כמה מהנחות היסוד של ההדרכה באתרי שימור.

אתרים לשימור נולדו מתוך תחושה שיש לזכור. שיש לעצור את שטף הזמן ולהתבונן בפרטים מסוימים, במקומות מסוימים, באנשים שאינם עמנו. ההנחה היא שגיבוריהם האמינו ברעיונות והקימו מפעל בזמן עבר אך יש ערך בפגישה שלנו אתם היום. שימור אתר והקפאתו בזמן נעשה מתוך אמונה שדברים יכולים להיחלץ מהמסגרת של תקופתם ולהיות בעלי משמעות. ולהעניק משמעות לתקופות ולאנשים החיים בתקופות אחרות. כמו שתחנת הרכבת יכולה להפוך למוזיאון וכנסיה לאתר ביקורים מטעמים אמנותיים . יש ערך לשימור מקום כדי לזכור שערכי תרבות אינם רק בני זמנם וכי הם מקיימים דו שיח מתמיד עם הדורות שבאים אחריהם. אתרים נשמרים מעבר לערכם הנופי או הבנייני כמקומות שאנשיהם חוללו מעשים שהם חלק מהסיפור הרחב או משום שביטאו חלום העומד בשינוי צורה על סדר יומנו. האתר מביא לאור הזרקורים רגעים ומקומות , אנשים ועלילות כה שונים מהחיים אותם אנו חיים היום אך יש בכוח השוני להאיר כמה וכמה פרטים ותהליכים המתרחשים כאן ועכשיו. גם כמה מטרות החיות בסדר יומנו הפנימי נפשי בהווה במיוחד כאלה המכוונות לקראת הימים הבאים.
בהרבה מקרים האנשים ששמרו על האתרים ובחלקם אף הפכו אותם לאתרי שימור חושבים כי המקום והסיפור אותו הם משמרים הם המרכזיים בתולדות הארץ והעם. אך גם מפתחי אתרים אחרים חושבים כמוהם והסיפורים לא תמיד משלימים האחד את השני או תומכים אחד בשני.יש אתרים שנבנו על ידי אנשי העלייה הראשונה ויש על ידי אנשי העלייה השנייה והשלישית לכל אחת מהן סיפור שלא רק אינו מסכים עם סיפור אחר אלא מתנגשים עמו. יש אתרים המייצגים יחידה צבאית או אדם וסיפורם לא רק שונה אלא גם נתון בוויכוח.
אתרים יכולים לייצג אירוע, מקום , קבוצות אנשים , דרכי פעולה או תחום כמו חקלאות, ביטחון, חברה, תרבות. לעתים קרובות האתרים מהווים תגובה למה שהיזמים להקמתם רואים כהשכחה, הדרה, ניסיון לערוך פוטש היסטורי שישכיח את הקול המיוחד או ההשתתפות של האתר והאנשים בסיפור הכללי. הנודד מאתר לאתר יגלה גיבורים שבאים מתקופות שונות , מזרמים שונים, סותרים זה את זה, כועסים זה על זה . המבקר בן ימינו יזדהה עם חלק מהאתרים, יכעס על אחרים, ינסה להעלים חלק מהקולות. האפשרות שביקור באתרים שונים יביא לספקנות ולתפישה של נרטיבים שונים המרוקנים זה את זה היא אפשרות מסוכנת. גם זו שתהפוך את כל הסיפור לפולקלור נוסטלגי מרוקן מהחזון ומהמטרות של האנשים שהיו ופעלו באתר. המדריך צריך להיות מסוגל לשבץ את הסיפור המיוחד של המקום בו הוא מדריך לחלק מסיפור מגוון, עשיר, בעל קולות רבים המייצג רב-קוליות שהיא חלק חיוני של הדמוקרטיה הישראלית. צריך לזכור כי האתרים מטופחים על ידי המדינה מתוך הנחה כי סיפורה של המדינה הוא סיפור רב קולי המאפשר דיון ציבורי רחב. על המדריך להיאבק נגד פולחני הערצה או הוקעה המשתיקים קולות.
ההדרכה צריכה להניח כי גם אם המבקר יבקר בכל אתרי השימור הוא לא יוכל להתוודע לכל הסיפור. יש תקופות שאינן בונות מקום שניתן לשמר. יש תקופות דלות תרבות חומרית ועשירות ביצירתיות ובסיפור. יש תקופות שלא גילו את סיפור האנשים שחוללו תמורות חיוניות ומלאות השראה אולם לא נמצא הכוח והאמצעי לשימורן משום שלא בנו ארמונות וכוח כלכלי מספיק, שלא היו קרובים למנופי השלטון. ההדרכה צריכה להדגיש את אותם חיילים אלמונים כחלק בלתי נפרד מהסיפור שהאתר הוא חלק ממנו.

ההדרכה צריכה להישמר משתי סכנות. האחת הרואה במדריך רשם קול הפולט טקסט שיכול ואולי צריך היה להיקרא על ידי שחקן מקצועי באולפן ולעבור למבקר דרך אוזניות מתוך דאגה לאקוסטיקה נאותה. גם אם אין אזניות ואין שחקן המשדר את הדרכתו דרך אזניות ניתן לבנות את ההדרכה כאילו היתה זו תחלופה זמנית לאזניות כאלה. גם אם הטקסט יהיה המושלם ביותר והקריינות נפלאה אין הם יכולים להחליף את המדריך כנוכחות אנושית. אין הם יכולים לבא במקום הדיאלוג האנושי בין המדריך למבקר. גם אם המבקר היום יכול לשלוף את מחשב הכיס שלו ולקבל את כל האינפורמציה אין הוא יכול למלא את מקומו של המדריך באם המדריך ממלא את תפקידו. על המדריך לראות את קהלו ולא לפלוט באופן סטנדרטי נוסח אחיד ושוחק. הוא צריך לאפשר דיאלוג לא רק בין המוצגים לקהל אלא לשתף את אישיותו ואת דרך חייו.

הסכנה ההפוכה נעוצה ברצונו של המדריך לקיים דיאלוג עם המבקר בלי לשים לב כי הוא מציג מקום, תצוגה, סיפור מיוחד. במקרה כזה הסיפור של הביקור באתר למעשה מיותר. המבקר יחוש כי האתר מהווה רק תירוץ לביטויו העצמי של המדריך.
הצורך במדריך אינו כמו הצורך בקופאי הסופרמרקט וגם לא במרצה באוניברסיטה. הוא החלוץ הפותח דרך למבקר , מעשיר את חוויתו ולעתים מהווה חלק בלתי נפרד ממנה.
על המדריך הנמצא באתר עשיר פעלולים וחוויות לנווט לחשיבה ובאתר דל פעלולים להעמיק את החוויה של המבקר.
כדי לקיים הדרכה עשירה על המדריך ללמוד תוך כדי הדרכתו. לעתים קרובות הקהל המגיע יכול להיות מקור להעשרת הידע של המדריך כי חלק מהמבקרים הם גם עדים לאירועים הקשורים באתר או שהם יכולים לייצג משפחה שמישהו מתוכה היה ופעל במקום.
כל תקופה ותקופה משאירה בחלל סיפורים ידועים ומשכיחה אחרים. עבודתו של המדריך מבוססת על ההנחה כי יש סיפורים הידועים חלקית שהמדריך יכול לנצל על מנת להעלות דילמות המחייבות את המבקר לנקוט עמדה, לחשוב. אולם במקומות אחרים ובזמנים אחרים הסיפורים נשכחים ואי אפשר לבנות על כך שיודעים אותם כדי להעלות שאלות ופרשות דרכים. במקרה הזה על המדריך והאתר לספר סיפור לפני שמשחזרים ומעלים דילמות המחדדות את השיפוט המוסרי של המבקר.
הצורך של האתר לקיים עבודת העשרה חינוכית מחייב את מדריכיו להזדקק לאמצעים נוספים להדרכתם. הם יכולים לקיים תיאטרון משחזר תמונות ודילמות, פעילות אמנותית, לשיר שירים , לפתח צילום.לשחק משחקים. חשוב שהמבקר יחוש שהמדריך פועל בראש גדול. שהוא מתייחס אל המבקר ברצינות גם אם המבקר הוא אורח לרגע.
יש חשיבות לכך שיהיו גם מדריכים שיכולים להעיד על ניסיונם הם בפרקי חיים המקבילים למוצג באתר בו הם מדריכים. להעשיר את עבודת ההדרכה שלהם גם מחוץ למסגרת האתר.
פרק מיוחד הוא ההדרכה לילדים. כאן חשובה במיוחד הפעלת הילדים, המשחק, השיר, העבודה. כאן עיקר המאמץ הוא במסירה פעילה של הסיפור הכולל בתוכו אמנם שאלות חברה ויחיד, דילמות מוסריות ותחושת ערך לרגעי הכרעה אולם בעולמם של הילדים אלו צריכים להיות יותר סמויים מן העין. עליהם להתגלם בעלילה ובמשחק.
כדי לקיים את התשתית החינוכית הדמוקרטית של מפעל שימור האתרים יש להעשיר את השפה של מדריכי האתרים על ידי מפגשים של מדריכי אתרים שונים, מפגשים שיעשירו את הידע, יפתחו את הדיאלוג ביניהם , יוכלו לראות את המפעל בפרספקטיבה של חברה הנבנית מתוך התמודדות עם צמיחה תרבותית ורגישות מתמדת לתיקון .במפגשים הללו יוכלו המדריכים גם להעשיר את עצמם בכלים חינוכיים להדרכה במוזיאונים אך גם להיווכח בגיוון הרב ובמתח בין הסיפורים השונים. זוהי תוכנה של דמוקרטיה אמיתית המכבדת את ערכן של דרכים מגוונות , המחדדת הבדלים ומעניקה ערך להתמודדות ביניהן. המודעת לפרובלמטיקה המלווה את חיי היחיד והקהילות בתוכה.