הימים חולפים המנגינות נשארות. כל יום עצמאות ועוד לפני שהיה יום העצמאות היו המיתרים מלווים את האביב, את שמחת הימים. כדי לזכור ולהתעלות היתה המוסיקה פוקדת את עין גב מפסטיבל לפסטיבל. זה הרך הנולד מלאו לו שבעים ולו אנו מקדישים את חגיגת העצמאות השנה.

אחד הקונצרטים הראשונים בעין גב היה קונצרט של כנר מעריץ חלוצים. הקונצרט התקיים במחסן פח מגולוון גדול שהיה מיועד לאפסן גרעינים. כל החברים הגיעו לקונצרט עם חולצת שבת והכנר לבש בגד שחור ארוך וענד פרפר. המקום היה לוהט לא מגובה המוסיקה אלא מלהט הפח . החלוצים היו רגילים לחום. לא כן הכנר. כאשר החל לנגן הכנר התעלף. מאז לא נערכו קונצרטים במחסני פח מגולוון.

בין מייסדי התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית היו נגנים יהודים שגורשו מגרמניה. גם רבים ממייסדי עין גב היו מגרמניה ואוהדי מוסיקה. בתזמורת הפילהרמונית נגנו עשרות רבות של מקצוענים. בקיבוץ ניגנו מעט חובבים. אלה שרו במקהלות האופרה ואלו במקהלת הפועלים. אך המנגנים התל אביבים חשו כי עליהם לנגן בקיבוץ הצעיר. איך מגיעים לעין גב? רק דרך הים כי כביש לא היה. ה'נמל' של עין גב היה בעצם מעגן קטן שלא עמד מול הרוח. את הצעדים האחרונים בים לעבר החומה והמגדל עשו הנגנים על גב החברים שנשאו אותם על הכתפיים. את הכינורות והצ'לים לקחו החברים על הראש כשהם הולכים במים . הקהל היה מסור והתזמורת נלהבת . הלילה התארך שהרי הנגנים לא יכלו לנסוע לשום מקום. קונצרט המרתון נמשך עד הבוקר.

יעקב שטינברגר היה אוהד מושבע שלך מוסיקה במינכן , עיר שהיתה מוסיקלית ביותר. לפני עלייתו ארצה הודיעו לו : אם אתה עולה ארצה אל תצפה למוסיקה, לקונצרטים. בדרך חטף שיתוק ילדים וחבריו אמרו לו כי לא יוכל להצטרף לקיבוץ עד שיתאושש ממחלתו. יום אחד יצא מבית קרוביו ושמע מוסיקה קלאסית. הוא מאד הופתע וגילה כי אנשי התזמורת הפילהרמונית עורכים חזרות שם . הוא מאד התלהב אך חבריו אמרו לו כי הוא צריך לשוב לקיבוץ ולשכוח מהמוסיקה.
בתיה צנר היתה פסנתרנית מחוננת באסטוניה. אמרו לה אם את רוצה להיות חלוצה תשכחי מהפסנתר. היא עלתה ארצה נחושה להיות פועלת. אלא שעולה שעלתה מגרמניה עם שני פסנתרי כנף הבינה שאם היא רוצה שיהיה לה מקום בדירה התל אביבית הקטנה עליה להיפרד מאחד הפסנתרים. היא נתנה את אחד הפסנתרים מתנה למייסדי עין גב. בתיה נגנה בו בהתלהבות. יעקב העריץ את מנגינתה והתאהב בה. הם הקימו משפחה. יעקב היה למנהל האגדי של הפסטיבל שנים רבות. באותו זמן לא היה מספיק מקום דיור לחברים על כן הוחלט שבכל חדר משפחה יהיה גם רווק שנקרא פרימוס או השלישי בחדר. זו היתה צרה צרורה. בתיה ויעקב חיו עם הפסנתר כנף בחדרם הקטן. המיטה והפסנתר היו גדולים מדי והזוג הצעיר גר חודשים יחד עם הפסנתר כשדלת חדרם פתוחה לרווחה.

לפני שבעים שנה חברים ואורחים באו בסודי סודות לעין גב לשמוע כנר ופסנתרן. זה היה ראשית הפסטיבל. הימים עמדו בסימן הידיעות המרות שהגיעו מהשואה. חברים לא ידעו היכן משפחותיהם והדאגה היתה עמוקה. המוסיקה היתה קינה ותפילה. בקשה על רוח האדם.אז לא ידעו כי באותם לילות ממש בהם התקיים פסטיבל המוסיקה הראשון והחשאי בעין גב החל מרד גיטו ורשה.

את התכנית לבנות אולם מוסיקה לפסטיבל עין גב הביא בשנות החמישים המוקדמות המנצח סוטוקובסקי. הוא קיים פסטיבל מוסיקה ידוע בטנגלווד ליד בוסטון. התכניות של האולם העין גבי הובאו משם . לא רבים יודעים שיש לאולם שלנו אח תאום רחוק בארצות הברית . יחד עם המנצח הגדול הגיע גם השחקן הנודע דני קיי שהצחיק את כל ישראל הצעירה של אותם הימים. אלא שפסטיבל עין גב היה פסטיבל של עניים. שנה בנו לאולם רק במה וחיכו לשאר. חמשת אלפים ארגזים של תנובה הובאו מטבריה והם הונחו על המדרון כדי שהקהל יוכל לקבל השראה. אחר כך נבנה לאולם גג. כשהחלו לבנות את הגג היה בפסטיבל גשם סוחף . המים חדרו מטיוטת הגג. רקדן הודי רקד על הבמה החדשה במסירות נפש. הקהל עמד רק בפרוזדורים המקורים . המים ירדו על הכיסאות . בשורה הראשונה ישבו חמש נזירות שהיו היחידות שהגיעו עם מטריות להופעה.

בשנת 1962 נפלו פגזים רבים על עין גב. התזמורת הפילהרמונית הגיעה על כל כנריה, מחצצריה ומתופפיה לנגן בעין גב. כיד המארחים העין גבים התזמורת התקבלה בברכה לאכול ארוחת ערב עם מצות בבית הילדים – הוא הבית הכולל. הנגנים חששו קצת להגיע לבית הילדים בלילה. המצות והאוכל הצנוע על השולחנות הנמוכים של הילדים לא היו חידוש מיוחד . הנגנים כעסו על החושך, על הפחד ועל כך שהושיבו אותם על כסאות ילדים .

באותו ערב היתה צריכה לשיר זמרת ספרדית ידועה מאד. חברי הקיבוץ מארגני הארוחה הקרבית שנעלבו קצת מהביקורת שספגו מהנגנים מארגני הארוחה סיפרו לזמרת כי הם לא מצליחים לפייס את הנגנים. ויקטוריה דה לוס אנחלס לקחה אותם לשיחה סוערת. 'חברי הקיבוץ היו כאן תחת הפגזות ואתם רוצים רסטורנט(מסעדה) ?' באותו לילה הניגון של התזמורת והשירה של הזמרת הגיעו למרומים…

-השרקיות הן אורחות לא קרואות ולא רצויות בפסטיבל. אך שנים הן לא פספסו .כשהן ביקרו בפסטיבל לוחות האזבסט והחלונות היו רוקדים בקצב הרוח. כשהגיע המחזה המוסיקלי ווסט סייד סטורי החליטה השרקיה לשרוק את שריקתה, האם מתוך הערצה או מתוך בוז? לא נדע לעולם -באותו לילה התעמתו על הבמה שתי קבוצות הנערים הניו יורקים לקול הקצב המופלא של ברנשטיין בעוד הדלתות והחלונות הדלתות של האולם מחאו כפיים ברוח גדולה.

ניסים רון היה זמר באופרה של ברלין ונגן ויולה. הוא היה גיבור הפסטיבלים. פסחים רבים הוא שר וניגן. הוא גם היה להקה ניידת ששרה לתנועת הפועלים הבונה קיבוצים, מניחה צינורות וגודרת גדר בין ארץ ישראל ולבנון וסוריה . כולם ביקשו לשמוע את מוצרט ושוברט ולהיזכר באולמות הקונצרטיים המרופדים . לימים חלה ניסים רון ולא היה יכול להופיע בקונצרטים. הוא עבד בלילות במכבסה והיה שר את האריות לסדינים ולשומרות הלילה. הילדים אהבו אותו מאד : הוא ערך להם פסטיבל כל יום על מדרכות עין גב . הקהל הצעיר קיבל גם אריות מסתלסלות וגם סוכריות.

עד למלחמת ששת הימים היתה בעיה : איך לשכנע אתהסורים כי שיירת המכוניות הנוסעת לעין גב אינה פלישה מסוכנת. היו שאמרו כי מוסיקה מודרנית אין לנגן כי הסורים יענו בתותחים. אך חיעקב שטינברגר מצא פיתרון. לכל קונצרט הוא שלח כרטיסי הזמנה למשקיפי האום בדמשק : הם כבר הודיעו לסורים מה עומד להתרחש.

נעמי שמר היתה המורה למוסיקה בעין גב. יום אחד בשנות השבעים היא הוזמנה להופיע בחדר האוכל. הוקמה במה חשודה ביציבותה והוצב עליה פסנתר. נעמי שמר עלתה לבמה ניגנה כמה תווים ואמרה
– את הפסנתר הזה אני מכירה. לימדתי עליו את הילדים מוסיקה. אני יודעת בדיוק איפה הוא מזייף .אמא שלי ניבאה הזהירה והשביע אותי : יבוא יום ותגיעי לשיא. השיא יהיה כשתנגני בפסנתר הכנף שעל הבמה של עין גב.( את הפסנתר העניק לעין גב מגדולי הפסנתרנים בעולם ארתור רובינשטיין לחלוצים). עתה אני סוגרת את הפסנתר הקטן והזייפן ואתם הולכים אחרי לאולם ופותחים את הפסנתר כנף עליו אנגן את השירים שלי…

על קצות האצבעות נעלם והלך הקהל של המוסיקה הקלאסית. חובבי המוסיקה הזדקנו. קמו פסטיבלים על כיסאות נוחים באולמות מהודרים. אולמות בלי יונים בלתי פוליטיות המבקשות לשיר עם הסולנים ובלי נסיעות ארוכות. אך לאט לאט צמחה גם קלאסיקה חדשה: הזמר העברי. במקום הכינורות הגיעו הגיטרות והדרבוקות. המוסיקה האלקטרונית המחוספסת. ג'אז רוק ופולקלור מחודד היטב שהצטרפו והיו לזמר בו כל דור ודור קורא את הביוגרפיה של עצמו. לעתים כקינה עצובה, לעיתים בקצב מחול ובתנועות נפש סוערות. ויבואו הכינורות והפסנתרים ויצטרפו ללחנים החדשים בשיר שעוד לא נגמר ולא יסתיים