הבריאה

פרקי הבריאה מספר בראשית מאוירים, מפורשים, ומוגשים בעריכת מיריק שניר

פרקי הבריאה בספר בראשית לא נלמדו כטקסטים ראשונים בבתי הספר היהודיים. החינוך היהודי המסורתי העדיף לפתוח בספר ויקרא. בודאי רבות הן הדעות מדוע החליטו לפתוח את קריאת המקרא בספר החוקים ויקרא ולא בסיפור הבריאה אך מיריק שניר שהגיעה לתנ'ך דרך בית המדרש הציוני החליטה כי מן הראוי לפתוח את הילד לקריאה דרך ספר בראשית, דרך סיפור בריאת העולם. מיריק שניר מלווה את עולם הילד והפעוט העבריים שנים ארוכות. אם המשוררת רחל למדה עברית דרך קריאת התנ'ך ודרך האזנה לדיבור של ילדי הגן של רחובות מיריק שניר היתה אחת מילדי הגן העברי , היא ליוותה את ילדי הגן כמחנכת החיה עם התנ'ך מילדות.היא כותבת לילדים ספרות רצינית : מילותיה משוחחות עם איורים וציורים הפותחים חלון להפשטה ולפגישה מחודשת עם הצבע , הצורה והאות. ככזאת היא מגישה לנו עתה מפעל מיוחד המבטא את דרכה כמחנכת, כבת הארץ, כיורשת התרבות היהודית לדורותיה , כיורשת תרבות הקיבוץ.
החינוך העברי יצא מתוך הנחה כי מהפכה איננה ריקון אלא העשרה, לא נתק אלא חיבור מחדש, רנסנס. לדידו חזרה בתשובה היא הפלגה אל הראשית, התחלה מחדש. יש שביקשו לראות את העיקר בניתוק של חוט הטבור ויש שראו את העיקר ביכולת יניקה מחודשת ואחרת. בספר הבריאה אותו מביאה לנו מיריק שניר יש הפלגה חדשה אל מה שנראה בעיניה כמתחדש הנצחי. זהו סיפור הבריאה. הצורך להפגיש ילדים הצומחים מבראשית אל סיפור הבריאה מבראשית נראה בעיניה חיוני. ביאליק סיפר לנו בסיפור ספיח כי האותיות יכולות לעורר את הילד לדמיון, מיריק שניר מבקשת לשחרר אותנו מסד האותיות ולפגוש אותן מחדש דרך הצבע, האור ,המדרש המתגלגל דורות , התגובה הספונטאנית של הילדים של היום ושירת הילדים שלה עצמה. היא מנתקת את סיפור בריאה היקום מההרחקה של האות המופשטת. ספר הבריאה בעיצובה הוא ספר רב שיכבתי, השב דרך הצבע, הקו ,הצורה והאור אל עולמו של הילד. העיצוב שב אל הסמל החי :אין זה טקסט מאויר.הוא לא סותם את דמיון הקורא אלא פותח בפניו אופקים חדשים. הציורים המלווים את הטקסט של …….. לא נותנים לאותיות ולסיפור לשקוע בתוכם אלא יוצרים תשתית מחודשת לקריאות נוספות.
את מה ששוכחים תוך כדי קריאה, את הצבע, תעתועי הזמן, את קווי היסוד ואת הסיפור האוגר שאלות ותשובות בפקעת אחת שמה בפנינו בגלוי בספר הבריאה. אנו חשים בעיצוב הספר את הזמן. גם כי הטקסטים המובאים בו באים מימי קדם ועד ימינו גם כי פשט בו , מדרש בו וסוד. הגות ילדית של עכשיו המזניקה את הסיפור מחדש אל התוהו ובוהו שלו הנקרא תהיות ובהיות.יש בספר גם תנועה איטית בין צורות: הספר עגול ובתוכו נפתחים חלונות וגזירות המעבירות את האור מעמוד לעמוד. גם המשחק בין הטקסט המקורי והתוספות הגראפיות והכתובות המלוות אותו מעניקים תחושה כי מי שעיצב אותו היה צריך לקחת הרבה אוויר על מנת לגבש אותו.
ספר הבריאה עגול. לא מרובע ולא ריבוע, לא משולש ולא רב צלעות ספר הנפתח לעיגול כמו הקוסמוס הנברא.
צביעת המילים בצבעים שונים, גזירתן של אותיות שיוכלו להעביר את האור בצורתן מדף אל דף , הקישוטים החוזרים של המילים מעניקים לקורא את היכולת לזהות חזרות ומקצב. הטכניקה הזו באה לחזק את יכולת הקריאה של הילדים בצעדי קריאתם הראשונים . היא מעניקה לילדים יכולת שליטה על היקום המתעורר נגד עיניהם. אך היא גם פותחת בפנינו, הבוגרים, אפשרויות פרשניות חדשות . דרכה מתגלים יסודות חבויים במבנה הלשוני של סיפור הבריאה. למשל מתגלה הקו במילה ויקוו המים. לכאורה היינו צריכים לחשוב שיקוו המים צריך לרמוז על מבנה מעגלי, על איגום הנהרות לאגמים. בנה של מיריק שניר כמומחה למים הסביר כי קווים שונים של מים נפגשים יחד וזוהי ההיקוות.
גם המילה תקווה מכילה בתוכה את יסוד הקו. עניין זה נראה הגיוני שהרי התקווה היא משיכת קו מן הווה אל העתיד כמו החרדה והפחד. ואולם הקו במסורת קבלית מסוימת הוא איזור מסוכן, מיועד לשבירה לעומת העיגולים ההרמוניים יותר אך הסגורים בעצמם. לא במקרה עוצב ספר הבריאה בצורה של עיגול. דומה כי המשכו בסיפור גן העדן יצטרך להחליף צורה. גן העדן עשיר אך מוגבל בארבעת נהרותיו ובסיכוי הגירוש הנטמן בתוכו. התקווה היא חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית נוצרית של הזמן הקווי העובר בין בריאה, התגלות וגאולה. על כן ספר הבריאה שעוצב כאן עומד במתח שבין העיגול לבין החלונות הנפתחים בתוכו. בין השטח לבין התגלות של שברו באור החודר פנימה.

סבה של מיריק שניר היה בין חלוצי החינוך בארץ ישראל. הוא הגיע לארץ ולחינוך אחרי שפגש בפגישה גורלית את מניה שוחט בארצות הברית. מניה שהיגיעה לארצות הברית בשליחות תנועת הפועלים הארץ ישראלית יצרה קשר מיוחד עם מרדכי סגל . בעקבותיו עלה ארצה והתיישב בקיבוצה של מניה בכפר גלעדי. הוא לימד במקום שנים עד שנקרא להקים סמינר למורים הקיים עד היום הוא סמינר הקיבוצים. בשלב מסוים החל להוציא לאור פרקים מהתנ'ך ללא אזכרת האלוהים. בתנ'ך שלו השמים והארץ נבראו והאל לא נזכר בסיפורם. חוברות צנועות אלו של התנ'ך היו סקנדל ספרותי גדול. דוברי הציבור הדתי והחרדי שבדרך כלל לא ראו את הספרים עליהם מדובר השתמשו בקיומם על מנת לחזק את שורותיהם לנוכח האויב החילוני. לגביהם הוצאה לאור כזו היתה סמל לכפירה הכובשת ומקעקעת את הדת היהודית. גם תנועות כמו התנועה הקונסרבטיבית והליברלית ראו בכך שערורייה וסכנה גדולה. לפי עדותה של מיריק שניר כנראה שמרדכי סגל עצמו ביקש משהו אחר: הוא ביקש להציל את התנ'ך מהבערות המתפשטת . להציל אותו לאלה שביקשו את התבונה ואת הביקורת, את אור ההשכלה ואת הזכות להתחלה חדשה. מרדכי סגל ביקש כי גם אלו הלוחמים נגד קלריקאליות לא יתפתו אל הבורות. הוא ביקש לא לסתום בפניהם את מעגל השפה העברית , את הסיפור, את תמונת הראשית. שיבתה של הנכדה אל סיפור הבריאה כפי שנמסר במסורת, עם אלוהים לא מכוון לפולמוס עם הסבא אלא ממשיך את דרכו ושולח את תביעתו לאסתטיקה , את רצונו לביקורתיות למקום אחר. לאינטגרציה מתחדשת שלא חוששת בפני המקור ולא מתבטלת בפניו. זו הקולטת את המימד ההיסטורי, האמנותי, האקסיסטנציאלי, הפסיכולוגי בלי לוותר על קוצו של יוד מן המסורת.
מרדכי סגל הסבא של מיריק שניר עיצב את שיטת הלימוד שלו על רעיון המעגל המתרחב. הוא האמין כי מעגלי הדעת צריכים כל הזמן להתייחס למקור ולהתרחב. הוא חשש מהתמחות ואפילו לזו הקושרת על פי היסודות עניין לעניין אך מתרכזת רק בחלקים נבחרים. הוא ביקש לשוב אל נקודת הראשית , להעניק מפתח הפותח אפשרויות ואופקים רחבים. נראה לי כי בתפישת העיגול הסבא נפגש עם נכדתו. אולם היא שצמחה אחרי המהפכה יכולה היתה לשוב אל הטקסט במלואו, לא לחשוש מהפלגה אל על ולצלילה בתהומות השירה, האמנות אך כן לראותם שלובים באותה תנועה דרמאטית לעבר המציאות וקריאותיה.
ספר הבריאה בהוצאתה של מיריק שניר מכוון לילדים המתעוררים לתבונה ולסוד, לאזור הביניים הפורה שבין הרחבת התודעה לבין הארגון של המכלול. אך מסתבר כי הוא מכוון לא פחות אל הילדי שבאדם הבוגר המחפש ללא הרף את המקור לחייו , את אבני הבניין היסודיות , את המעיין הראשוני של פחדיו ותקוותיו. הספר מציץ אל אותה תמימות שנייה של המבוגר שכבר התנסה בפירוק המתמיד, בשריפות , במפלות , בשתיקות העקרות. אדם היודע את הניתוקים ואת התהומות זוכה בפגישתו עם הספר לראייה אינטגרטיבית מחודשת.