יושקו נפרד מאתנו בטריקת דלת. הוא סרב להמשיך כשחש כי לא יוכל לשלוט על עולמו. שוב עמד בו כוח הרצון. ביקש להיפרד וגופו נענה לו. הוא ידע מעברים כאלה בחייו. תמיד הלך אחרי הכרעותיו. עמד על דעתו. בכוח דעתו הפעם נעל את מחזור חייו.
שם העיר בה נולד לא היה יציב. לבוב לפולנים, למברג לאוסטרים. הדבר שיקף את חוסר היציבות. יושקו נולד בשנה שבישרה זעזועים, 1914, שנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה. 4000.000 יהודים נעו באותה שנה מגליציה לוינה. מחנה פליטים יהודים ענק שסימל את ההתרחשויות הנוראות. כשגכדל הוא הבין כי זעזועים כאלה מחייבים הכרעה. הוא היה לחבר תנועת נוער. עלה ארצה לחצר כנרת. אופייני לתקופת התוהו ובוהו ההיא : הוא איבד את הכתובות של משפחתו : ניירותיו התפזרו בפרוזדורים הפרוצים של החצר החלוצית. שנים נותק בשל כך ממשפחתו.
הוא ידע : אם כבר נודדים, מתפזרים, אם מאבדים קשר, כדאי לעמוד במשימות. כבוגר בית הספר לחשמל, כאיש עבודה הוא הלך ממשימה למשימה. עבד בנהריים, השתתף במתיחת 'גדר הצפון' מצמח לירמוק ומהבטחה לראש הנקרה, הוא היה לאיש החמל במפעל בסדום למעלה משלוש שנים. ובכל השליחויות והנדודים הוא היה חבר עין גב עובד חוץ .במגוון המשימות שמילא היה גאה על שהתקין טלפון סודי ליגאל אלון.
ב1942 החליט לשרת בצבא הבריטי . המלחמה קראה לו. הוא התגייס ליחידה של הנדסה קרבית. הוא היה בין מניחי שדה המוקשים ענק של מיליון מוקשים במדבר המערבי והוא גם פינה בו דרך לטורים הבריטים שניצחו את רומייל באל עלמין. הוא נקרא ללבנון לאמן חיילים הודים לגלוש בשלג לקראת המלחמה באירופה. עם הניצחון פגש יושקו את שרידי יהדות אירופה וחיפש את קרובי משפחתו. הוא מצא שנים מיוצאי טרזינשטאט. אחרי שנים ימצא עוד קרובי משפחה בפגישה מקרית בעין גב.
במלחמת העצמאות היה בין הלוחמים , מומחה להנדסה קרבית, העביר קורסים אך בכל המשימות תמיד הבסיס היה עין גב. עבד בבית המוטורים ולאט לאט נשאב לעבודה באינסטלציה. הוא הכיר כל ברז, לחם נגד כל השורשים שאיימו על הצינורות ראה את הקיבוץ מזווית מיוחדת במינה: תמיד עם רגישות לנסתר, לביוב הזורם, למים החיים. לעמידה מול השריפה. אך תמיד עם יותר מדי אתגרים במקומות שחברים מאבדים את סבלנותם. יושקו כן ידע להתגונן בעזרת חכמתו והתעקשותו.
ב1952 התחתן עם אילזה אהבת לבו. בעזרת המוסיקה ובעיקר בעזרת האהבה הגדולה של אילזה האישה הצעירה שבעזרתה בנה בשנות החמישים את מבצרו. זה הבית בו נאחז ולא הרפה. זו היתה התשובה המוחלטת לכל סערותיו ונדודיו , מקום המרגוע מטלטולי עבודתו, זה המקום בו השורש אינו אויב, בו הצינורות היו צינורות מים חיים.
אני ניזכר ביום שראיתי אותו בשיאו. בשנים הראשונות שלי בעין גב. בצפון השדות שלנו גבלו עם שדות נוקייב. והנה פרצה שם האש המכלה גם את שדותינו, וגם את שדותיהם של השכנים. הכפריים הסורים הופיעו עם מטאטאי הקוצים לטאטא את האש ומעליהם נותן להם פקודות חייל סורי. מהצד שלנו הופיע יושקו עם חברים כשהוא מביא אל המערכה את מכונת כיבוי האש שעליה היתה גאוותו. מלווה אותה בפקודותיו ומפקח בפקודות את החברים לעשות מלאכתם באמונה.
ככזה ראינו אותו גם בימי חולשה , דוהר על הקלנועית עם אילזה אהבתו כדי לראות מה השתנה? מה צמח? מי ברא דברים חדשים בעולם אותו ייסד. הוא בנה לו שגרה מעמיקה, משפחה, טיפול באורחים כשאילזה עזר בעדו בנחישות ובשקט.
כמו שנלחם נגד שורשים שוברי צינורות, העמיק שורשיו ובנה את ביתו.
עתה הלך מאתנו. הצינורות שם למעלה זקוקים לו כנראה, האש מאיימת, המוטורים התקלקלו, השמים זקוקים לטיפול דחוף. יושקו יתעקש ויתקן.
ולמשפחה ולמטפלים בו, נתתם לו את אשר ביקש:אהבה גודשת,נאמנות והליכה בדרך שרצה. אנו יודעים כי תמשיכו.
מוקי צור.