לפני ששים שנה עמדו במקום הזה חברי עין גב למפקד זיכרון .
היו שהסתירו דמעות היו שלא.
חגיגת עצמאות לא התקיימה – רק אבל.
הם היו צעירים וצלקת המלחמה היתה חתומה על פניהם
הם ביקשו בלבם להיות ראויים להולכים
להיות אחרונים למלחמה וראשונים לשלום
לקיבוץ הגלויות, לחברת צדק וחירות.
עתה אנו כאן עם רב. דורות על דורות בכל הגילים
מכל פינה בעולם ובארץ
אפילו כסאות הבאנו, רמקולים ואת מיטב הטכנולוגיה.
זוכרים כי לא נמצאו תשובות לכל תמיהותינו כי לא תמיד נמצאנו ראויים,
למרות קיבוץ הגלויות , למרות מפעל הענק,
זוכרים כי השלום נותר אתגר
והצדק תובע מאבק ארוך.
אך מלווה אותנו זיכרון דמותם של הצעירים שביקשו לחיות
לאהוב, ליצור,
שביקשו את האופק הרחוק ואת התלם הארוך
את החוף ואת השער .