קואופרציה
השבוע ששה עשר מיליון סינים נשארו ללא בית. שיטפונות ואסון גדול. הכותרת הראשית בעיתון הערב שלנו נגעה לנשיקה אחת של קצין בכיר ולא הוזכר בשום מקום ולו בשוליים סבל ההמונים הרחוקים.. הנרקיסיזם הציבורי הישראלי נשפך כשיטפון גדול.
הצטרפותה של התנועה הקיבוצית לקואופרציה העולמית יכול להיות צעד בכיוון חשוב : לאשר את אחריותנו לעולם. צעד קטן למרחקים ארוכים. הגיע הזמן לא רק לטפוח לעצמנו על השכם או להטיל על עצמנו את כל הנוחות של מי שאיבד את דרכו ושוחרר מכל מחויבותיו.
מהו עיקרו של המסר הקואופרטיבי?
שיש אופציה מעבר להיררכיה של ההון. שיש אלטרנטיבה לחברה המיוסדת על כוח ופערים. שיש דרך חיים המשלבת כלכלה עם שאיפה לתיקון חברתי. שהיחד האחראי אינו סיפור הנוגע לעבר אלא לעתיד. גם אם לפעמים נראה כי זה עוד משחק והתהדרות לא לנו , לפחות אין כאן התהדרות על יכולתנו לשלוט על אחרים, הערצה לשלטון אדם על אדם.
הקואופרציה בעולם בחלקה בוסר. התחלה. ניסיון ובחלקה עניין מקיף וגדול אך אין היא ענין שולי. היא רעיון של צמיחה חברתית סולידרית מלמטה למעלה. פוקדים אותה הרבה משברים וחזיונות עצובים אך גם פריחה של סרבני המצב הקיים בכוח של עבודה משותפת ואחריות.
אין זה סיפור של מבנה חוקי בלבד, גם לא של הסדר כלכלי אלא יש בזה התגשמות אמתית של דמוקרטיה המקיימת בתוכה עיקר חשוב : הזכות לאלטרנטיבה. ביקורת שלא מפרקת אלא יוצרת. ואולי גם אמירה המעניקה לקיבוץ זכות לפרוש מהגורל שכל כך הרבה בפנים ובחוץ מבקשים עבורו: שמחה לאיד :