כל שאספר לכם איננו אולי אלא עובדות יבשות שנרטבו קצת במימי הכנרת.
לפני מאה שנים עגנה בחוף שיהיה החוף של עין גב סירת פועלים קטנה. חתרו בה בין השאר ברל כצנלסון ורחל המשוררת. ברל קפץ מהסירה ומצא אבן בזלת חולייה של אקוודוקט הוא אקודוקט המים של סוסיתא. הוא הסביר למפליגים עמו כיצד מחברים חוליה לחוליה וכיצד יכולים המים להגיע
אל על. בודאי העסיקה אותו אז שאלת החיבור למקורות. גם אותנו.
בימי חומה ומגדל הגיעה בליל סערה רביעיית כנרים לנגן. הנמל היה עוד בחיתוליו. הכנרים הועמסו על כתפי החברים וכלי הנגינה נישאו מעל הראש. הקונצרט נמשך עוד ועוד כי לא היה לנגנים לאן ללכת. פסנתר כבר היה במקום. הוא הוענק לחלוצים על ידי עולה מגרמניה ששני פסנתרי הכנף שהעלתה ארצה לא הותירו לה מקום בדירה התל אביבית הקטנה. הפסנתר היה הפרימוס כלומר השלישי בחדר של משפחת שטיינברגר . כדי להכיל את פסנתר הכנף הבורגני הם נאלצו לישון כשדלת חדרם בצריף פתוחה תמיד .שטיינברגר היה למנהל הפסטיבל עשרות בשנים.
בשנת 1943 נערכו שני קונצרטים בחדר האוכל. ורנר זומרפלד הפסנתרן שניגן פתח את פסטיבל המוסיקה .ללא פרסום וללא כרטיסים. למי שידע. אני מבקש להזכיר לעצמנו שבאותם ימים גורליים של ראשית הפסטיבל בעין גב, בפסח 1943 , פרץ מרד גיטו וארשה. אך הידיעות אודותיו אחרו לבא.
ורנר זומרפלד הפסנתרן היה מודע לגעגועים למוסיקה של כל הארץ. גם לתאווה לשוט בסירה לחופים נעלמים הוא ביקש לאחד את השניים וכך נוסד פסטיבל המוסיקה של עין גב. זומרפלד טבע בכנרת – סוף עצוב לאיש חלומות.
הפסטיבל התקיים על הגבעה בה היום שוכן האולם בו אתם יושבים. לפני שהיה אולם ולפני שהיו כיסאות הביאו למקום חמשת אלפים ארגזי תנובה מטבריה כדי להושיב עליהם את הקהל המנומס שבא לשמוע מוסיקה שמימית.
הפסטיבל שלנו ידוע באקוסטיקה המצוינת שלו ובשירת היונים הבלתי פוליטית המלווה את צליליו. בשנים האחרונות עברנו מקלאסיקה לקלאסיקה של הזמר העברי. גם למיזוג אוויר ליומיים. שבעים שנה נשמעת כאן בתנאים חלוציים תפילה לתיקון החברה והנפש, לחן לחברותא וליצירה.
ברוכים המיתרים שלא נקרעו.

בערב זה בו אנו מעלים את זכר יציאת מצרים ונדודינו במדבר נזכור את נדודי סדר הפסח בעין גב ממקום למקום בקיבוץ . מזמן לזמן נדד הסדר לקראת יום המחר. והמחר בעין גב בפסח הוא המוני מבקרים ופסטיבל המוסיקה.
השנה אנו חוגגים שבעים שנה לפסטיבל הפסח העין גבי. חלוץ הפסטיבלים הארץ ישראלים. ראשיתו עוד לפני הפסטיבל בכנר שניגן סולו במחסן הפח של הגרעינים ביום חם. החברים באו . הכנר החל לנגן והתעלף מהחום.אך כאן בעין גב לא מפסיקים לשיר ולנגן.
פסטיבל המוסיקה שהחל כעניין מחתרתי נדד כמו סדר הפסח ממקום למקום. סדר הפסח העין גבי היה גם בחוץ, גם במחסן הדייג, גם בחדר האוכל הישן אותו צריף מלא העכברושים המשקיף על הכנרת במקום שהיום משרד התיירות, משם נדד לחדר האוכל החדש כלומר בחלק הקטן של חדר האוכל המוכר לכולנו. סדר הפסח התקיים גם בלול חדש עד שהריחות השיגו וכבשו את הרווחה. שנים קיימו את הסדר במגרש הכדורסל שבעצם נבנה לצורך זה. אך השלב ההרואי ביותר של סדרי פסח היה כאשר הוא שילב עצמנו בפסטיבל המוסיקה. אולם המוסיקה כבר נבנה ועלה הרעיון לקיים בו את הסדר של הקיבוץ . אלא שכידוע האולם בנוי בשיפוע. האם יוכל השיפוע לעמוד מול נחישותם של כל אנשי המעשה בקיבוץ ? ערב פסח עמלו ופסחו על השיפוע , סידרו ריצפה חדשה, ניסרו את הכיסאות הביאו את השולחנות והכל נעשה חגיגי ופסחי כמו שצריך. רק דבר אחד היה למכשול : למחרת היה צריך להתקיים קונצרט . ערב של כינור או תזמורת, של זמרים או רקדנים כך שלאחר סדר הפסח החיסול היה לליל שימורים לנגרים למסגרים ולשאר אנשים בעלי רצון טוב. הכיסאות הוחזרו, השיפוע שב. וכמו שכתוב בתנ'ך אחרי שחצו בני ישראל את הים פרצה מרים אחותו של משה בתופים ומחולות : היא באה לנגן בפסטיבל.
שבעים שנה לפסטיבל.