לניצולים  ולתרבויות  נכחדות  ברגל  גסה.

הארץ  הבטיחה  להיות  גן השומר ומגונן וגם בית חם ולהימנע  מלהיות חומה  בלבד. היא  היתה  צריכה  להיות ארץ ישנה – חדשה. נוצרת וגואלת בעת ובעונה  אחת.

האם יוכלו  הבתים  הנבנים היום לגובה ולאורך , המבטיחים מטבח אידיאלי ומעלית , כלב  שומר ובריכת תענוגות  לקבל השראה  מחלומם של  בוני  הבתים  בעבר , בתי קודש ובתי חול  ולקדם  את חזון  האוטופיה  לא בחינת האי מקום  אלא בבחינת  המקום  הטוב ?

סיפורי  הבתים מבקשים  להעניק  פרספקטיבה מתקנת  לבוני הארץ  העתידיים.