אליס  גדורי ואחיו אליעזר כדורי היו  בעלי הון יהודים מעיראק.  הם עשו עסקים בהודו והגיעו לשנחאי ולהונג קונג. עשו עסקי גומי ובנקאות, פתחו בתי מלון בהונג קונג.  הם היו פילנטרופיים גדולים. אליס כדורי פתח בית ספר בהינדית ליושבי הודו ולאנגלית לילדי סין.  כדורי היה  ציוני ושיתף עצמו באותו חוג יהודים עשירים  שהאמינו בארץ ישראל כמקום בו יצמח  המפעל היהודי  גדול.

הוא  קיבל ב1917 אותץ הצטיינות של האימפריה הבריטית.  בצוואתו הקדיש 140.000 לירות  להקמת בית ספר  בארץ ישראל לכבוד הצהרת בלפור וחוזה  סן רמו. הוא נפטר ערירי ב1922  ושאלת הירושה היתה קש. ממשלת פלשתינה אי בראשות  הלורד סמואל קימה וועד אך ממשלת בריטניה  הודיעה  שיא  קיבלה  את הכסף ולא ממשלת  ארץ ישראל. אחרי דיונים רבים וחלט להקים שני בתי ספר  אחד לערבים אחד ליהודים.  בטול כרם הוקם בית ספר כדורי ב1930. היום האוניברסיטה  הטכנולוגית של פלשתינה.

 

בית  ספר  כדורי הוא בית ספר  שנוסד ל50 תלמידים.  כבית ספר בריטי הוא היה צריך להכין  דורות של ג'נטלמנים.  אלא שהוא  נוסד בפלשתינה ועוד נועד  ליהודים ציונים  רובם בנים של חלוצים סוציאליסטים . איך נוצרה מעבדה מיוחדת זו ומה  הכשיר אותה לדורות של  צעירים  שלקחו על עצמם  אחריות  ומנהיגות.  אנו באים לסיור זה בעקבותיו של  יצחק רבין  תלמיד של אחד  המחזורים הראשונים של  כדורי ונראה  כי נשאר  נאמן למסורתו  בכל  גלגוליו.

 

 

בחירת המקום בין  מסחה  היא  כפר  תבור  לבין סג'רה נועדה לשמור  על אדמות המדינה   אליהן פלשו בלי הרף הבדווים  מערב אל זביח. אלו היו אדמות טובות למרעה.  בדווים  אלו היו היחידים  שנותרו בשטח מהבדווים שהיו בו  בתקופה  העות'מאנית. רצון זה  של השלטון הבריטי להקצות  דווקא  את האדמה הזאת לא היה  נראה על ידי  כולם.  שקולניק  הוא אשכול מחא בכל תוקף.  בית ספר  חקלאי  כזה צריך לקום במרכז  היישוב  היהודי ולא  במקום  שבו אין התיישבות  יהודית  צפופה.  טענה  אחרת היתה  כי  התנאים אינם  תנאים האדמה לא טובה , מקורות של מים אין. אך  המושל האנגלי  קיבל החלטה  ובית הספר  היה  צריך לקום במקום הזה.

 

לתכנון הבית הביאו את  האדריכל של פלשתינה  הריסון.  בתחילה היה  אמור  בית הספר  הערבי והיהודי  להיות אחיד.  אחר  כך סוכם כי  צריך להראות  אחרת.  מעניין  להשוות בין הבניינים. אך  לא היו בידי  האמצעים לעשות  זאת. אולי הדבר  היה מגלה  שמץ מתפישתם של הבריטים את 'הילידים' היהודים והערבים . הסגנון של הבית היה  כסגנון שבנה  אותו אדריכל ארמון הנציב, מוזיאון  רוקפלר. מודרני מצד אחד אך עם ציטוטים של  אדריכלות מזרחית. קשתות. בתים עושי רושם. אך בית הספר  בפנימיותו  היה ערוך  באופן ספרטני למדי.

 

כמנהל לית הספר נבחר שלמה  צמח  איש  העלייה  השנייה. ממנהיגי  הפועל הצעיר. שלמד  צרפת אגרונומיה, פילוסופיה וספרות. בן גוריון, שלמה לביא והוא הגיעו מפלונסק.  הם  ייצגו  שלשה  קטבים שהסתמנו בתוך תנועת העבודה. בן גוריון את  הפרימט של הפוליטיקה, שלמה צמח את   הרוח והחקלאות ושלמה לביא את הלהט המוסרי בבניית חברה  חדשה.  צמח עלה  ארצה לפני בן גוריון ולא  כל  כך הכיר בזכותם של אלו שלא  הגיעו בשנה  הראשונה. בן גוריון הגיע ב1906 ולא  סלח לאשכול שהצליח אף  הוא להיות  בן העלייה השנייה. צמח היה  הומניסט מעמיק.  הוא יהיה  הראשון שיתרגם את ברגסון והיידיגר לעברית. סופר ואיש רוח אך גם מפתח של  זן העגבניות המוכרות  לנו כעגבניות הארץ  ישראליות. כשהביא משה  דיין את  העגבנייה שנקראה  מונימייקר כתב שלמה צמח משא פילוסופי המפגיש  את הגותו של  האנתרופולוג לוי שטראוס עם  זן  העגבניות החדש.  הוא הסביר  כי כל  התרבות האנושית  בנוייה  על השהייה. על אי סיפוק מיידי של הצרכים, עם הצורך לבשל , להשהות את האכילה . לעבד.  כמו  הקשית המודיעה לעולם כי איננו הולכים  לגמוע אלא  במקצב תרבותי.  העגבניות של דיין  אינן תרבותיות… יש להניח כי  שלמה צמח  ביקש להגיד עוד משהו לדיין…

שלמה צמח  הגיע לכדורי לראות את האדמות. . הוא הבין כי הוא   במלכודת.  כאגרונום הוא  הבין כי הסיכויים להקים  בית ספר חקלאי  המאפשר  התנסות ביצירה  חקלאית הוא  קטן.  האדמה  היתה  סלעית ומים לא  היו. אך האחריות היתה  רבה.

 

מנהל בית ספר בריטי המשרת ציונים צעירים, הומניזם עברי בשדות קשים ומיוחד עם  ציפיות אדירות של  ממסדים יוצרים מתח  גדול. עם כל המטען התרבותי שהיה לו הוא לא ידע מספיק אנגלית. המתח היה גבוה. אך וא היה  האיש שהכניס לכדורי נורמות גוהות של מצפון, תרבות, מסורת עברית עמוקה, חדות של ביקורת.  התלמידים הרגישו בו פדגוג גדול . מצד שני הוא לא  התאים  לתקופה הסוערת, למתח בין  בעיות ביטחון ומוסר. בתו היתה חברה  ל  בחיר תלמידי  המחזור הראשון  יגאל אלון. המפגש בין בן האיכרים  למנהל לא היה פשוט. יגאל אלון מאד העריך  אותו אך את בתו לא המין מעולם אל ביתו שבכפר תבור לדעתה לא עשה זאת כי התבייש  בעוני ששרר בית אבא שלו. הוא העריץ את אביו החלוץ, הנחוש, האיכר  המושרש אך רצה  גם  לעוף מהקן אל עולמות אחרים.

 

כשצמח ביקש לפטר את אחד מהמורים מורה לחש לתלמידים כי הדבר  נובע מיחסו העוין של המנהל להגנה. התלמידים ובתוכם  יגאל אלון  כתבו נגד  המנהל מכתב השמצה דבר שפגע מאד ברוחו של  שלמה צמח.  הוא חש  שנכשל בתפקידו והתפטר. אולם זרע זרע חשוב  ביותר  מסורת של  בית ספר  דמוקרטי , נאמן לערכי תרבות גבוהים ומחויבות עליונה. תרבות עברית  ומחויבות אנושית  לשלום.

 

רוח הביקורתיות לא עזבה את שלמה  צמח עד יומו האחרון. הוא  לא האמין שבכוח הציונות לבנות מדינה. הוא חש כי  צריך לעבור זמן הכשרה  ארוך כדי להיות מוכשרים גם לשאת אחריות פוליטית וגם לא לאבד  את המצפן  מוסרית.  היתה לו רתיעה עמוקה  מפיתויי  טקסי שווא של מדינאים. הוא  העדיף שיימשך המנדט הבריטי על הארץ  ושבכל זאת נגיע להבנה  עם הערבים תחת חסותה  של בריטניה. הוא  עמד  בעמדה  הנגדית לחברו מהעיר פינסק.

 

את שלמה  צמח  החליף נתן   הוא הגיע  מעיירה קטנה מפולין ליטא ביילורוס. איש פועלי ציון שנסע לברקלי ללמוד חקלאות והצטרף לישראלים שלמדו בחוות דייויס של האוניברסיטה. מומחה  לתרנגולות ודבורים עלה ארצה ללמד  במקווה ישראל  וקיבל את המינוי ללמד  ולנהל את כדורי משך שנים רבות.

 

המפגש עם מנהל החדש היה מיוחד  במינו. הוא התגלה כפדגוג מעולה שאינו  מוכן להגדיר  עצמו כפדגוג.אב של היתומים  בהכרתם, חלוצים בטמפרמנט שלהם, שוחרי מפעל. הוא האמין  בתלמידיו ויצר משטר של אמון ומסירת אחריות.  בנקודה זאת  וא  השתלב  יפה  באתוס  הלאומי של  העלאת הנעורים.  בהמשך לצמח כל  בבית ספר  היה  בנוי על אמון.

 

מנהל  היה  קשור לשני עולמות :  השלטון הבריטי ממנו קיבל את הסיוע והמשכורת והסוכנות  היהודית שניווטה את היישוב  העברי.  הוא ניהל את  הדיאלוג  המוזר הזה כשהוא למשל  דואג להגנה, לנשק להגן על המקום. מצד שני  ממלא את הדוחות ומארח את השלטונות ונשען עליהם  בפיתוח המשק.

 

כדורי הוא  בית  ספר לבנים . לא  מקרה  הוא מקיים קשרים מיוחדים עם בית הספר לבנות בנהלל.  מדי פעם מתקיימים מפגשים  בין אלו לאלו.  כך מתרקמות אהבות וקשרים חברתיים מעמיקים והולכים.

השנים הם מתחיל  בית הספר  את דרכו הן שנים דרמטיות ובהן המרד הערבי.  תלמידי כדורי מאד  מעורבים בצד של הגנה וכך מגיע יגאל אלון הבכיר ויצחק רבין לפעילותם הביטחונית.

 

במלחמת העצמאות נהרגו 47 מבוגרי בית הספר. זהו פצע נורא.

 

עלי בן צבי היה  הילד הראשון  בשכונת רחביה. בניגוד לרבים ממשפחות השכונה  משפחת בן צבי גרה בצריף. הסבתא גרה עם הנכדים. ההורים יו בדרך כלל עסוקים בענייני  יישוב וההגנה  כך שרבה  הילדים היו עם הסבתא לישנסקי.  בסיפורי משפחה   היה הילד יוצא עם מקל להגן על הסבתא שלו. לימים למד בגימנסיה .ער לכדורי והיה ממנהיגי  התלמידים במקום. הוא  התגייס לפלמ'ח כמו רבים מן החניכים.  היו לו כמו לרוב  הפלמחניקים  הרהורים אם לא להתגייס לצבא הבריטי. הוא  הי שייך לפלוגה שיצאה מכדורי לנגב כדי לעמוד מול  צבא רומל עם מקלות. פרק זה  היה לרבים מן הפלמחניקים פרק שעורר מחש  בדר  מעמדו של הפלמ'ח אל מול הגיוס לצבא הבריטי. בכל זאת נשאר עלי בפלמ'ח. אחרי  הרבה פניות של  פיאט הוחלט להקים יישוב  ליד כדורי. האדמות התקבלו מפיק'א.  פיאט ראה אותם כבני טיפוחו אך הודיע כי לא יהיה להם אפוטרופוס. היו הרבה שמועות  שווא עוזר להם והוא עשה  זאת בגלוי אך נעזר  גם בהם. היו אומרים כי פיאט מוסיף לתרנגולות  שהעניק להם ביצים בהסתננות למקום.

 

במרץ 1948 עלה ערבי על השדות  עלי ארגן חבורה  שיצאה להגן על השדות והתברר כי היה זה מארב.  שבעה נהרגו ואחד  הצליח להימלט.  האירוע קרה ערב החתונה של עלי  שעמדה להיערך בנהלל. פיאט חזר אז מנסיעה ונעצר בעקב  הקרב על ידי המשטרה  הבריטית.  יחסיו עם ראש השבט איפשר לו לנהל משא ומתן על החזרת הגופות. הם נקברו  בבית קשת. ההורים  הגיעו אל בית הכלה  בנהלל פנינה דרומי היום פנינה גרי האב קרא  מהתנ'ך איך נפלו גיבורים.  האמא קוננה וכל ימיה לא הלכה לשמחות  ולבשה שחור.

כשהיה  בן צבי לנשיא  ועבר מצריפו לבית ולירו הועבר צריף המגורים שלהם לבית קשת  כדי לשמש  בית תרבות. בית התרבות וזנח ורק  בשנים האחרונות שופץ והיה  לצריף זיכרון .

 

פיאט ניהל את בית הספר עד אמצע  שנות החמישים. הוא  הקים בית ספר שהיה צריך להיות בית ספר המשך לכדורי בעכו. הקשרים שלו עם ברקלי שנמשכו כל השנים ואפשרו  שליחת תלמידים  לבית הספר  הגבוה לחקלאות בקליפורניה השפיעו על  הקמת בית הספר  החדש. אולם פיאט נפטר ב1959 . בית פר בעכו נקרא על שמו יד נתן אך הפרוייקט לא  הצליח  ובמקומו  קם מנו'ף בית  ספר לילדים