לחברי הקבוצות השיתופיות

אני שמח לשלוח לכם מתנה זו מכל הלב בשם משפחת מינצר יערי ובשמי.
ספר זה הוא פרי יצירתה של המשוררת המיוחדת במינה מירה מינצר יערי. אני העורך של הספר ועל עריכתי יצא הזעם כפי שבודאי קראתם בעתון הדף הירוק. אז תתעלמו מן העורך ושימו לב לשירים ולציורים.
אני שמח שתקבלו את הספר משום שאני מאמין שגם אתם באתם להפיץ את ריח הלחם בעולם: תקוות האדם המתגלמת בקטנות של פגישה אנושית, של עשייה המגלמת מאמץ להשתחרר מהעול של דבש הניצול ,מלח העוני, והבדידות הכפוייה על ידי אנשים ומבנים. ספר זה הוא חגיגה לשפה ולמקום, לילדיות המסרבת להיכנע ולתרבות הנובעת מתוך האמונה כי עניין התיקון מחייב תרבות עמוקה.
תקראו במבוא, אם תרצו, עד כמה אני רואה ביצירתה ביטוי לתרבות האלטרנטיבית שאנו מבקשים לחולל. לעתים קרובות תרבות זו מותקפת על ידי עייפותנו, על ידי גודל המשימה, על ידי אי התמיכה של הסביבה. שירה זו היא המנון למי שמוכן להתעורר מן השינה הדוגמאטית, מן האופורטוניזם המתמכר.
אני יודע: אלו שירים. ויש לקרוא אותם באופן משוחרר מהיסטוריה , מהכללות סוציולוגיות, אך בהחלט ניתן לקרוא אותן כמנסות לגעת ביחיד המבקש לצאת מהבועה.

צר לי שמירה מינצר יערי נפטרה כאישה כה צעירה שלא יכולה לראות אתכם קוראת מפרי רוחה. אבל אני בטוח שהיתה שמחה לפגישה.
אני מקווה כי תמצאו בספר שירים להלחין, קטעים לפעולה טובה, ושעות של קריאה משותפת ושל יחידים.
אז למה אני כותב לכם כל המילים הללו שבין כה וכה לא מצליחות להביע את שאני חש?

שלכם
מוקי