גורדון ובובר

האם הלוליין הוא איש רשת הביטחון או רשת הביטחון באה להגן על הלוליין?
הניתוח של תהליכים פוליטיים או על השפעת הוגים על מדינאים מתעלמת הרבה פעמים בכך שההוגים מבקשים לשנות את הגדרותיה של הפוליטיקה . שהם מכוונים עצמם למציאות שלא קיימת. או לתור הזהב שהיה או לדור שבו לא ניתן יהיה לצאת מהמבוך בעזרת חוט שנפרש קודם. הוגי דעות מעצבים קנה המידה עתידי להצלחה או לכישלון של הפוליטיקה גם כשהם פועלים כאן ועכשיו.לכן מחזירים אותם למוקד דווקא כאשר נראה כי הפוליטיקה שהיתה נשברה או על ידי משבר או על ידי פתרון שמייתר חלק מהתמיהות שהניעו את גיבוריהן. אני מניח כי פעם מנהיגים היו מתהדרים במספר הקרבנות שהם הביאו על אויביהם. המלחמה היתה סמל לניצחון ,היום סימן לסבל מיותר. משהו קרה לקנה המידה. פעם כלכלן לא היה יכול להיות מנהיג פוליטי אלא יועץ סתרים. מרקס תרם תרומה משמעותית לכך שהכלכלה היא מודד להצלחה מדינית. מישהו קורא את הנסיך של מקיאבלי כדי ללמוד טריקים ומישהו אחר כדי להיזהר מהם. מישהו קורא אותם כמאמץ מכוון לערוך תמורה ונלכד ברשת של האמצעים.אחר קורא אותו כדי לגלות את השקרים המלווים את העשייה הציבורית . אך אחרי מקיאבלי הפוליטיקה כבר לא נמדדת באותו קנה מידה.
חלוצים סיפרו שגורדון אמר שאנרכיה לא מעניינת אותי כמו שגם צמחונות לא. הצמחונים מדברים על אוכל ואין להם חברים האנרכיסטים מכורים לשיקולים של כוח ושלטון על ידי שהם שוללים אותם. צמחונות חשובה אך כשהיא מסתירה תאוות שלטון היא רוצחת את עצמה. אנרכיה ההופכת לביקורת מהלכי כוח יכולה להיות כוחנית מאד.
שיקולי הכוח של הפועל הצעיר שראתה בגורדון מורה או של ברית שלום שעוצב על ידי מרטין בובר מעניינים היו בגלגולה של הפוליטיקה שהביאה או חסמה את האפשרות להקים את הגוף המדיני . רצבי יכול היה וצריך היה לחשוף את אי מוצלחותן הפוליטית בזמנן כפי שאפלטון נכשל כשליט. אך הן נמדדות בגלגול הדורות ביכולתן לבקר ולהניע את החברה שנוצרה . קנה המידה של ההצלחה והסלבריטאות הוא זמני ומוגבל.
חשיבותו של גורדון איננו לה' באייר תש'ח כמו לתשע'א אם כי לא מעט מחיילי מלחמת השחרור האמינו בו ובתורתו. חשיבותו מבחינת ביטוי עברי לאקולוגיה ולפמיניזם יביא אולי בזמן מן הזמנים גם לתוצאות פוליטיות בכך שיבחן מנהיגים לפי יכולתם להיאבק על הערכים הגנוזים הללו כאן בארץ ישראל ובמדינת היהודים שאולי תבחן עצמה לא רק כמקלט בטוח אלא כמקלט שאינו נותן לעצמו הנחות ועובד בטבע ושומר עליו, עורך דיאלוג בין האנשים במודעות כי דיאלוג כזה אפשרי כשבני האדם מקשיבים ופועלים בעולם, כשהם מודעים לחיי נפשם ולאחר שמסביבם.

ההבדל בין בובר לגורדון הוא הכתובת : בובר כותב אמנם לאנשים אך מכוון למדף הספרים. כשיגיע לגן עדן יקים קבוצת לימוד חדשה עם אפלטון וניטשה, עם פרויד ומארקס. גורדון יבקש לראות שם את ברנר ,שלום עליכם ורחל כדי לקיים טיול ושיחה עם גיבוריהם. בובר יתפלל לדיאלוג גורדון יקיים אותו בדרכו המיוחדת . בובר יפעיל קבוצות נעורים ויעורר בהן את הצמא ליחד גורדון יחיה עמן וישתף אותן בכאבו. בובר לא ישוחח עם ילדים. גורדון כן אך בפליאה ובתשוקה לא תמיד מושגת שהם יבינו אותו. בובר לא ירקוד הוא יספר על ריקודי החסידים ועל ניגונם. גורדון ישיר אתם. בובר יקרא לאמנים לערוך תערוכה גורדון יבוא לתערוכה כדי לשוחח עם האמן ויחזיר את האמן לנוף שצייר.
פיסיקה גרעינית ועולם הכשרות

ליאופולד אינפלד היה פיסיקאי יהודי מקבוצתו של אלברט איינשטיין. יחד הם פרסמו ספר להסברת הפיסיקה המודרנית שהיה בזמנו להיט. ליאופולד אינפלד הניח כאן בארץ אישה ובן ונסע להצטרף לצוות החוקר באוניברסיטת פרינסטון במכון של אינשטיין. משם הפליג לקנדה שם לימד באוניברסיטה של טורונטו. בראשית שנות החמישים הוא השתתף בצוות ראסל שהטיף לאמריקאים להגיע לשלום עם הרוסים כי מאוחר או מוקדם יהיה לרוסים פצצה והעולם עלול להיחרב. האם בגלל זה נשללה ממנו הזכות ללמד בפרינסטון בימיה העליזים של המלחמה הקרה ? אינני יודע. מה שברור כי האיש שב לפולין ולימד פיסיקה בקרקוב.
כל זה באתי לספר בגלל הקיבוץ.
פגשתי בידידה בהרצאה. הכרתי אותה כפרופסורית שעסקה בספרות הקיבוץ ולימדה אותה בהשראה רבה. שנים רבות היתה חברת קיבוץ ומורה לכולנו. אחרי ההרצאה היא לקחה אותי לשיחה וסיפרה על אהבתה הראשונה לגיל, הבן של ליאופולד אינפלד שנשאר עם אמו כאן בארץ . הוא היה נער שגאוניותו ניכרה בלימודיו, באמונתו במדע, בענווה ובחן שלו. הוא היה אחד מהנערים שמרדו בלימודים הרגילים ויצא עם חבורתו מתנועת הצופים להכשרה לחיות ולעבוד בקיבוץ. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה ונערים רבים העדיפו לעשות משהו לאומי מאשר לסיים את בית הספר. אהרון ידלין כשר חינוך תמיד היה אומר כי היציאה ללימודים בכיתה י'א הייתה חוויה חינוכית מכרעת. כאן החל התהליך שהוליד את שנת השירות. גיל התמסר בכל ליבו לגרעין שלו , לחניכיו, הוא ביקש לבנות עולם מתוקן בעצם ימי האסון. הוא התרוצץ מקבוצה לקבוצה של תנועתו. ביקר את הרדידות, שמח על ההתעלות. היה מדריך סוער ומוביל. הוא היה איש פלמ'ח . כל הזמן למד גם מתמטיקה וגם קרא ספרות מופת ואהב. אהבת נעורים קלאסית המחפשת את הנעלה, אהבה רגישה ומעודנת. מכתבי האהבה שלו חושפים גשר מיוחד אל צעירי דורנו שכותבים פחות בגלל אמצעי התקשורת , אך מגלים לא פחות את הקשר בין היכולת ליצור קשר משמעותי לבין הצורך לתקן את העולם. מכתבי האהבה של גיל אדל הם מסמך בלתי רגיל של נוער שהיה נתון בסבך הימים הקשים ביותר לעם היהודי וחיפשו דרך להקים לעצמם מעין יבנה חדשה, אלטרנטיבה שתוכל לעמוד מול הימים הנוראים ביותר.
גיל אדל חלה ונפטר בגיל 19. בשנה שהמוות חגג בעולם נפטר נער המבקש לעולם טוב ואהבה, המאמין במדע ובאמנות. השואף לבנות קיבוץ בו הנעורים יוכלו לבטא את רצונם להיות מעורבים בעולם ולהיות יוצרים, לחיות בשותפות אמת. הוא מגלה את הכתמים בשמש של חלומו ונאבק מאבק שנראה ללא סוף. מתרוצץ בין ההכשרות ברמת הכובש, בחפציבה, בגבעת השלושה, בתנועת הנוער ומכין תשתית יקרה לחבריו שיגיעו לקיבוצים של תנועת הצופים.
מסרתי מכתב או שנים לידי מדריכי הצופים של היום. אלו היודעים כמוהו להתאבל על פעילות תרבותית שהוחמצה. שחיים בקומונה ומחפשים דרך להפוך חלום נעורים לדרך חיים.

מוקי צור