למערכת הזמן הירוק

קראתי בצער רב את דברי ידידי אודי מנור. אינני יודע מה היה בדיוק בבית ברל ועל כן אינני יכול לשפוט מי פיטר, מי התפטר, מה היה אחרי הקלעים או על הבמה הפתוחה. קשה לנהל קרן חינוכית השייכת לתנועה פוליטית . מי שמכיר מרכזים רעיוניים יודע על מה אני מדבר. אך ברשימה קטנה זו של אודי אני קורא את אחד הסימפטומים המלווים את התנועה החלוצית שנים רבות. עליה שילמנו עם ריבית ד'ריבית : אי יכולת להערכה הדדית של תנועות יקרות. השתלחות אישית המביאה לעיוורון הדדי. מהיכן נובעת המחלה הזו שכרסמה בתשתיות , הביאה לפילוגים, ליצירת תדמיות , מילאה את החלל בחרמות ובהשמצות? אנשים עם רעיונות וחברים שלא רואים ניצחונות קלים שנתקלים במשימות ללא כלים להגשמתם, שמתבוננים בסביבתם ומפרשים אותה בפירושים שלא תמיד מובנים לזולתם מפנים את זעמם על הקרובים אליהם ברוח. הופכים כל דבר למלחמת אחים, להאשמות על התנשאות, על התעלמות, מזלזלים איש ברעהו. גם כשהוויכוחים הם אמיתיים תולים אותם באנשים, מגלים מניעים זרים. לא שאין גרעיני אמת בכל הוויכוחים על סטאלין ויערי, על בן גוריון ושמעון פרס אך כמה לבבות הושחתו ונקרעו בויכוחים אלה בין אנשים שעסקו בחינוך, באמנות, שבנו בתים ועשו מפעלים חשובים.
לתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד הרבה זכויות בדיוקנה המתקן של החברה הצעירה בארץ. מדריכיה ומפעליה הם מהבולטים שהעזו להפר את התרדמת החברתית על ידי מעשים וחשיבה על ידי חינוך וביקורת. בעקבותיה קמו תנועות בוגרים, קבוצות שיתופיות מפעלי תרבות ושיתוף של גורמים שנדחו על ידי החברה הישראלית. לפסח האוספטר היה תפקיד מכריע בכל אלה.אף פעם לא היה לבד.
החשש של אודי על התנשאות הוא חשש ישן כלפי ציונים, כלפי סוציאליסטים, כלפי קיבוצניקים, כלפי יהודים . מי שיש לו רעיונות צריך תמיד להיזהר מפני תחושות כאלה של סביבתו. אך מי שאין לו או לא עושה צריך היה אמנם להיזהר כפליים אך בדרך כלל לא חושש להתנשא.
התברכנו שיש בארץ תנועות חלוציות של צעירים. שיש מורדים בקיים ובונים. תנועות הבוגרים מגיעות כל פעם לשלב חדש התובע התחדשות מתמדת , פעולה בתוך סביבה ומצבים לא צפויים. והעולם לא תמיד מחייך אל משאת נפשן.
לפני כמה זמן יצא לי להיות במחזה שהציגו חניכים ומדריכים של הנוער העובד והלומד על מרד גיטו ורשה. עם כל הכבוד להרבה פעולות חינוכיות בארץ לא ראיתי כדבר הזה. מחקר היסטורי, המחזה ובעיקר שותפות של חניכים צעירים משכבות חברתיות שנדחו על ידי החברה הישראלית קיבלו כאן גם תפקיד, גם דרך ,גם חום אנושי , גם אמון ביכולתם היצירתית.
אל ניידה אבן בדברים היקרים לכולנו.

מוקי צור, עין גב